1973 – ההתחלה
50 השנים של ישראל בתחרות האירוויזיון נפתחות ממש במקרה. גרמניה מציעה לזמרת אילנית לייצג אותה בתחרות, ואילנית מגלה בפרוטוקול שגם ישראל יכולה להשתתף ומחליטה לפנות לאנשי רשות השידור. כך מתברר שאכן הגיעה אליהם הזמנה בכל שנה, אך עד כה לא טרחו לעשות איתה דבר. הפעם הם מחליטים לנסות. בשנת 1973 אילנית עולה בשם מדינת ישראל לבמת התחרות עם קול פעמונים ושמלת פסים צבעונית (למי שהייתה אז טלוויזיה צבעונית) של "משכית". על התזמורת מנצחת לראשונה אישה – נורית הירש, ויחד הן מדהימות את אירופה. השיר "אי שם" מביא את ישראל למקום הרביעי, ומאותו רגע התחילו חמישה עשורים של היסטוריה מוזיקלית שידעה עליות וירידות, זלזול ומחמאות. לאורך הדרך התחרות הִדביקה אל המסך את הישראלים שבכל שנה כוססים ציפורניים, מתלוננים על אנטישמיות ברגעים הקשים, וקופצים למזרקה בכיכר רבין ברגעי הזכייה המאושרים.
1978-1979 – הדאבל
מה הסיכוי שמדינה קטנה שנכנסה לתחרות רק לפני חמש שנים תזכה במקום הראשון, ועוד פעמיים ברציפות? ובכן, כשיזהר כהן והתלתלים פונים לאירופה בשפת הבי"ת הם פורצים את הדרך לאירוע כזה בדיוק: "אבניבי" ב־1978, וב־1979 גלי עטרי ולהקת חלב ודבש עם "הללויה". רק שלוש מדינות אחרות (ספרד, לוקסמבורג ואירלנד) הצליחו במשך השנים להביא הישג דומה, ויש מדינות שנכנסו לפנינו לתחרות (כמו מלטה) ולא זכו מעולם! כן, ישראל אוהבת את התחרות, והתחרות אוהבת אותה בחזרה: אנחנו במקום השביעי בטבלת הניצחונות בכל הזמנים ומעולם לא הגענו למקום האחרון בתחרות.
1998 – הדיווה
יש קסמים ויש ימים קשים – 20 שנה עוברות, אנחנו מגיעים למקומות גבוהים עם השירים "חי", "הורה" (2), "כאן" (3) ועוד, אבל המקום הראשון לא נכבש. עד שצביקה פיק מלחין בלדה שקטה שכתב יואב גינאי והיא מגיעה לדנה אינטרנשיונל. העיבוד הופך אותה לקצבית ודרמטית, ואירופה, שלראשונה מצביעה אישית דרך הטלפון, מעניקה לישראל את הניצחון השלישי. אפשר לומר שמאותו רגע שום דבר לא נשאר אותו דבר. דנה מקבלת כרטיס כניסה לקונצנזוס הישראלי, תדמיתה של מדינת ישראל בעולם הופכת לליברלית יותר, וגם האירוויזיון – שנוסד כדי לקדם שלום לאומי בין מדינות, מקבל גוון נוסף של סובלנות חברתית וקבלה של השונה והאחר – כן, אוסטריה, אנחנו מדברים עלייך ועל הזמרת עם הזקן.
2018 – המדלי
ב־20 השנים הנוספות שחולפות, רשות השידור מחפשת את הנוסחה המנצחת. היא שולחת זמרים מזרחים, היא שולחת דואט ערבי־יהודי, ואפילו מחליפה את קדם האירוויזיון בתחרות "הכוכב הבא" שבכלל מתקיימת בערוץ המתחרה. אבל רק אדם אחד יושב ומנתח את ההצלחות של ישראל לכדי נוסחה מדויקת. דורון מדלי שכבר הגיע גבוה עם נדב גדג' ו"גולדן בוי" ב־2015, יודע שזכייה ישראלית זקוקה לקצב ולשמחה של אבניבי, למילה הקליטה והחוזרת של הללויה, לחוצפה הישראלית של גולדן בוי, ולזמר או לזמרת שיהיו דמות מספיק איקונית שתצליח להחזיק את הכול על כתפיה, כמו דנה אינטרנשיונל. כשנטע ברזילי עולה עם הלופר שלה לבמה ונבחרת לייצג את ישראל – מדלי יודע שהוא מצא את השותפה שלו לזכייה ודאית. ואכן, "טוי" והקרקורים כובשים את אירופה ומביאים לישראל את הניצחון הרביעי שלה. ועל זה אפשר רק לומר – כפרה על נטע שנקלעה לסיטואציה.
