אחד הספרים החביבים עלי במדף ספרי הילדים שלנו הוא "שירים ופזמונות לילדים" המיתולוגי של ביאליק. מיטב שירי הילדים של המשורר הלאומי מכונסים בספר, החל מ"קן לציפור" ו"מקהלת נוגנים" ועד "הפרח לפרפר" ו"לכבוד החנוכה". איוריו של נחום גוטמן מלווים את השירים ברישומים מינימליסטיים והופכים את הספר לקלאסיקה עברית בניחוח של פעם.
מטבע הדברים ולמרות מעמדו ואיכויותיו, ספר כזה מתקשה לייצר לעצמו כיום קהל קוראים, בוודאי בעידן שבו ספרים עתירי איורים וצבע מתחרים על ליבם של פעוטות. ספרה החדש של שהם סמיט, "פרחים למשורר הלאומי", מדלג מעל המשוכה ומצליח להנגיש חלקים נבחרים מפזמוניו של המשורר הלאומי, בשילוב סיפור שכתבה בהשראת זיכרונותיה של סבתה ברוריה.

ברוריה היא תלמידה מצטיינת שנבחרה לעמוד בתחנת הרכבת ברובנו שבפולין, ולקבל את פניו של המשורר הלאומי בזר פרחים. לאחר המתנה ממושכת ביאליק מופיע סוף סוף אך מיד נעלם, מותיר אחריו שובל של אכזבה. שנים אחר כך ברוריה עולה לארץ ופוגשת שוב את המשורר הלאומי. הסיפור נסגר באופן מעגלי בכך שאותה ילדה שלמדה את שירי ביאליק הפכה למורה המלמדת את שיריו.
סמיט משבצת קטעים נבחרים משיריו של ביאליק כחלק מהסיפור. השירים מתכתבים עם העלילה, מהדהדים מצב רגשי, משקפים כמיהה ומרמזים על הלכי רוח. כך למשל, "מקהלת נוגנים" מופיעה לצד הציבור שממתין בתחנת הרכבת לביאליק, האכזבה של ברוריה וחברותיה מהיעלמותו המהירה של ביאליק מועצמת בעזרת שורות מ"בגינת הירק", ורגעי ההתרגשות מן המפגש המחודש עם ביאליק מרומזים במילות "הפרח לפרפר".
הספר אינו מתפקד כסיפור ביוגרפי קלאסי, מכיוון שביאליק אינו הגיבור, אך גם בנוכחותו המשנית דמותו נגלית מבעד לשני סיפורי המפגש של הגיבורה עימו, בפולין ובישראל.
הָרַכֶּבֶת עוֹצֶרֶת. אֲנָשִׁים יוֹרְדִים. מִי מֵהֶם הוּא בְּיָאלִיק? הִנֵּה, זֶהוּ בְּיָאלִיק!
קֵרֵחַ כְּמוֹ בַּתְּמוּנוֹת. שָׁמֵן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּתְּמוּנוֹת. לֹא מְחַיֵּךְ – כְּמוֹ בַּתְּמוּנוֹת. וְלֹא נִרְאֶה כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר לְאֻמִּי, וְלֹא כְּמוֹ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים. סְתָם אִישׁ עָיֵף וּמְמַהֵר.
האיורים בספר מדגישים את הרובד הרגשי בעלילה: זיכרונות הילדות מפולין צבועים בגוונים מונוכרומטיים, ועם המעבר לארץ ישראל, פלטת הצבעים הופכת לחמימה ועשירה בגוונים.
באחרית הדבר מספרת סמיט על הרקע למפגש בין סבתה לביאליק, ומוסיפה גם תקציר חיי ביאליק וקורות חיי סבתה. תוספות מעין אלה עלולות להפוך לעיתים לטלאי מיותר, שהרי בספר מסוג זה אנחנו מצפים לפגוש את הדמויות באמצעות הסיפור ולא דרך תקציר ביוגרפי. במקרה זה סמיט מוסיפה לא רק מידע היסטורי אלא דנה בפער בין אמת ובדיה בשפה נגישה לילדים, ובכך מזכה אותם בהצצה אל "אחורי הקלעים" שלה ככותבת.
השנה מציינים 150 שנה להולדת ביאליק. בעלילתו הקטנה והאנושית שלו, "פרחים למשורר הלאומי" הוא ממתק ספרותי שעל הדרך מעלה על נס את שירי הילדות שלנו.