"מעולם לא חשבתי או האמנתי שאזכה לשחק ברמות הגבוהות ביותר בכדורסל האירופי, וגם כשהלכתי ללמוד בקולג', הכדורסל לא היה בעדיפות עליונה, אלא חיפשתי מקום עם תוכנית לימודים טובה, וקבוצה שבה איהנה לשחק יחד עם החברים שלי. מעולם לא חשבתי שזה יהפוך להיות המקצוע שלי בעתיד ולא התייחסתי לזה ככה, ואני אסיר תודה על כל דבר שקורה לי", כך אומר ג'ון דיברתולומיאו, כדורסלן אמריקני בן 27 שסיים לפני מספר שבועות את עונת הבכורה שלו במדי מכבי תל־אביב. כקפטן הקבוצה הוא אף זכה להניף את צלחת האליפות.
"זו הייתה שנה ארוכה, חוויה אדירה ומסע ארוך ומיוחד עם סוף מאוד מרגש. לשחק במכבי היה דבר שונה מכל דבר שהכרתי עד היום, עם שני משחקים בשבוע בשתי ליגות שונות, המון מסעות והכנות לכל משחק. עבדנו מאוד קשה כל העונה כדי לקבל את ההזדמנות לזכות באליפות ואני שמח שהצלחנו".
סיפורו של דיברתולומיאו, גארד המתנשא לגובה של 1.83 מ', עשוי ללא ספק מהחומרים שמהם מייצרים סרטי קולנוע. הוא נולד ביוני 1991 בשכונת קווינס בניו־יורק, לאב ממוצא איטלקי ולאמא יהודייה ממוצא רוסי, ויחד איתם עבר לקונטיקט, שם גדל בשכונת ווסטפורט. "כשהייתי ילד שיחקתי בכל מיני ענפי ספורט ומאוד אהבתי כדורגל. מעולם לא חשבתי שאצליח להצטיין דווקא בכדורסל, והאמת היא שבשנים הראשונות ששיחקתי, המשחק היה מאוד קשוח עבורי. רק כשהגעתי לתיכון, לאט־לאט התחלתי להתמקד בענף, ועם הזמן גם השתפרתי".
הבחירה בכדורסל כענף ספורט מוביל, לא גרמה כאמור לג'ון לפתח חלומות על קריירה מקצוענית. כשהגיע השלב לבחור בקולג', הוא בחר במכללה הניו־יורקית היוקרתית רוצ'סטר במטרה לסיים בה לימודים לתואר במנהל עסקים. במקביל, הצטרף ללא מלגה כלשהי לקבוצת הכדורסל שמשחקת בליגת המכללות השלישית בטיבה בלבד בארצות־הברית. ההשתלבות של דיברתולומיאו בקבוצת הכדורסל הייתה מפתיעה באיכותה.
"הייתי בסדר גמור בקבוצת הכדורסל של התיכון, אבל בזכות המאמנים שלי במכללה והתנאים המצוינים שקיבלתי, שכללו אפשרות להגיע לאולם בכל זמן נתון ולהתאמן, התפתחתי מאוד", הוא מסביר, "תמיד הייתי השחקן הנמוך ביותר בכל מקום ששיחקתי בו, אבל בשלב מסוים פשוט הפסקתי להתייחס לזה, כי זה לא משהו שהייתה לי שליטה לגביו. אני תמיד מנסה לפצות על זה בדרכים אחרת – לשחק חכם, עם אנרגיות גבוהות ולהיות חבר טוב לקבוצה".
מירוק לצהוב
בארבע השנים שלו במכללה העמיד ממוצע של 17.8 נקודות למשחק, ו־1,779 הנקודות שקלע באותן שנים, מציבות אותו במקום השלישי בהיסטוריה שלה, כאשר 533 האסיסטים שמסר ו־221 הריבאונדים שקטף, ממקמים אותו במקום השני. "ג'ון היה שחקן מאוד מיוחד עבורנו ברוצ'סטר", אומר מאמנו בקולג', לוק פלוקארץ', "הוא השחקן הכי חרוץ ומחויב עם אתיקת העבודה הכי מרשימה שאי פעם אימנתי".
