תכולת הספרייה: ספרי עיון שרכשתי במיוחד או קיבלתי ממכוני מחקר, במוסדות הלימודים ומהוצאות ספרים. בשנה האחרונה אני מרגישה רוויה מספרי ומאמרי עיון, וחוזרת אליהם רק אם אני צריכה מידע מסוים עבור טקסט שאני כותבת. השנה למשל חזרתי הרבה פעמים ל"הארנק והחרב" של דניאל פרידמן ולספרו של ד"ר מיכאל בן־ארי, "המרד הגדול". אבל כקריאה לשם הנאה נשאבתי לרומנים ולקלאסיקות, שרובם הגיעו מהספרייה של ההורים או של סבא וסבתא שלי.
מדף קרוב ללב: אין מדף קרוב במיוחד. ספרים שקרובים לליבי פזורים ברחבי הבית. אני יכולה לומר שיש לי חיבה מיוחדת, חולשה בלתי מוסברת, לספרים המרופטים, המצהיבים, הדקים והישנים של הוצאת עם עובד.
שיטת מיון הספרים: לא מסודרים לפי שיטה ארגונית מסוימת. יש "ספריות" במקומות שונים בבית, ולפעמים אני יכולה לקחת ספר מארון הספרים הלבן ולהחזיר אותו למדף ספרים במקום אחר בבית. הכול מעורבב ואיכשהו אני זוכרת איפה נמצא כל ספר. רוב הזמן.
על ארבעה ספרים
מותו של איוון איליץ'
לב טולסטוי / תרגום: שלמה סקולסקי / ספריית תרמיל, 1965
קלאסיקה מוכרת שקראתי מזמן והשנה חזרתי אליה שוב. יש דברים שמשתפרים עם הגיל. בספר מתואר תהליך גסיסתו של הגיבור תוך תיעוב שהוא מפתח כלפי הסובבים אותו, כולל אשתו ובתו, וכלפי השקרים שבהם סביבתו מאביסה אותו. התובנות האלה על חיי השקר שהוא חי, עבודה שלא באמת רצה בה, אישה שכבר לא רצה בה וחיים שלא הסתדרו כפי שקיווה – מלוות אותו כל הדרך אל סופו.
יארמה וקיילה
יצחק בשביס־זינגר / תרגום: בלהה רובינשטיין / ידיעות ספרים, 2011
תיאור של חיי היהודים בוורשה. נשביתי בקסמה של "קיילה האדומה", זונה יהודייה אדומת שיער ועלובה שזקוקה לאהבה, שאותה היא מבקשת גם מהדת וגם מגברים. קיילה מתגלגלת מחיים לצד סרסור יהודי בפולין, לחיים לצד בנו של גדול בתורה שזנח את תורתו בניו־יורק. שם אין לה בעיה להיות ענייה מרודה, רק לא לחזור לחיים שהיו לה, אבל החיים האלו בכל זאת רודפים אותה. בשביס־זינגר לא מנסה לתאר קהילה יהודית מושלמת; להפך – הוא משלב בין חטאים, עליבות וקודש, לפעמים באותה הדמות.
אז'ני גראנדה
אונורה דה־בלזק / תרגום: מנשה לוין / עם עובד, 1965
ילדה שחיה את חייה תחת אב מדכא וקמצן להחריד, שכופה עליה ועל אימה חיי סגפנות. היא חווה תקופה קצרה של אושר כשקרוב משפחה מגיע לביתם והיא מתאהבת בו עד כלות. אהבה שתתמסר אליה עד סוף ימיה, שאותם תסיים כבתולה, ערירית ועשירה שהפכה לנדבנית, בניגוד גמור לאביה.
ציפורים בלי כנפיים
לואי דה־ברנייר / תרגום: שרון פרמינגר / כנרת־זמורה, 2006
קראתי אותו במסגרת מטלה בתואר הראשון. אין הרבה ציפיות מספר שקוראים במסגרת הלימודים, אבל במקרה הזה מדובר בספר מטלטל, שגם עבר אחר כך הרבה ידיים שהודו לי אחר כך. מתוארות בו קורותיו של כפר קטן שחיים בו יחד ובשלווה נוצרים ומוסלמים, אבל עם נפילת האימפריה העות'מנית הכול מתפורר. חברויות ושכנויות בנות שנים מתפרקות, ויש גם סיפור אהבה של שניים שנועדו זו לזה, והכול על רקע מוות, מלחמה ומציאות טרגית. על הדרך הקורא לומד על התמוטטות האימפריה העות'מאנית, בנייתה של טורקיה וחילופי האוכלוסיות בין יוון לטורקיה, אבל הזווית "העיונית" כמעט אינה מורגשת מול העלילות האנושיות להכאיב.
