בתחילת שנות השישים ביקר בארץ זמר האופרה האגדי פלסידו דומינגו, שאז עוד היה אנונימי. הוא חתם חוזה לשנתיים באופרה הישראלית, ובתקופה הזאת ניסה את מזלו בעוד פרויקטים קוליים. בין היתר הוא התגלגל לאודישן שערך הנער נפתלי הרשטיק למקהלת החזנות של אביו, משה הרשטיק. דומינגו הגיע להיבחן כחלק מקבוצת זמרים מהאופרה הישראלית. הרשטיק הצעיר דחה את הזמר המפורסם, מכיוון שלא ידע עברית. למרות הקול והמוזיקליות הוא הבין שהזמר הספרדי לא יצליח להתחזן בשפת הקודש.
לימים, כשגדל הנער הרשטיק והיה לחזן בלונדון הוא צפה באחד הערבים באופרה בבית האופרה המלכותי, בכיכובו של דומינגו. בסיום המופע הוא חיכה מאחורי הקלעים ועוד בטרם החליט מה בדיוק יאמר לדומינגו, האחרון הביט בפניו, הוצף בזיכרון המעליב ההוא והפטיר לעברו מילה אחת בעברית: ממזר.
לאחרונה שב בנו של נפתלי הרשטיק, נתנאל, לאותה אופרה מלכותית, במסגרת מופע מיוחד שמשלב בין אופרה לחזנות. בסגירת מעגל מושלמת, שמה של האופרה שכתבו רחל ונעמה זיסר לזכרו של אביהן חובב החזנות ואיש העסקים מוטי זיסר ז"ל, הוא "ממזר". הרשטיק הצעיר משחק בה חזן, תפקיד שהוא ממלא מדי שבוע בבית הכנסת "ווסט־המפטון ביץ'" בלונג־איילנד, ניו־יורק.
"סיפרתי את הסיפור הזה לאנשי ההפקה של האופרה 'ממזר'", אומר נתנאל הרשטיק, דור שלישי לשושלת החזנות, "ואמרתי להם בצחוק שלמשפחת הרשטיק יש כאן בבית האופרה בלונדון עניין לא סגור עם איזה ממזר. דיוויד, הדמות שאני מגלם ביצירה, מייצג את הקשר של הקהילה שלו עם בורא עולם, הוא שליח הציבור הנאמן שלהם. התפקיד בא לי טבעי מאוד, שכן זה בדיוק מה שאני אמור לעשות בקהילה שלי בניו־יורק. מרגש להיות הראשון להביא את נעימות החזנות לקהל הרחב מעל אחת מבימות האופרה החשובות בעולם". הביקורות שיבחו את הופעתו: "מדהים מכולם הוא החזן נתנאל הרשטיק, הוא מעולה בשליטה הקולית שלו ומהפנט בכל פעם שהוא שר", כתב עליו הגארדיאן.
בניגוד לבית הכנסת, שם הוא מסתפק בחימום קולי ובעבודה עם מורה לפיתוח קול, כאן נדרש הרשטיק לשלושה שבועות של עבודה סיזיפית. "רמת הדיוק שנדרשת בבית האופרה היא גבוהה, מקפידים על כל תו ותו". הוא משתף.
איך הגיב הצוות והקהל לחזנות, מוזיקה שהוא לא ממש מורגל בה?
"כבר כשהגעתי לחזרות ראיתי התרגשות בקרב ההפקה והזמרים האחרים. הם אמרו לי 'וואו, בחיים שלנו לא שמענו מוזיקה כזאת, לא ידענו שיש דבר כזה'. ובהצגה עצמה הקהל גם התרגש מאוד, ראיתי שהמוזיקה הזאת נוגעת בהם. חמישה מתוך ששת העיתונים החשובים בבריטניה כתבו ביקורת על האופרה וכולם ציינו כמה החזנות נגעה בהם. יש בה משהו שנוגע בנשמה, היא פורצת הרבה מעבר לגבולות בית הכנסת בשבת".
שעטנז על הבמה
עלילת "ממזר" מתרחשת בליל ה־13 ביולי 1977 בניו־יורק, הלילה שבו התרחשה הפסקת החשמל הגדולה במדינה. היה זה בשיאה של תקופה רבת מהומות, ונדליזם ואלימות. בהפקה שולבו סרטוני וידאו ארט, אפקטים קוליים של רחובות ניו־יורק ואפילו קטעי חדשות מאותו לילה, מעין פסקול שמלווה את היצירה.
