כל ילדותי גדלתי עם שאיפה עמוקה ותמידית להגיע ללונה פארק. כל ביקור, במסגרת תנועת הנוער, עם בית הספר או עם המשפחה – תמיד לווה בהתרגשות רבה. היו מחבריי לכיתה שחלמו במיוחד על הגלגל הענק שבסופרלנד, בשבט היו שהעדיפו את האנקונדה בלונה פארק, ואחיי הקטנים תמיד חלמו על מגלשות המים בפארק מים כלשהו – אבל מעולם לא פגשתי מישהו שמפנטז על המתקן המפוקפק רכבת השדים. מתברר שבחיפה של שנות ה־60 התקבלה החלטה להפוך את המתקן הלא פופולרי, בגרסה קצת יותר עדינה – לתחבורה ציבורית. הכירו את ה"כרמלית".
זוהי רכבת תת־קרקעית, שיש מי שיגדיר אותה כסוג של מעלית, שדואגת לחבר בין העיר התחתית, לשכונת הדר ולמרכז הכרמל. הרציפים שלה מעוצבים בסגנון מטרו שעשוי להזכיר עיירה אמריקנית, עם אריחים גדולים וצבעוניים המכסים את הקירות, ועליהם מעט גרפיטי לקישוט. אחרי הירידה לבטן האדמה והמעבר בשערי הרציף, תגיעו למתחם ההמתנה לרכבת. המתחם מדורג, ותיאלצו להמתין בו עד שיֵצאו כל נוסעי הכרמלית שזה עתה סיימה את מסלולה. מבפנים, הרכבת נראית כאילו לא ניקו אותה זמן רב, וחבל שכך. אחרי שהיא תתחיל לנסוע אולי תרגישו צורך לעשות לעצמכם בדיקת ינשוף – אך אין צורך, אתם לא שיכורים. הרכבת עצמה משופעת. בתוך הקרונות אין שקעי הטענה אך כשמשך הנסיעה הוא כ־10 דקות לא בטוח שצריך. בתוך הקרון כתוב כי הוא מסוגל להכיל כ־200 נוסעים בכל פעם. ייתכן שזה נכון, אך לא נראה שתושבי חיפה ממהרים לבדוק את העניין.
אומנם במהלך עשרות השנים שהכרמלית פועלת הקרונות חודשו לאחר מספר שריפות, אך שיטת ההפעלה שלה עדיין ישנה. קרון הרכבת קשור בכבל גדול לראש ההר, והעלייה של רכבת אחת נעשית בעיקר על ידי משיכתה של הרכבת היורדת, בתוספת מעט חשמל מתחנת הכוח. לצורך ההדמיה, אם תיקחו שני בקבוקים, תמלאו אותם במידה שווה, תקשרו אותם לחוט אחד ותיתלו אותם משני צדדיו של חפץ גבוה, כאשר בקבוק אחד יֵרד – הוא ימשוך מעלה את השני. בפיר התת־קרקעי שבו נוסעת הכרמלית יש רק מסילה אחת, ואם אתם תוהים לעצמכם איך ייתכן ששתי רכבות פעילות במקביל ומושכות זו את זו בלי לעשות תאונה בכל פעם, נוכל להרגיע אתכם שבנקודות שבהן אמור להתחולל מפגש נבנו שתי מסילות מקבילות.
ולמה אמרנו שהכרמלית מזכירה רכבת שדים? קודם כול כי היא משמיעה לאורך הדרך רעש נוראי שמזכיר את המתקן המעצבן. שנית, כי כל עצירה שלה מלווה בהדף קשה שגורם לכל הנוסעים להתנועע, ולסבול מכאבי ראש מתגברים. זו גם הסיבה שעמידה בכלי הזה לא באה בחשבון. שלישית, ומעל הכול – חלונות הכרמלית הגדולים מראים לנוסעים לאורך הדרך את החלק הפנימי של הפיר, שעשוי בין התחנות מחומר חום שנראה כאילו עוצב במיוחד כדי להפחיד בני אדם.
לכרמלית שש תחנות, בהפרשים של שתי דקות נסיעה בין אחת לשנייה, ואלו הן: מרכז הכרמל, גולומב, מסדה, הנביאים, הדר עירייה והעיר התחתית. למרות הרפרטואר הנאה, לא נראה שיש תחלופת נוסעים משמעותית בתחנות שאינן תחנות המוצא והיעד. גם יעילות התחנות נתונה בספק. ברשת רץ סרטון של זוג שעולה על הרכבת. באחת התחנות הגבר מחליט לרדת ולרוץ לעבר התחנה הבאה בכרמלית, שם הוא עולה על אותה רכבת שבה אשתו נשארה.
ובכל זאת ננסה למצוא גם כמה מילים טובות. הכלי הומצא אי־אז מתוך ראייה למרחוק וניסיון להתמודד עם בעיות תחבורה עתידיות בעיר, והיה אטרקציה בזמנו. רק על בניית הרכבת התחתית מבעוד מועד כבר מגיעות לה כמה נקודות. בנוסף, הכרמלית עולה עלייה גדולה בהר הכרמל וחוסכת לנוסעים לא מעט זמן, במיוחד בהשוואה לכלי תחבורה אחרים. ולבסוף, כשתצאו במרכז העיר תוכלו להירגע מעט מהחוויה, לשבת ולהרהר בדברים ששמעתם במהלך הנסיעה כמו המשפט האלמותי שאמרה אישה לחברתה: "אורנה בנאי, שאבא שלה היה שופט ואמא שלה הייתה מורה, עודדו אותה ללכת לעשות בידור!" ולנקות את הראש מכל הפחדים עם כמה כדורי פלאפל או כדורי גלידה. בתיאבון!