2023 – העתיד
העתיד נראה מבטיח לישראל. היא ביצרה את מעמדה כמשתתפת מובילה בתחרות, ובכל שנה מעריצי האירוויזיון מכל אירופה מחכים בציפייה לראות איזו הפתעה ישראל תשלח הפעם והתגובות תמיד דרמטיות ומעורבות רגשית לטוב ולרע. השנה אנו משתתפים בתחרות עם נועה קירל והכוח של ה"יוניקורן" (שאף אחד לא יודע מהו). כבר הרבה זמן שלא שלחנו זמרת פעילה ומצליחה שלא התגלתה הרגע בתוכנית ריאליטי. קירל מביאה לבמה חריצות וניסיון רב, ושיר שאפשר להתווכח עליו, אבל אי אפשר להישאר אדישים אליו – הוא תזזיתי, הוא מפתיע, הוא מרגש והוא משמח. ההימורים לא נותנים לו מקום ראשון, אבל משאירים אותו קרוב מאוד לחמשת הגדולים. נוסיף לזה את העובדה ששוב מדלי מעורב בתהליך, ואת העובדה שקירל היא פנתרה שעולה לבמה בדיוק בתאריך שבו דנה אינטרנשיונל זכתה. אם נתפלל חזק יש סיכוי קטן לעוד רגע אחד של ניצחון ונחת לעם בישראל, שכל כך זקוק לו השנה.
סטטיסטיקות
כיצד בחרו את השירים?
18 – תחרות קדם אירוויזיון
15 – ועדה פנימית של רשות השידור
11 – קדם פרטי של זמר אחד
2 – המנצח בפסטיבל הזמר והפזמון
מי ייצג אותנו?
- 18 זמרות
- 15 זמרים
- 9 להקות
- 4 זוגות
עשינו שמח?
- 29 שירים קצביים (63%)
- 17 בלדות שקטות (37%)
"אתה מבין מי שמוכן את הסיכון לקחת"
דפנה דקל שרה "נדמה לי שאצלנו כאן, בארץ המובטחת – אתה מבין מי שמוכן את הסיכון לקחת", אבל היו כאלה שלקחו את הסיכון הזה פעמיים, וחזרו לתחרות עם שיר נוסף:
1. אילנית ("אי שם", "אהבה היא שיר לשניים").
2. יזהר כהן ("אבניבי", "עולה עולה").
3. ירדנה ארזי ("אמור שלום" ו"בן אדם". ארזי גם הנחתה את התחרות בשנת 1979 ולשם כך ויתרה על השיר "הללויה", שהוצע לה לפני גלי עטרי).
4. דנה אינטרנשיונל ("דיווה", "דינג דונג").
5. עדן אלנה (Feker Libi ,Set Me Free).
6. אדי בטלר (יום הולדת, Together we are one)
זה רק ספורט?
תחרות האירוויזיון רצתה לקדם שלום בין מדינות באירופה, היא שכחה שמלחמות יכולות לפרוץ גם בשלב בחירת השירים.
עפרה וירדנה
בשנת 1983 זכתה עפרה חזה בתחרות הקדם־אירוויזיון עם השיר "חי" בהפרש של נקודה אחת בלבד מהמקום השני שאליו הגיעה ירדנה ארזי עם השיר "שירו שיר אמן". יש אומרים שכאן החלה מלחמת המעריצים של עפרה וירדנה שנמשכה לאורך שנות השמונים.
הבטלנים של ישראל
בשנת 1987 זכו נתן דטנר ואבי קושניר בקדם־אירוויזיון עם "שיר הבטלנים". ההומור והקלילות של השיר לא התאימו לכולם. גדעון פת, שר המדע והפיתוח, מחה על בחירת שיר שכולו הלל לאי־עשייה בעוד ישראל היא מדינה של עובדי כפיים, ושר החינוך והתרבות יצחק נבון אף איים להתפטר.
עניין של שניות
בשנת 1992 זכתה דפנה דקל בקדם אירוויזיון עם השיר "זה רק ספורט". השיר חרג ב־17 שניות ממגבלת שלוש הדקות, וענת עצמון שהגיעה למקום השני, בהפרש של נקודה אחת, עתרה לבית המשפט כדי שיורה לפסול את השיר ולשלוח אותה במקומו לאירוויזיון, אך נדחתה.
מצעד התלבושות הישראליות
מקום 4
הגולגולים של "טוי". השיר של נטע ברזילי היה כל כך יוצא דופן שגם הלוק שלה היה חייב לשתף פעולה: בגד צבעוני עם שרוולים אסייתיים דמוי קימונו בעיצובו של מאור צבר, ובעיקר עיצוב שיער בלתי נשכח עם גולגולים שהפכו לאייקון.
מקום 3
הבגדים הבוכריים של "כאן". השיר הכל כך ישראלי הזה הביא לבמה גם לוק שתפס את אירופה. התלבושות האתניות של אורנה ומשה דץ והמלווים שלהם הושפעו מקולקציית הגמר בשנקר של המעצב ירון מינקובסקי – חיבור של השראות בינלאומיות עם טקסטיל של מפות שולחן וכיסויי מיטה בוכריים שנקנו בשוק הפשפשים ביפו.
