הישראליים
1948 – לזכור ולשכוח
בימוי: נטע שושני
הסרט מתנהל בשני צירי זמן. בעבר: מהלך המלחמה דרך יומנים ומכתבים שנכתבו בזמן אמת על ידי יהודים וערבים, ערוכים מול חומרי ארכיון נדירים המפיחים בהם חיים. ובהווה: חוקרים וארכיונאים נאבקים על זיכרון המלחמה. חלקם מופקדים על שימור האתוס, אחרים על שבירתו.
המדרשיה
בימוי: טל בכר, יאיר אגמון
סיפור עלייתה ונפילתה של המדרשיה, ספינת הדגל של הציונות הדתית בישראל, "אם הישיבות התיכוניות". סיפור בלתי ייאמן על מוסד חינוכי אליטיסטי ומפואר – שהפך בשנותיו האחרונות לבית ספר משוגע, שהכאוס והאלימות משמשים בו בערבוביה.
הרף התחתון ביותר
בימוי: נור פיבוק
מה צריכה לעבור אישה הבוחרת להגיש תלונה על פגיעה מינית? בעזרת ארבעה שחקנים בחדר חזרות חושפת במאית הסרט את ההליך המשפטי בנוגע להתעללות מינית שעברה בילדותה, שבו הפכה ממתלוננת לעדה.
סרט בסנטר
בימוי: קובי פאג', מוריס בן-מיור
אגדות רבות נקשרו בדיזינגוף סנטר, הקניון הראשון של ישראל, שנחת בתל־אביב ב־1977. עצום, שאפתני, שונה ומשוגע. הסרט מציג מבט על ההיסטוריה ועל ההווה של המקום, שעם השנים הפך להיות הרבה יותר מסמל תל־אביבי, וסיפורו מאיר נקודות שונות ומרכזיות בישראליות.
ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר
בימוי: אביגיל שפרבר, שרון לוזון
ענבל פרלמוטר הפכה לאגדה עוד בחייה. היא פרצה לתודעה המקומית כסולנית להקת "המכשפות" שהביאה קול חדש במוזיקה ובתרבות. דרך יומניה האישיים וקטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא את סיפורה של דמות אייקונית ישראלית.
ימי הפיק
בימוי: שי להב, רון עומר
סיפורו הדרמטי של צביקה פיק, כוכב הפופ הראשון של ישראל, דרך תחנות מפתח בחייו – מילדותו בפולין, תחושת הזרות והפריצה ב"שיער", דרך הנפילה בשנות השמונים והקאמבק של "דיווה" וה"מאסטרו" ועד האירוע המוחי, השיקום והמוות.
שיחה נכנסת
בימוי: שרון יעיש, גולן רייז
הצצה ראשונה לדרמות המתרחשות בקווי הסיוע בער"ן (עזרה ראשונה נפשית). עארף, מרסלה, זיו ולידיה הם מתנדבים ואנשי מקצוע, אשר עברו הכשרה ממושכת וניהלו אינספור שיחות, אולם לכל אחד ואחת מהן יש את "השיחה שלעולם לא ישכחו".
הבינלאומיים
נתניזם
בימוי: אילן גולוד
כבר 70 שנה שנתן הילו אינו מסוגל להפסיק לצייר. בגיל 90 הוא מוצף זיכרונות מהימים שבהם נשלח, כחייל אמריקני, לשמור על בכירי הנאצים שעמדו למשפט בנירנברג. הילד שנולד למשפחה יהודית זוכר היטב את המפגשים ששינו את חייו וחוזרים ועולים ביצירתו. אך האם ייתכן שהזיכרונות המוחשיים מתעתעים בו?
20 ימים במריופול
בימוי: מסטיסלב צ'רנוב
אחרי עשור שבו סיקר אזורי קרבות בעולם, הכתב הזר מסטיסלב צ'רנוב מצא עצמו מתעד את הזוועות המתחוללות בבית. האנשים הבורחים מבתיהם, הילדים המובהלים פצועים לבתי החולים, קברי ההמונים. המעורבות האישית שלו מעצימה את תחושת הבהילות לחשוף כמה שיותר. זהו סרט אישי הלוקח את הצופים לשדה הקרב ובו־בזמן זהו גם סרט היסטורי המציג עבודה עיתונאית יוצאת דופן.
קוראים לי אלפרד היצ'קוק
בימוי: מארק קזינס
שילוב מקורי ומלהיב של תיעוד היסטורי עם מפגש אישי – סרט שערוך מהסצנות הגדולות של היצ'קוק ומלווה בהסברים בקולו של המאסטר. קזינס שם בפי היצ'קוק טקסטים משעשעים אך מעמיקים שהופכים את הצפייה בסרטיו הנפלאים לשיעור ייחודי בקולנוע.
פטריק והלווייתנית
בימוי: מארק פלצ'ר
פטריק הוא צלם המתעד לווייתנים, ודולורס היא אחת משתי נקבות שהרשו לו להתקרב אליהן ללא גבולות. הוא עוקב אחריה למקומות הרחוקים ביותר מהשפעת בני האדם, מנסה לתקשר עמה ולהבין את חוויית החיים במעמקים. סרט שאין דרך להגדירו אלא כעוצר נשימה.
דבר מה שאינו במקומו
ניקולאוס גיירהאלטר
היא נסחפת בערוצי הנחלים באוסטריה, נערמת על פסגות מושלגים בשווייץ ומאיימת לחנוק את חופי הים ביוון. אין פינה בכדור הארץ שאליה לא הגיעה האשפה. הבמאי עטור הפרסים ניקולאוס גיירהאלטר עוקב אחר כמויות האשפה האינסופיות ובאמצעות צילום אמנותי מוקפד הוא מציג שאלות מטרידות במעטפת אסתטית מרהיבה.
פרויקט הכליזמרים
בימוי: פאלומה שכמן, ליאנדרו קוך
מי אשם בהיעלמותן של היידיש ותרבות הכליזמר, המסורת המוזיקלית היהודית של מזרח אירופה? בניסיון לענות על השאלה יוצאים הבמאים למסע רומנטי מאוד ממולדתם בארגנטינה אל הכפרים באוקראינה, רומניה ומולדובה שבהם נותרו שרידים ממה שהיו פעם קהילות יהודיות תוססות.
הטירה
בימוי: מרטין בנשימול
יוסטינה הובאה לטירה בגיל חמש. כל חייה היא ניקתה וצחצחה אותה, וכשגבירת האחוזה הלכה לעולמה היא ירשה את המבנה וכל השטחים המקיפים אותו. אלא שסיפור הסינדרלה הזה מתגלה כזוהר הרבה פחות. הטירה מתפוררת וליוסטינה אין כסף לתקן ולשפץ. כעת היא מנסה למצוא מקורות הכנסה ולנהל חיי אהבה מרחוק, אך אט־אט עולות בה מחשבות פרידה מן המקום שהיה ביתה.