בחסות החשיכה, יואל, בחור חסידי מברוקלין שעומד להתחתן למחרת, יוצא מביתו לטבול במקווה. הוא מטייל ברחובות מנהטן עד שהוא נתקל בחבורת שודדים, כשלפתע משומקום מופיע אדם מסתורי. הזר יודע הכול על יואל ועל עברו. הוא גם יודע לספר לו את מה שאינו יודע בעצמו על משפחתו. יואל מגלה שהוא ממזר, ומכאן הדילמה – האם להינשא בלי שאף אחד ידע על עברו, או לחשוף את הגילוי המסוכן? נעמה זיסר היא מלחינת הבית של ה"רויאל אופרה" מזה שלוש שנים, במסגרת תוכנית משותפת לבית האופרה ולבית הספר הגבוה למוזיקה גילדהול בלונדון, שבו היא לומדת. בימים אלו היא בעיצומה של כתיבת דוקטורט על המפגש בין האופרה לחזנות. אחותה רחל היא בוגרת "סם שפיגל" והתוכנית היוקרתית לתואר שני בבימוי בבית הספר הגבוה לקולנוע American Film Institute. השתיים החליטו ליצור מתוך עולמן – ילדות במשפחה דתית בבני־ברק עם אב חובב חזנות ומוזיקה יהודית, תוך שילוב בין מוזיקה אופראית, ניו־יורק הגדולה והשטעטל היהודי. ללא ספק שעטנז שטרם נראה על הבמות.
ההיכרות בין הזיסרים להרשטיקים הולכת הרבה שנים אחורה. נתנאל זוכר איך בתור ילד היה פוגש את זיסר האב כשהגיע להתפלל בבית הכנסת הגדול בירושלים בשבתות, כדי לשמוע את הרשטיק האב מתחזן. לימים מאיר בריסקמן, מוזיקאי ומנצח ישראלי הגר בניו־יורק, שידך מקצועית בין נעמה זיסר לנתנאל. היא הגיעה לניו־יורק, ואחרי פגישה חיובית, נשאר עוד מכשול אחד לעבור: ריאיון ואודישן אצל המנהל המוזיקלי של בית האופרה בלונדון. הוא הגיע לניו־יורק בהתראה קצרה, וביקש לפגוש את נתנאל במטרופוליטן אופרה. "בלי זמן להתכונן הייתי צריך למצוא פסנתרנית שיודעת ללוות חזנות. נפגשנו בחדר חזרות במטרופוליטן, ביצעתי את היצירה 'מודים' של רפפורט־הרשמן, והיה מרגש לראות איך החזנות נוגעת בו. לראות את המנהל המוזיקלי של בית האופרה, ששומע את הזמרים הטובים בעולם עומד נפעם, זו חוויה בהחלט מיוחדת". בלונדון כמו בלונדון, הדברים לקחו קצת זמן ("מייל מקבל שם תגובה אחרי שבועיים") אבל בסופו של דבר הליהוק הושלם וההפקה יצאה לדרך.
בית האופרה זה משהו שחלמת עליו?
"האמת שלא. אמנם אני שר אופרות באופן קבוע, אבל המגבלות הדתיות תמיד היו שם. אני לא יכול לעמוד ולשיר דואט עם אישה, לא אופיע בחוסר צניעות. אופרות ומחזות־זמר בדרך כלל דורשים הופעה בשבת, יש עניין של קול באישה. אלו בעיות שלא נפתרות כל כך בקלות. יש דברים שגם אם הלכתית נמצא להם פתרון, זה יהיה 'ס'פאסט נישט'. לא מתאים. והנה באה נעמה ופתרה לי אותן. ב'ממזר' אין לי סצנה לא ראויה, אין שירה עם אישה, והאופרה עצמה לא מזלזלת ביהדות".
כשאני מזכירה בהקשר הזה את דודו פישר, מי שקדם לו בתפקיד החזן בבית הכנסת בהמפטון, ועוד הרבה לפני כן כיכב על הבמות בברודוויי ובווסט־אנד עם "עלובי החיים", הרשטיק שוקל את מילותיו. "אני מאוד מעריך את דודו, הוא עשה דברים נפלאים אבל כל אחד קובע לעצמו את הגבולות שלו. אני לא אלך לברודוויי, אין סיכוי למישהו שומר מצוות להשתלב באופרה או במחזמר. בהקשר הזה 'ממזר' עשתה היסטוריה. זו פעם ראשונה בהיסטוריה של האופרה שיש בה חזנות".