השנה האחרונה של דיברתולומיאו בקולג' הייתה גם זו שפתחה לו גם את הדרך לאירופה, אחרי שהציג יכולת נהדרת ונבחר לשחקן המצטיין של השנה בליגת המכללות השלישית. "השנה הזו גרמה לי להבין שיש לי סיכוי לשחק מעבר לים, מה שלפני כן היה רק בגדר חלום. החלטתי שאם זה יקרה, זו יכולה להיות הרפתקה נחמדה עבורי ומשהו שכדאי לי לנסות. באותם ימים, בתור בוגר קולג', עוד לא הייתי סגור על עצמי, באיזה תחום אני רוצה לעסוק בחיים, אז לא היה אכפת לנסות להמשיך ולשחק כדורסל עונה או שתיים, להכיר קצת מדינות ותרבויות אחרות, ואז לחזור לארצות־הברית. לא באמת חשבתי שזה יתפתח למשהו מעבר".
לאחר שלא נבחר באופן צפוי למדי בדראפט ה־NBA ב־2013, יצא דיברתולומיאו למחנה אימונים מיוחד לשחקנים בספרד, שם כמה קבוצות גילו בו עניין. מי שבסוף זכתה בשירותיו הייתה סראגוסה מהליגה הבכירה, שהזמינה אותו לאימוני קדם־עונה החתימה אותו באופן מפתיע לשלוש עונות ומיד השאילה אותו לקבוצת פאלמה איר אירופה, מהליגה הספרדית השלישית. דיברתולומיאו הציג שם יכולת טובה ויציבה, ובעונתו השנייה עזר לקבוצה להעפיל לליגה השנייה.
"השנתיים בפאלמה היו נהדרות עבורי, היינו קבוצה טובה וזה עזר לי להתקדם מקצועית", הוא מסביר, "בתום השנתיים, בסרגוסה בחרו שלא להחזיר אותי לסגל שלהם. הם הרגישו שאני עדיין לא מוכן, והאמת שגם אני חשבתי כך".
בקיץ 2015 נחת דיברתולומיאו לראשונה בישראל, וערך בהדר־יוסף בתל־אביב אימון קליעות במדי מכבי תל־אביב עם אבי אבן, לעיני גיא גודס שלא התרשם ממה שראה והחליט לוותר על שירותיו. רגע לפני שעלה על מטוס חזרה הגיע למבחנים במכבי חיפה, הרשים את הצוות המקצועי דאז של הקבוצה, רמי הדר ועופר רחימי, ואחרי עשרה ימי אימון זכה לחוזה לשנתיים בקבוצה. לבעלי הקבוצה, ג'ף רוזן, כבר יצא שם של מומחה באיתור שחקנים יהודים בעלויות נמוכות יחסית והבאתם ארצה. דיברתולומיאו, שקיבל אזרחות ומשחק על תקן ישראלי, השתלב נהדר בחיפה והפך לאחד המתאזרחים הבולטים בליגה. לשיאו הגיעו בעונה השנייה בירוק, אז הוביל את הירוקים לגמר הפלייאוף, לאחר שסיימו במקום השמיני בלבד בליגה. בששת משחקי הפלייאוף שהסתיימו בהפסד בגמר לירושלים, הוא תרם 19.2 נקודות למשחק, קלע ב־55 אחוזי הצלחה מכל טווח על המגרש, הוסיף 3.5 ריבאונדים ו־3 אסיסטים ונבחר לשחקן המצטיין בליגה הישראלית.
"מאוד הפתיע אותי כשזכיתי בתואר ה־MVP של העונה ולקח לי זמן לעכל את זה", הוא מודה, "מכבי חיפה תמיד תהיה מקום מיוחד בשבילי, הם נתנו לי הרבה הזדמנויות ועזרו לי להתפתח כשחקן. עצוב לי מאוד שהם ירדו ליגה השנה ואני בטוח שהם יחזרו במהרה לליגה הבכירה".
איך הייתה עבורך ההתאקלמות בישראל?
"בפעם הראשונה שנסעתי לשחק בספרד, זו הייתה גם הפעם הראשונה שיצאתי מארצות־הברית ועברתי לגור במקום אחר, והיו לי קשיי התאקלמות. כשבאתי לארץ חשבתי שבזכות הניסיון שיש לי כבר, הדברים יהיו פשוטים יותר עבורי וגיליתי שלא. זה היה ניסיון קשוח למדי עבורי להתרגל למנטליות ולתרבות הישראלית ואתגר שמאוד ביגר אותי. לא הייתי מחליף את החוויות שעברתי בשנים האחרונות בשום דבר אחר".