מקום 2
השמלות הצהובות של "חי". אירוויזיון 1983 נערך על אדמת גרמניה, ודורין פרנקפורט עיצבה תלבושות פשוטות אך בלתי נשכחות בהשראת הטלאי הצהוב: עפרה חזה לבשה טוניקה עם מכנסיים לבנים ומאחוריה להקת הליווי בצבע צהוב מסנוור שהפעם, עם מילות השיר המרגשות, שידר ניצחון וכוח, וגם רמז לדם היה שם.
מקום 1
שמלת הנוצות של 'דיווה'. המעצב הצרפתי ז'אן־פול גוטייה העניק לדנה אינטרנשיונל שמלה מרהיבה עם נוצות צבעוניות של תוכי להופעה באירוויזיון 1998, השמלה זכורה לכולם עד היום, אך למעשה בשל בעיות טכניות דנה כלל לא עלתה איתה לביצוע השיר. רק לאחר הזכייה היא מיהרה ללבוש אותה ולהופיע איתה ברגע הניצחון.
השירים שהיינו רוצים לשכוח
לא כל השירים שישראל שלחה היו מדהימים, וחלקם התרסקו במבחן התוצאה, אבל הם נכנסו לנו ללב והם חלק בלתי נפרד מהתרבות הכיפית של האירוויזיון שכוללת את הזיופים של גילי נתנאל והראל סקעת, ואפילו את ההופעה הדודתית של שרה'לה שרון. אבל יש כמה שירים שבכל זאת היינו מוותרים עליהם:
1. שמייח
השיר ייצג את ישראל בשוודיה בשנת 2000, הוא לא עשה שמח כלל. הוא בעיקר זכור עקב העימותים שהתרחשו בין להקת פינג־פונג לבין רשות השידור על הנפת דגלי סוריה במהלך הביצוע, אבל אם לפחות הם היו שרים אותו טוב זה עוד היה נסלח (השיר סיים במקום ה־22 עם שבע נקודות בלבד).
2. Push the Button
טיפקס היא להקה נהדרת, אבל השיר שהם ביצעו באירוויזיון 2007 בפינלנד שעסק בכפתור האדום של הפצצה לא היה תואם לרפרטואר שלהם ועל הבמה הוא הזכיר מופע אימים, שלא אנחנו ולא אירופה הבנו. כמה חבל שלשיר עצמו לא היה כפתור להשמדה עצמית. (השיר לא עלה לגמר).
3. Time
להקת איזבו ייצגה אותנו באירוויזיון 2012 עם שיר שמדבר על זמן. כן, זה מעניין בדיוק כמו שזה נשמע. השיר עצמו לא גרוע, והקליפ בסטופ־מושן מרהיב, אבל כל המגניבות של איזבו לא הצליחה לעבור על הבמה באזרבייז'ן, וכל שנותר לנו היה לספור את השניות עד שהזמן ייגמר (השיר לא עלה לגמר).
"סאלם עליכום, בוא תגיד שלום"
השתתפותה של ישראל בתחרות מקשה על מדינות ערביות להשתתף בה, אך חלקן עדיין מנסות.
טורקיה
פרשה מהתחרות בשנת 1979 כאשר ישראל ניצחה ועמדה לארח את האירוויזיון בירושלים. לאחר ששבה לתחרות היא דווקא הסכימה להשתתף בתחרות שנערכה בישראל ב־1999, ואף אירחה את ישראל בתחרות שהתקיימה בתחומה. במהלך השנים טורקיה אפילו העניקה פעמיים 12 נקודות לישראל (אבניבי, כאן), אך פרשה שוב בשנת 2013.
מרוקו
"ניצלה" את היעדרותה של ישראל בשנת 1980 והשתתפה באירוויזיון עם הזמרת סמירה סעיד אך הגיעה רק למקום ה־18 עם שבע נקודות, ולא שבה יותר לתחרות.
לבנון
רצתה להשתתף לראשונה בתחרות בשנת 2005 אך סירבה להבטיח שהשיר הישראלי ישודר בשידור חי וכי ניתן יהיה להצביע עבורו בהצבעה הטלפונית, בטענה כי על פי החוק הלבנוני אסור להציג את ישראל בטלוויזיה בהקשר תרבותי חיובי. בשל כך היא נאלצה לפרוש ואף קיבלה על כך קנס.
ירדן
לא השתתפה בתחרות אך נהגה לשדר אותה בשידור ישיר, ובמהלך השיר הישראלי הקרינו שקופיות של פרחים או פרסומות. בעקבות חתימת הסכם השלום בין המדינות, הניצחון הישראלי ב־1998 אכן הוקרן בירדן, אך התחרות שהתקיימה בירושלים שנה אחר כך כבר לא שודרה.
