01 זיכרון ילדות תרבותי: מגיל שנה או שנתיים אני זוכר את אבי מנגן על פסנתר הכנף שבסלון ביתנו שוב ושוב (ושוב) את סונטת הסערה (אופ' 31 מס' 2) של בטהובן ואת הפסנתר המושווה של באך. כיום אבי בן 92, ועדיין מנגן באך ובטהובן (הבעיה היא שגם איכות השמיעה שלו מתחילה להידמות לזו של בטהובן…)
02 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם איינשטיין. בגיל שבע או שמונה – עוד לפני שהבנתי בכלל את תורת היחסות (היום אני כבר לא מבין כמו כולם) – הוקסמתי מדמותו ונבהלתי קצת מתמונתו, כאשר נתקלתי בה בסדרת האלבומים של לייף (האלבום על הקוסמוס).
03 דמות שמעניקה לך השראה: אמי, מינה שטייניץ ז"ל, שהייתה האדם הכי נועז מבחינה מחשבתית שפגשתי. היא הייתה מורה לספרות ופילוסופיה וחינכה אותי ואת אחיותיי ברוח הפילוסופיה הסוקראטית, שלפיה מוטב להיות עני וישר מאשר עשיר ורמאי, מותר ונכון לחשוב ולהטיל ספק, ואסור לעולם להיכנע לצו האופנה ולשום אוטוריטה, אפילו לא לאוטוריטה של חבריה המורים. עם חינוך שכזה מה הפלא שנזרקתי מהתיכון בתחילת י"ב?
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: עם עצמי שוחה וצולל בבריכה בגיל הנעורים, ומרגיש שאני הכי חתיך, הכי ספורטיבי והכי יפה בעולם (ובטוח לחלוטין שגם כל הבנות מבינות את זה).
05 ספר שקראת פעמיים: למען האמת, אין הרבה ספרים שקראתי בלי לקרוא לפחות פעמיים. אבל אם חייבים לבחור, אציין שניים: "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי, שקראתי לפחות חמש או שש פעמים. הייתי בן 16 כשאמי נתנה לי לקרוא אותו כאשר חזרתי מבית הספר (עוד לפני שהעיפו אותי), וקראתי אותו בנשימה עצורה עד לחצות הלילה (היה כל כך מותח לדעת מה יהיה בסופו של רסקולניקוב, שלא הצלחתי להפסיק). למחרת היום חזרתי הביתה על אופניי והסתערתי עליו בשנית, עד שסיימתי אותו שוב בחצות הלילה. ספר אחר שהקראתי אינספור פעמים לילדיי (וכשבגרו והתירוצים נעלמו נאלצתי לקרוא אותו במסתרים לבדי), הוא "35 במאי" הנפלא של אריך קסטנר. מי שיקרא יֵדע אילו דברים מופלאים מתרחשים רק ב־35 במאי.
06 מה מתנגן באוטו שלך: מוזיקה קלאסית. במהלך השנים היו לי כמה נהגים ועוזרים פרלמנטריים שלמדו במהלך השנים להבחין בין הסגנונות של באך, בטהובן ומוצרט. אחת אפילו מבזבזת עד היום בגללי את כספי הירושה של ילדיה על תקליטים וקונצרטים.
07 מאכל שאינך יכול לעמוד בפניו: הדגים המרוקאיים של גילה אשתי! ארבעה מזלגות במישלן! עליהם כבר אמרו רבותינו, שמי שלא טעם מהם – לא טעם מאכל ראוי מימיו. לצערי, בשנה האחרונה הפסגה הקולינרית הזו התרחשה פעם אחת בלבד. אני והילדים תולים את האשם בבית המשפט העליון, שם היא מכהנת כשופטת.