סיום העונה הנהדר של דיברתולומיאו והעובדה שסיים חוזה בחיפה הפכו אותו לדבר החם בכדורסל הישראלי בקיץ החולף, כאשר שתי הגדולות של הענף, מכבי תל־אביב והפועל ירושלים, נלחמו על שירותיו והציעו לו משכורת נדיבה. בסוף נפל הפור על הצהובים, ששנתיים אחרי שיכולים היו להחתים אותו בחוזה צנוע, העניקו לו חוזה בסך מיליון דולר נטו לשלוש שנים.
"כבר לקראת סיום העונה הקודמת, החלו להתגלגל שמועות שישנן קבוצות שירצו שאצטרף אליהן בקיץ, וביניהן מכבי. אני בחרתי לא לייחס לזה יותר חשיבות והתמקדתי בלסיים את העונה הכי טוב שאפשר", נזכר דיברתולומיאו, "כשזה קרה בפועל, כל הסיטואציה הייתה סוריאליסטית עבורי, כי כשיצאתי מארצות־הברית אמרתי לעצמי שאנסה ליהנות ולחוות כמה שאצליח, אבל לקבל פתאום הצעה ממועדון כמו מכבי תל־אביב, עם ההיסטוריה המפוארת שלו והווה ביורוליג, המפעל הכי גדול באירופה, היה עבורי משהו יוצא דופן, משהו שחלמתי עליו ועבדתי בשבילו המון שנים".
איך הייתה עבורך ההתאקלמות המקצועית במכבי?
"כשהגעתי לקבוצה הייתי צריך לעבור תהליך שלם כדי למצוא את עצמי בתוך המערכת ולהתאים את עצמי לתפקידים שפחות הייתי רגיל אליהם בעבר. במכבי היו העונה הרבה מאוד מובילי כדור ושחקנים מוכשרים מאוד, והייתי צריך ללמוד איך לשחק לידם ואיך להשתפר כשחקן".
לא לעוף, לא לשקוע
דיברתולומיאו, שזכה גם לכינוי "ספידי גונזלס" בזכות המהירות שלו והלהט הרב שהוא משלב במשחק, השתלב במכבי בצורה מרשימה למדי, למרות שהגיע למועדון עם חששות כבדים בנוגע לסיכוי שלו לקבל קרדיט על המגרש. כבר בגביע ווינר, טורניר פתיחת העונה, הוא לקח את ההזדמנות שניתנה לו בשל פציעות של פייר ג'קסון ונוריס קול, וזכה בתואר השחקן המצטיין, עם 15.3 נקודות ו־5 אסיסטים למשחק.
היכולת שהציג הובילה את אנשי מכבי להשוות אותו לדרק שארפ, בתקווה שיצליח לעשות קריירה ארוכה ומרשימה כמוהו. דיברתולומיאו הפך לחלק בלתי נפרד מהרוטציה של הצהובים, בעיקר בליגה, וסיים את עונת הבכורה שלו במדי הצהובים עם 10.3 נקודות, 3 ריבאונדים ו־2.6 אסיסטים, כשהוא קולע מעל 40 אחוז מטווח השלוש ב־ 27.3 דקות בממוצע למשחק. בפלייאוף, שבו שיחק שלושה משחקים בלבד בשל פציעה, שמר על ממוצעים זהים פחות או יותר, בפחות דקות משחק. ביורוליג לעומת זאת, צנחו הנתונים שלו באופן משמעותי, עם 3.3 נקודות, 1.6 ריבאונדים ו־1.4 אסיסטים ב־12.5 דקות משחק בממוצע בלבד.
"כדי לזכות ביותר דקות משחק ברמות האלה, אצטרך לעלות שלב מבחינת היכולות המקצועיות שלי", קובע דיברתולומיאו, "יש לי רשימה ארוכה של דברים שאני צריך לעבוד עליהם בקיץ הקרוב, החל מעבודה על שליטה טובה יותר בכדור, קבלת החלטות נכונה יותר ולהרגיש נוח יותר כשאני נמצא בלי על הכדור בתנועה על המגרש".
מכבי עצמה אכזבה מאוד כשהפסידה בגמר גביע המדינה להפועל חולון, ולא הצליחה להעפיל לשלב ההצלבה של שמונה הגדולות ביורוליג. "אני חושב שהאכזבה הפכה אפילו לגדולה יותר בגלל שבחלק גדול מהעונה שיחקנו ברמה טובה ביורוליג, והבאנו את עצמנו לסיטואציה שבה הגורל נמצא בידיים שלנו במשחקים האחרונים שלנו. לצערי ברגעים המכריעים הצגנו יכולת פחות טובה, איבדנו משחקים חשובים וזו הייתה תחושה מאוד מתסכלת".