מועדון סגור
הרשטיק, 40, נולד בלונדון, עלה ארצה בגיל צעיר וגדל בשכונת רחביה בירושלים. הוא למד בבית ספר חורב והלך לתנועת הנוער עזרא. הוא דור שלישי לשושלת חזנות מפוארת ששורשיה נטועים אצל סבו, משה הרשטיק, חזן בית הכנסת הגדול בהרצליה ותל־אביב. אביו, נפתלי, כיהן שנים רבות כחזן הראשי בבית הכנסת הגדול בירושלים וכיום מנהל אמנותי במכון תל־אביב לחזנות וגם הדודים חיים אליעזר ונתן הם חזנים ששמם הולך לפניהם. מצד אחד הוא מצהיר שגדל כילד ככל הילדים, ומצד שני הוא מעלה זיכרונות מבית הכנסת, כשכמעט מדי שבת הצטרף הרשטיק ג'וניר לאביו וליווה אותו בתפילה. "לא הייתי ילד פלא. לא שדדו ממני את הילדות, הייתה לי ילדות מאוד מאושרת, ואני מודה להורים שלי עליה. אף פעם לא ציפו ממני בתור הרשטיק להיות החזן הבא, ובתור ילד לא קיבלתי שיעורי פיתוח קול. בעיניי, כשילדים לומדים פיתוח קול זה נשמע מעושה. יש משהו טבעי ונכון בקול של ילד. קחי למשל את עוזיהו צדוק, זה משהו טבעי, או שיש את זה או שאין". אגב ילדי פלא, אחיינו, שלמה זיכל, כיכב בריאליטי "בית ספר למוזיקה" והשניים שיתפו פעולה באפליקציה "סידור לילדים" שנתנאל פיתח וזיכל שר בה את התפילות.
אל החזנות הגיע בסופו של דבר מתוך הצורך להתפרנס. הוא התחיל בלהקת חתונות שהקים וניגנה בחתונות של ישיבת ההסדר במצפה־רמון שבה למד. בהמשך הקים מקהלת חזנות שליוותה בקונצרטים ובשבתות את החזנים הגדולים כדוגמת יצחק מאיר, הלפגוט, בן־ציון מילר וחיים אדלר. "זו הייתה הגרסא דינקותא שלי, אז זה היה לי קל והבנתי שאני יכול לעשות מזה כסף". כשמדי פעם אחד החזנים לא חש בטוב או איבד את הקול, הרשטיק הצעיר הוזנק למלא את מקומו. "האמת שלא היו לי שאיפות להיות חזן גדול. פשוט זרקו אותי למים ושחיתי היטב, הבנתי שאני יכול ושאני עושה זאת טוב".
הוא עשה שירות קרבי בנח"ל, למרות הפיתוי לבצע את השירות בלהקת הרבנות הצבאית. "לא רציתי לשרת ברבנות. היה לי חשוב לשרת שירות קרבי, כי חשבתי, ואני עדיין מאמין ולא מתחרט שאפשר לקנות אהבה לארץ רק עם שריטות על הידיים. כגודל ההקרבה גודל האהבה".
ועל האהבה הזאת אתה מספר לי בסוף מלונדון, בדרך חזרה לניו־יורק.
"לפעמים אני שואל את עצמי מה אני עושה כאן, בניו־יורק, אבל אשתי תמירה היא אמריקנית, הגעתי בעקבותיה לארצות־הברית. ניסיתי לצאת עם בחורות ישראליות, אבל הבאשערט שלי הוא תמירה, וכך עזבתי את ישראל, הלכתי אחריה. היום אני מרגיש כמו יוסף, הקדוש ברוך הוא שלח אותי לקהילה הזו בארצות־הברית, ואני מתפלל שהוא גם יראה לי את הכיוון והדרך בחזרה לישראל. אני לא רוצה לכפות עלייה על אף אחד, ואני רואה עליות שנכשלות ומשפחות שחוזרות לכאן, כי העלייה לא הייתה מוכנה מספיק. אז כרגע אני מוצא את עצמי עם הציונות ועם האהבה לארץ מכאן. זה מה יש, האדם מתכנן תוכניות ואלוקים צוחק".
