תכולת הספרייה: הספרייה הפרטית היא מרכז הבית שלנו. אם יש לי אפשרות אני מבלה בקריאה 8־10 שעות ביום, קריאה שהיא כולה הנאה. הספרייה מורכבת מספרים בתחומי המחקר שלי ומתחומי העניין האישי שלי. יהדות – בעיקר תורה שבעל פה, סידורים ומחקרי תפילה, פרשנות, ספרות הלכה, מחשבת ישראל; כמה מאות ספרי עדויות ומחקרים על השואה; ספריו של אלי ויזל וספרים רבים שנכתבו עליו; תולדות ארץ ישראל והיסטוריה של עם ישראל וספרות עברית יפה, שאני אוהב ומרבה לקרוא. בצד קבוצות אלו, מונחים אוספי ספרים נושאיים: מאות ספרים על ירושלים, ספרי חסידות, אוסף גדול של הגדות. חלק מהספרים הם ירושה מספריית אבי הרב פרופ' דב רפל ז"ל. קרובים אלי מאוד ספריהם של ש"י עגנון, חיים גורי, אהרן אפלפלד, נתן אלתרמן, ע' הלל ונאוה סמל ז"ל, וחברי הקרוב חיים באר יבדל"א. עם כל אחד מהסופרים היה לי קשר אישי וכל כתביהם בעברית מצויים ברשותי, בדרך כלל עם הקדשה.
מדף קרוב ללב: שני מדפי ספרים שנכתבו על ידי בני המשפחה. ספרי עיון וספרי מחקר שכתב אבי ז"ל, ספרים שאני כתבתי, וכן ספרים אשר כתבו בני משפחה נוספים. היבול הספרותי הכולל של משפחתנו הוא כשישים ספרים.
שיטת מיון: על פי נושאים, ובכל נושא על פי העניין או התחום. ביהדות, ספרות המדרשים אינה מעורבת בספרות הלכתית, ובספרות, ספרי אפלפלד אינם מעורבים בספרי עגנון. כך אני יכול למצוא כל ספר תוך שניות בודדות.
על ארבעה ספרים
תנ"ך
לונדון 1922
יש לי בבית תנ"כים רבים בגדלים שונים. יקר לי מכולם התנ"ך שכריכת העור שלו מרופטת והוא מודפס על נייר דק במיוחד. אבי קיבל אותו לבר־המצווה בוורשה, בשנת 1929. תנ"ך זה, החתום על ידי סבי ז"ל שלא זכיתי לראותו, הוא נשא איתו בתיק כל שנות חייו ולכל מקום שנסע ברחבי תבל. היום התנ"ך הזה איתי בכל נסיעה.
העולם של אתמול
סטפן צוויג / תרגום: צבי ארד / כנרת זמורה דביר, 2012
הספר האוטוביוגרפי הזה כבש אותי כבר בקריאה ראשונה, וריתק אותי בתיאור החי של אירופה בחצי הראשון של המאה העשרים. צוויג, האינטלקטואל היהודי בעל כישרון הכתיבה הבלתי רגיל, מציב מול עיני הקורא את אירופה הקלאסית בימים שעדיין הייתה כזו, מפגיש אותנו עם חבריו האינטלקטואלים מתחומי היצירה השונים, ונותן לנו להבין מדוע ברח מאירופה ומדוע סיים את חייו בגלותו בברזיל, לאחר שהכיר בחורבן מולדתו הרוחנית. התרגום של צבי ארד נהדר.
תמול שלשום
ש"י עגנון / שוקן, 1938
הספר הראשון של עגנון שקראתי, עוד לפני בר המצווה שלי. אחד מהאורחים באירוע, שהתקיים בקבוצת יבנה בחול המועד סוכות, היה עגנון. הוא שאל אותי "מה אתה מבקש למתנה", ובקשתי הייתה צנועה, לפחות בעיניי. ביקשתי לטייל איתו בירושלים בעקבות הספר. הוא הסכים. על הטיול המיוחד והחד־פעמי הזה עם עגנון כבר כתבתי. לא אפריז אם אומר שקראתי את הספר לפחות חמש פעמים, ואחרי כל קריאה הרחבתי את מעגל הסיורים שהדרכתי בעקבותיו.
נחמה
חיותה דויטש / ידיעות ספרים, 2008
אני אוהב מאוד לקרוא ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות, ויש בספרייתי ודאי יותר מ־150 ספרים כאלה. במיוחד אני אוהב את "נחמה", הביוגרפיה המצוינת שכתבה חיותה דויטש על פרופ' נחמה ליבוביץ. זכיתי להכיר את נחמה ליבוביץ מיום שעמדתי על דעתי, וחיותה הצליחה לכתוב ספר המשלב את קורות החיים המרתקים, הן של נחמה והן של המשפחה המפורסמת, ולפרש בצורה אנושית כל כך מדוע חוקרת המקרא הדגולה נשארה תמיד "מורה", כפי שנכתב על מצבתה.