מבחינה אישית, אתה מרוצה מהעונה הראשונה שלך במדי הצהובים?
"אני מאוד מסופק ממה שעשיתי העונה במכבי, בטח כשסיימנו אותה בזכייה באליפות. כשאתה מביט לאחור על עונה שלמה, אתה רואה היטב איפה יכולת לעשות יותר, איפה לא היית טוב מספיק ובמה אתה והקבוצה הייתם יכולים להשתפר או לעשות טוב יותר. אסור לשכוח שהיינו קבוצה חדשה, לקח לנו זמן ללמוד, להתחבר ולהתאים את עצמנו זה לזה, וגדלנו ביחד. ועדיין, עם הכישרון שהיה לנו בקבוצה, כולנו הרגשנו שמקצועית יכולנו להשיג יותר. לפחות האליפות נתנה תחושה שבאמת עשינו משהו".
איך היה לעבוד תחת נבן ספאחיה?
"היה נהדר לעבוד עם נבן. הוא מאמן ותיק שהגיע מה־NBA ואימן בהצלחה המון שנים באירופה, והוא ללא ספק המאמן ברמה הגבוהה ביותר שזכיתי לעבוד איתו. עברתי תהליך איתו ארוך של למידה מאתגרת, והייתי צריך להתאים את עצמי אליו הרבה פעמים, להבין מה הוא אוהב ומה הוא רוצה. ככל שבילינו יותר זמן, קיבלתי יותר ביטחון והבנתי אותו יותר".
זו עונה ראשונה שלך בעומס כזה, עד כמה זה השפיע עליך?
"למועדון כמו מכבי תל־אביב יש כבר הרבה ניסיון והם יודעים טוב מאוד מה צריך לעשות כדי להכין את השחקן לאינטנסיבית כזו – איך לשמור עליו בריא תוך כדי ולטפל בו במקרה שיש בעיה כלשהי. האינטרס שלהם שהשחקנים יישארו בריאים. זה היה מאוד מאתגר ולמדתי הרבה".
מדברים הרבה על הלחץ במכבי, איך זה היה בחוויה שלך?
"יש לחץ במכבי, אבל אני חושב שאנחנו השחקנים בעיקר שמים אותו על עצמנו. אנחנו מקצוענים ומאוד רוצים להצליח, ודאי כשכולם יודעים את רמת הציפיות הגבוהה. כשאתה חלק מהקבוצה הטובה ביותר והדברים לא תמיד עובדים בצורה שציפית לה, זה מתסכל ובאופן טבעי הלחץ מגיע. זו הייתה עונה מאוד ארוכה, עם המון משחקים וחשוב היה לדעת לשמור על אווירת עבודה טובה בלי לעוף רחוק מדי במקרה של ניצחון או הצלחה, וגם לא לשקוע מטה בימים פחות טובים. אתה לומד לצוף ולהמשיך הלאה, במטרה להשתפר מדי יום".
לשחק במכבי זה אומר להפוך למפורסם. איך הרגשת עם זה?
"זה חדש עבורי להיות כל כך מוכר, אני לא רגיל לזה אבל יש בזה משהו נחמד, וזה מעולם לא הפריע לי. אני אוהב שיש לנו כל כך הרבה אוהדים, שאכפת להם מאיתנו, שהם באים לראות אותנו ושרים לי במשחקים את השיר שכתבו עליי".
הבית היהודי
באמצע חודש ינואר נוצר סכסוך בין איתי שגב לבין הנהלת מכבי תל־אביב. בעקבות כך, החליטו ראשי הצהובים לקחת ממנו את סרט הקפטן ולהעביר אותו לדיברתולומיאו. "העובדה שקיבלתי את התפקיד בנסיבות האלה הייתה קצת פחות נוחה בשבילי, וברגע שניקולה הודיע לי על זה, קבעתי עם איתי להיפגש לארוחת צהריים כדי לברר שהכול בסדר איתו. הוא לא רצה להיכנס לעניין הזה יותר מדי, אבל התנהג בצורה הכי מקצוענית שיכולה להיות וברך אותי על המינוי. הוא ילד נהדר ואני מצטער שהיו בינו ובין הנהלת מכבי חילוקי דעות, שהובילו לעזיבה שלו בעונה הבאה. אני מרגיש בר־מזל להיות קפטן של קבוצה בקליבר של מכבי תל־אביב, זה כבוד גדול בשבילי ואני לא לוקח את זה כמובן מאליו".
זה שינה אצלך משהו בהתנהלות?