כבר 13 שנים הוא בארצות־הברית. במהלך השבוע הוא עובד כעורך דין לענייני נדל"ן ובסופי שבוע הוא משמש כחזן בבית הכנסת ווסט המפטון ביץ' בלונג איילנד. מדובר בקהילה עשירה מאוד שבראשה עומד הרב מארק שנייר, מי שזכה לכינוי "רב הסלבס". הקהילה פעילה בעיקר בחודשי הקיץ, שכן רוב חבריה מגיעים ללונג־איילנד לסופי שבוע ארוכים בחופשה. הרשטיק מגדיר אותה "קהילה עם אבק כוכבים". אחרי התפילה, בקידוש על 12 סוגי הרינג כנגד 12 שבטי ישראל, תוכלו לפגוש את סטיבן ספילברג או את מפיק־העל קן סאנשיין המייצג את ברברה סטרייסנד, שגם היא פוקדת את בית הכנסת לעיתים רחוקות. הרשטיק מעדיף להתעלם מהשערוריות שנקשרו בשמו של הרב, שהספיק להתחתן ולהתגרש חמש פעמים, ולהתמקד בעשייתו הלא שגרתית: "הוא רב של חיבורים, הוא בונה גשרים בין מוסלמים ליהודים, בין שחורים ליהודים. הוא היה החלוץ היהודי במדינות המפרץ וביקר בערב הסעודית ובבחריין, שם הוא ייצג את הקהילה היהודית. באופן כללי הוא מאוד מוכשר ביצירת קשרים".
בבית הכנסת תוכלו למצוא מתפללים חרדים עם מגבעות, לצד כאלו שהגיעו למוסף אחרי אימון גולף במכנסיים קצרים. "זה בית כנסת אורתודוקסי, ויחד עם זאת שמונים אחוז מהמתפללים לא שומרים שבת. יש שם הרגשה מיוחדת של גיוון, לא כולם מאותו השטאנץ. זה לא בית כנסת של בני עקיבא שאת נכנסת וכולם שם עם כיפות סרוגות ונראים אותו דבר. אם יהודי קונסרבטיבי ייקלע לבית כנסת סרוג רגיל הוא לא ירגיש בנוח, אצלנו הוא כן ירגיש כך".
איך אתה מסביר את ההבדל?
"כי לא ההלכה היא זאת שמרחיקה אותם, אלא סוג של הרגשה של מועדון סגור, כשכל בית הכנסת כיפות סרוגות, אז חסיד לא מרגיש נוח להיכנס פנימה. התארחתי עכשיו בזמן החזרות וההופעות בשכונת סטמפורד־היל בלונדון, שכונה שתושביה היהודים הם חרדים־חסידים, ובגלל שלבשתי ג'ינס בשחרית נראיתי כמו עב"מ, הרגשתי אלף עיניים על הגב שלי. יש משהו ביהדות האורתודוקסית שלא תמיד יודעת כמו אברהם אבינו לפתוח את האוהל לארבעה כיוונים ולקבל גם את מי שיש לו דעות פוליטיות אחרות, או כמו זוגות חד־מיניים שאצלנו בבית הכנסת מרגישים בנוח. הם לא צריכים לעשות מצעד גאווה אצלי בבית הכנסת כי הם לא מרגישים מופלים. זה אידיאלי, ואני לא רואה בזה סתירה למשהו שלמדתי בישיבה".
להרשטיק ארבעה ילדים – שלושה בנים ובת – ולשאלה המתבקשת על דור העתיד הוא עונה שכרגע אף אחד מהבנים לא הולך בדרכו, למרות הכישרון המוזיקלי שכבר ניכר. "אני יודע שכולם בבית הכנסת רוצים לראות את הבן שלי עומד לידי ומתחזן, אבל אני חושב שזה לא נכון לחשוף ילד כשהוא עוד לא מוכן לזה. אבא שלי יכול היה לעלות אותי לשיר מילה אחת, וזה בסדר, כי לזה הייתי מוכן. אם הבנים ירצו ויהיו מוכנים לזה, אני אשמח אם הם ימשיכו את השושלת, אבל אני לא מפתח ציפיות. הכי חשוב לי שיהיו מאושרים במה שיבחרו".
