החיבור בין אזור תעשייה לסצנה קולינרית תמיד נדמה כמו שידוך משונה. מה לבליינים ולכל האפור־האפור הזה? אבל אז הגיעה הרצליה פיתוח על הייטקיה ואחריה קריית מטלון בפתח־תקווה ואפילו מודיעין – והוכיחו שאפשר גם אחרת.
בניגוד אליהן, אזור התעשייה עמק חפר עדיין די שומם בלילות, אך בחודשים האחרונים החל לפעול כאן ביסטרו מודרני ומסקרן, שמפה לאוזן הופך לאבן שואבת עבור תושבי האזור. האם מדובר בבחירת מיקום משונה או שמא זו ראשיתו של טרנד? ימים יגידו.
"אמירי" פתוחה משעות הצהריים אבל למעשה עובדת בשתי פעימות – בצהריים מוגשות עסקיות לקהל העובדים ובערב היא הופכת למסעדה באווירה משוחררת יותר, עם תאורה רכה ופסקול נעים וכיפי, שכולל עיבודים מיוחדים לשירים מוכרים. הבעלים, בני הזוג רונית וגיל אמירי, ניגשים לכל שולחן ומעניקים לסועדים את התחושה שכמו פתחו עבורם את דלת ביתם וליבם.
לראשונות דגמנו סופלקי טבעוני. את שיפודי הבשר היווניים החליפו פטריות יער צלויות שנחו מעל סקורדיליה מצוינת ושומנית מאוד, שעוטרה גם בשמן זית וסומק. מנה נפלאה שחוסלה חיש קל. המשכנו ל"סלקים והדרים" שגם הייתה מנה מעניינת ויפה במיוחד. קוביות סלק מבושל, גילופי זוקיני ותפוז על מצע ציזיקי (מבוסס קרם קוקוס) שאיזן היטב את החמצמצות ושימש תחליף ראוי לגרסה החלבית הן מבחינת המרקם והן מבחינת הטעם.
בנוסף לראשונות (הנדיבות בגודלן!) מציעים כאן גם צלוחיות מזטים המכונות בישראלית מדוברת "פותחים שולחן". ניסינו שלושה: לחמים (מחמצת אוורירית עם קראסט כיפי וטוסטים), חצילים (בטחינה, שמן זית וטונות שום. לא יכולנו להפסיק לנגב) וחריפים (סטנדרטיים אך עושים את העבודה).
תפריט הקוקטיילים מצומצם יחסית וכולל את הקלאסיקות דוגמת ג'ין אנד טוניק ובלאדי מרי, וגם הביצוע שלהן סטנדרטי למדי. רוצה לומר: פה לא תפגשו מיקסולוג שירקח לכם משקאות עם קצף ביצה מעוטר בענפים מעושנים. וזה בסדר גמור, כאמור, ביסטרו ביתי. הלכנו על אפרול שפריץ שאי אפשר באמת לטעות בו וכוס סיידר תפוחים עם יין חם: פלח תפוח, מקל קינמון ולא מעט סוכר.
בעיקריות התחלנו עם "קציצות דייגים". גם כאן המנה שהוגשה הייתה גדולה במיוחד וכללה חמש קציצות רכות, נימוחות, עשירות בטעם, ועשבי תיבול ששחו ברוטב עגבניות סמיך וארומטי. לצידן הגיעו גם פרוסות חלה קלויה, להלן הלחם האולטימטיבי לנגב כל רוטב באשר הוא, והרי לכם ההגדרה המילונית ל"אוכל ביתי".
המשכנו לפיקנייה, שהייתה המנה הפחות מוצלחת בארוחה. פרוסות הבשר היו מעט צמיגיות ועל אף ששודך להן רוטב סלסה ורדה שהלם אותן, בסך הכול המנה לא התרוממה. גם התוספת שבחרנו – שעועית ירוקה מוקפצת עם שרי ואפונה הייתה חביבה אך יבשושית משהו. ניסינו גם את הפפרדלה ראגו שהתגלתה כהברקה. הפסטה הרחבה אומנם לא נעשית במקום אבל בשילוב חתיכות בשר האונטריב הרכות שבושלו באיטיות והרוטב המצוין שעטף אותן יחדיו – שוב הומחש כי הפורטה של המקום הוא בבישול ביתי.
לקינוח לקחנו את עוגת הבית, טארט טאטן – עוגת תפוחים צרפתית הפוכה שנאפית כאן והייתה מוצלחת, אם כי התפוחים יכלו ליהנות מקרמול דומיננטי יותר. נמסיס השוקולד היה עשיר ודחוס כדבעי ובריכת הפיסטוק שבה רבץ תרמה להיותו סיום הולם לארוחה.
אמירי הוא ביסטרו מתוק ומשפחתי שמציע אוכל מוקפד וטעים. עם מנות גדולות ותמחור הוגן, הוא מצטרף לרשימה הולכת וגדלה של בתי אוכל כשרים בעמק חפר. כן ירבו.
