01 זיכרון ילדות תרבותי: כילד למשפחה חסידית, ההצגה הכי טובה בעיר הייתה השתתפות ב"טיש" אצל אדמו"ר העיר, הרבי ממונקאטש. האירוע התקיים בלילות שבת וחג וכלל שירה, דברי תורה וכמובן טעימה משיירי האוכל של הרבי (גזר, קיגל וכדומה). כילד קטן שמסתופף בצל הגדולים החוויה הייתה תמיד מרשימה ומרגשת.
02 ספר שקראת פעמיים: בתום המלחמה נשלחתי לדאבוס שבשווייץ להחלמה משחפת. שם קראתי ספרים ביידיש, שהייתה שפת האם שלי. אהבתי את ספרו של הסופר שלום עליכם, "טוביה החולב" (טוביה דער מילכיקער), שמספר בהומור ובדמע את סיפורי העיירה היהודית. בארץ ראיתי את ההצגה כשאת טוביה גילם השחקן שמואל רודנסקי. בהמשך, סיפור זה הפך למחזמר ולסרט "כנר על הגג" בכיכובו של חיים טופול.
03 דמות שמעניקה לך השראה: אבי ז"ל, יהודה אריה הברמן, שהיה אדם ערכי מאוד. הייתה בו אהבת אדם ונתינה גדולה. הוא ראה את האנשים השקופים. מדי יום שישי, לאחר התפילה בבית הכנסת, היה ממתין לראות למי אין מקום ללכת אליו ואוסף אותם לביתנו ומאכילם, חמישה־שישה אנשים בקביעות. הם זכו לנתחי הבשר הגדולים והטובים ואילו אנו הסתפקנו בקטנים יותר. בנוסף, בתקופת סטלין ברוסיה שלאחר השואה, הסתיר בביתו תוך סיכון נפשו במשך שלוש שנים את הרבי ממונקאטש. הרב ברח אליו לאחר שסטלין פעל לשלוח את אנשי הדת "לחינוך מחדש" בסיביר.
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם רעייתי ז"ל רבקה. עשור מאז שהיא נפטרה ואין יום שאני לא מתגעגע אליה. הייתה לי הזכות לחיות 58 שנים במחיצתה – אשת חסד צנועה ומיוחדת.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: לא רוצה להתחלף עם אף אחד – טוב לי להיות עצמי.
06 מי מצחיק אותך: דז'יגאן ושומאכר, צמד שחקנים קומיים שדיברו ביידיש. אהבתי מאוד ללכת להופעות שלהם, להקשיב לבדיחות, שביידיש נשמעות אחרת.
07 שיר שנוגע בך במקום מיוחד: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם" – קטע מתוך הגדת הפסח שעבורי היה ונותר מוחשי מאוד.
08 מה המאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: כשהגעתי למחנה בוכנוואלד לאחר צעדת המוות, שהתחילה באושוויץ־בירקנאו, הייתי בבלוק הילדים. מדי יום הוציאו מהמחנה אנשים למוות. כדי לחמוק מהגזירה, השכמתי קום עם עוד שני חברים ויחד ברחנו לתעלות הביוב, כדי להתחבא עד החשיכה. ימים רבים לא בא אוכל לפי מבוקר עד ערב. כשורד שואה שידע חרפת רעב מהי, כל אוכל הוא טוב עבורי. גם לחם יבש.
09 עם מה אתה נרדם: עם שתי תמונות שמלוות אותי. האחת – תמונת הפרידה מאחי הקטן, בנימין, על רציף הרכבת. כשהפרידו בינינו הוא הסתובב אליי והבטנו זה בזה עד שהוא נעלם מהאופק. אני זוכר את הדמעה שעל הלחי שלו ואת ידו הקטנה מנפנפת לי לשלום. השנייה – תמונת הניצחון שלי – רבקה רעייתי ז"ל והמשפחה שהקמנו יחד בארץ ישראל, כי אין לנו ארץ אחרת.