"זה משהו שהתחלתי ללמוד תוך כדי תנועה, יש כאן אחריות גדולה ואני מאמין שאני מספיק בוגר לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. ועדיין, אני לא מרגיש שהוא שינה אותי באיזשהו אופן ולא אתחיל להתנהג בצורה לא טבעית, זה לא מי שאני. זה גם לא הפך אותי ליותר קולני בחדר ההלבשה, יש כאלה שטובים בזה ועשו את זה כשהיה צריך וזה נכון עבורם וטוב לנו. אני ניסיתי לעשות את הדברים שהרגשתי נכונים וטובים עבור המערכת, כמו לקחת כמה פעמים שחקנים לשיחה של אחד על אחד".
לקראת סיום העונה נוצר סכסוך בין איגוד השחקנים הישראלי לבין מנהלת הכדורסל בנוגע להמשך החוק הרוסי ומספר הזרים שישחקו בכל קבוצה בישראל. השחקנים הישראלים הודיעו שהם מתכוונים לשבות אבל המתאזרחים של מכבי, וביניהם דיברתולומיאו, הודיעו שלא יעשו כן, למרות שהם נהנים מההטבות להם זוכה השחקן הישראלי.
כשהנושא הזה עולה בשיחה, נראה שדיברתולומיאו מרגיש פחות בנוח לדבר עליו. "אין לי הרבה מה להגיד על זה עכשיו, זה משהו שכבר קרה, לא הייתי חלק מהעניין, לא ישבתי בפגישות וקשה לי להרחיב יותר בנושא הזה ואני מעדיף לא להיכנס לזה", הוא אומר, "אני מודע לעובדה שהגעתי לישראל וקיבלתי הרבה הזדמנויות בזכות החוק הרוסי ואני תומך בשחקנים הישראלים, שאני חלק מהם. אבל אני גם תומך במה שהליגה והשחקנים יחליטו שהוא הכי טוב, במטרה שתהיה לנו את הליגה הכי טובה שאפשר".
במכבי שוקלים לפצל את המועדון לשתי קבוצות בעונה הבאה, לליגה וליורוליג, מה דעתך על זה?
"שמעתי על רעיון הפיצול, אבל מעבר לכך לא נאמר לי כלום באופן אישי ואני לא יודע איפה זה עומד עכשיו. אני שחקן מכבי תל־אביב, אני עובד אצלם, נהנה להיות חלק מהקבוצה ולא רוצה ללכת לשום מקום אחר. מה שהם יגידו לי לעשות, אני אנסה להתאים את עצמי ולעזור להם כמה שאפשר".
איך החיים עבורך בישראל?
"אני מאוד אוהב את החיים בישראל וזה הבית השני שלי. אני חושב שזה מקום שאתה צריך לראות ולהיות בו בעצמך כדי להבין אותו. לקח לי כמה חודשים להרגיש כאן בנוח, אבל אין ספק שזה מקום מיוחד במינו".
ה־NBA הוא מטרה ריאלית עבורך?
"בכנות, ה־NBA מעולם לא הייתה בפוקוס שלי. הכי חשוב לי היום זה להמשיך להשתפר, ולעשות הכול כדי לעזור למכבי להצליח, בתקווה שאמשיך לגדול איתם".
בשנים האחרונות מתחזק ג'ון זוגיות צמודה עם סתיו אביטל, שאותה הכיר בזכות אחיה אופק, ששיחק איתו בחיפה והזמין אותו לארוחת שבת אצלם בבית. "כשהייתי ילד לא גדלתי באווירה או בהשפעה יהודית, מלבד שנים שבהן חגגנו פסח עם המשפחה של אמא שלי, אבל בזכות אביטל והמשפחה שלה, שקיבלה אותי בחיבוק גדול, אני קרוב לזה יותר היום".
מה החלומות שלך?
"אני חי את החלום שלי, שהוא לשחק כדורסל מקצועני".
מה אנחנו לא יודעים עליך?
"שאני מאוד אוהב כלבים ויש ברשותי שניים מגזע 'ויסלה', שהם ציידים הונגריים. אני גם חובב גדול של פודקאסטים, אליהם אני מקשיב בדרך כלל כשאני ברכב בפקקים בתל־אביב".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע וחצי. אני מאוד שמח, נהנה ממה שאני עושה ומהמקום שבו אני נמצא, אבל תמיד אפשר לעשות יותר, להשתפר ולגדול. ברגע שהפכתי להיות מקצוען, המטרה הייתה להגיע לרמה הכי גבוהה שאפשר ואני רוצה להמשיך להתפתח".
