שם הקוד "הפרעות קשב וריכוז" כבר הפך להיות נפוץ ומוכר בפי כל. נדמה שהסובלים מהפרעות אלו כבר לא מתביישים בהן, וגם בני נוער מנופפים די בקלות בכדורים שהם לוקחים או בהקלות שהם מקבלים במבחנים בעקבות הפרעות אלו. ועם זאת, עדיין קשה למי שלא מכיר באופן אישי להבין את מי שמרגיש מבוקר ועד ערב מוסח, מוטרד ומלא במחשבות מתרוצצות. זהו המקום אליו מבקש הספר "לגלגל אבן עד השמיים" להיכנס. שמו של הספר ניתן לו כפרפראזה על הסיפור המיתולוגי אודות סיזיפוס, שעליו נגזר לגלגל סלע ענק במעלה ההר רק כדי להגיע לפסגה ולראות אותו נופל. זו הדרך שבה מתאר את המחבר את העבודה הנפשית של מי שסובל מבעיות קשב וריכוז וצריך לנסות בכל יום מחדש ללמוד להתמודד עם מבחנים, אפילו בדמות שיחות אקראיות עם חברים. הכל קשה לו.
"לגלגל אבן עד השמיים" הוא ספר פרוזה המתאר את ההתמודדות של עקיבא, שביעיסט בישיבה תיכונית רגילה. הוא מספר בגוף ראשון את רצף המחשבות שלו תוך כדי התמודדויות החיים. תיאור סביבת חייו של עקיבא תהיה מוכרת לכל קורא דתי־לאומי: היחסים בין מחנך לתלמיד, ההכנות למסיבות פורים, היחסים בין עקיבא להוריו ומוריו וטיולי השטח שלו עם חבריו – כל אלו מתוארים באמינות, ונותנים חשק להמשיך לקרוא.
ההתמודדויות של עקיבא רגילות ומתאימות לכל נער: חוסר ההצלחה במבחנים, הניסיון לעמוד בציפיות ממנו, והמפגש עם אלכוהול, סמים קלים וגבולות נוספים. אך החידוש המרכזי בספר הוא זה שמאפשר לנו גישה ישירה אל הדרך שבה פועלות מחשבותיו של נער עם הפרעות קשב וריכוז: הבלבול, המוסחות, הקפיצה המהירה מעניין לעניין, שכחת הפרטים ועוד. מי שלא מכיר מחוויה אישית חלק מהתסמינים הללו, ימצא את עצמו לומד הרבה על האופן שבו נער כזה חושב, ואיך נכון ואפשר לפנות אליו כדי לנסות ולעזור לו. מכיוון שהפרעות קשב וריכוז הן מכה של דור שלם – הספר מומלץ הן להורים והן לנערים ונערות בגילאי תיכון.
דוד זולדן, המחבר, הוא מורה ומחנך בישיבה תיכונית במשך שנים רבות, וכן מרצה במכללות לחינוך. ההיכרות העמוקה שלו עם השטח ניכרת לאורך פרקי הספר, וברור כי החוויות משקפות עולם אמיתי. בהקשר הזה לא מדובר בסיפור יוצא מגדר הרגיל שבא להדהים אותנו, אלא שגרתי ו"רגיל" החושף טפח מעולם פנימי שלרבים קשה לשים לב אליו. מבחינה ספרותית לא מדובר בספר גדול. אין כאן דמויות ענקיות, עלילה מותחת או אתגר אינטלקטואלי, זהו סיפור שכיף לקרוא בגלל הקירבה שנוצרת עם הדמויות השונות, שנראות ממש מוכרות מהרחוב ליד, מהיישוב, או מהישיבה התיכונית.
אם היו מכריחים אותי להמר, הייתי אומר שהמחבר ביקש לכתוב מדריך למי שסובל מהפרעות קשב ולהוריו, אך הבין שמדריך שכזה יהיה משעמם מדי וקשה לקריאה למי שסובל מבעיות כאלו, ולכן בחר לכתוב סיפור. סיפור לא ארוך, קל לקריאה, עם פרקים קצרים ודמויות פשוטות שדרכן ניתן להכיר בקלות בעיה נפוצה מאד ואת דרכי ההתמודדות איתה, כזה שיכולם יכולים לקרוא. במשימה הזו הוא בהחלט עמד בהצלחה.
