גם כשהיא מתראיינת ברצינות אי אפשר שלא לפרוץ בצחוק. שלא בדומה לקלישאת הליצן העצוב, פרלה דנוך – קומיקאית, שחקנית ומשפיענית רשת – מצחיקה בחיים בדיוק כמו על המסך. "מגיל צעיר הייתי המצחיקה של המשפחה, אבל אף אחד אף פעם לא ראה בזה קריירה או מקצוע לעתיד". היום דנוך דווקא עוסקת במה שתמיד הצטיינה בו. היא מופיעה בשלל סדרות וסרטים כגון "להיות איתה" ו"בתאל הבתולה" ותכף תראו אותה בכמה פרקים בעונה החדשה של "קופה ראשית" בכאן 11.
אבל הזירה שבה דנוך באמת הצליחה לבלוט לראשונה הייתה ברשתות החברתיות, שם היא המריאה והפכה לכוכבת בפריים טיים משלה. אחרי החשבון שלה באינסטגרם, שמלא בסרטוני חיקויים ודמויות שונות, עוקבים קרוב ל־50 אלף איש.
כמו בסיפורי הסינדרלה של השנים האחרונות, הכול התחיל בזמן שכולנו נאלצנו לשבת בבית בגלל סגרי הקורונה. "התעשייה עברה למצב אפס, הייתה לי הזדמנות להתחלה חדשה והייתי במוטיבציית שיא. בחודשים האלה הקהל היה שבוי בבית וכולם היו מבוהלים, ומה הם היו צריכים? לצחוק".
"באותה תקופה עבדתי במשלוחי עוגות, ופתאום אסי עזר התקשר אליי ואמר לי: 'כתבתי לך תפקיד לעונה השנייה של להיות איתה'. הייתי בשוק, נפלה לי העוגה שהחזקתי אבל הייתי על גג העולם"
דנוך מצאה את עצמה בבית, בלי הרבה ידע וציוד, והחלה ללמוד באופן עצמאי עריכה, סאונד וצילום. "הקלטתי בארון הבגדים שלי, הייתי מוציאה את כל הבגדים מהתלייה כדי שתהיה לי אקוסטיקה טובה, נכנסת לארון ושרה. זה היה נשמע לא משהו אבל לאותה תקופה זה התאים כי לאנשים לא היו סטנדרטים, אחרי הכול כולם חשבו שהם תכף ימותו".
היא החלה ליצור סרטונים ולהמציא דמויות כגון אביאל וליפז, או חיקויים של זמרים ותוכניות. "הרבה אנשים זיהו אותי מהחיקויים של הישרדות. הייתי מצלמת פה בין השיחים בחוץ", היא מצביעה לכיוון חצר ביתה, "נכנסת לעצים עם חצובה ועושה את אלה אילון. זה שבר עוד תקרת זכוכית, פתאום ארץ נהדרת הייתה אצלי בבית ואנשים עפו על זה. הבנתי כמה הכוח של הרשת הוא עוצמתי ואפשר לגדול מהמקום הזה".
דנוך ובעלה, כוכב הילדים מני צוקרל הידוע בכינוי מני ממטרה, גרים בתל־אביב בדירה צבעונית ומעוררת השראה. בחדר העבודה שלהם אני רואה קסקט שנראה לי מוכר. דנוך חובשת את הכובע הפוך ולנגד עיניי מפציעה דמותו של אביאל, בן זוגה של ליפז – שאת שניהם היא משחקת.
כמה מתוך החיים שלכם גולש לדמויות של אביאל וליפז?
"הרבה, יש בי מן הליפז, ומני הוא מאוד אביאל במהות – את לא יכולה לריב איתו, תנסי לריב עם הקיר והוא יענה לך יותר. אבל גם הרבה מהרעיונות באים לי מהדמיון, אני בן אדם שמדמיין כל היום, גם כשאני ישנה".
על אף שמדובר בדמויות קומיות, דנוך נזהרת שלא להשריש דעות קדומות: "לעומת אביאל שהוא דמות מאוד פשוטה, ליפז היא יותר מורכבת, תמיד יש אצלה גבול עדין בין מקומות שבהם נכון להגזים לרגעים שעדיף למתן. אני לא רוצה להוציא אישה בצורה קיצונית מדי".
איך את מתכננת את הסרטונים?
"לפעמים זה לא מתוסרט בשום צורה, והכול אלתורים. למשל ישבתי עם הפלאפון והסתכלתי על עצמי בסנפצ'ט, וכשראיתי את ד"ר קרטוס בפעם הראשונה אמרתי וואו. אבל בדרך כלל זה לא נראה ככה, ברוב הפעמים עולה לי רעיון וכשאני מתחילה להבין שיש לו פוטנציאל אני עוצרת וחושבת על איך לפתח אותו. זה מיתרגם גם לעבודה בפועל.בסרטונים של ליפז ואביאל אני לא רק חושבת וכותבת, גם הצילומים נמשכים כמה שעות. אבל בד"ר קרטוס זה עניין של עשר דקות וגם בזה הגזמתי".
בין הרילס המצחיקים לדמויות שהיא המציאה, דנוך משתמשת בפלטפורמה גם כדי להעלות נושאים חברתיים שחשובים בעיניה. אחד מהם היה סרטון שבו העבירה ביקורת על דור האינסטגרם. רואים בו נערה שאינה מרוצה מהמראה שלה והיא עושה את כל השינויים שהרשת מצפה ממנה.
מה גרם לך ליצור את הסרטון?
"כואב לי על הדור הזה, שהחיצוניות נורא חשובה לו. נהייתה פה תרבות של זיוף אחד גדול, כולם מנסים להראות לך שהחיים מושלמים. וכולם יודעים שזה שקר, גם הם בעצמם יודעים את זה. הגענו למצב שאם את לא מצטלמת עם שפתיים של ברווז את מוזרה. אני חושבת שאנחנו המשפיענים אשמים, כי לנו יש את הכוח להתוות איזושהי דרך. אפשר להעלות גם דברים אחרים, לא רק עוד קופון או כסף מהאינסטגרם – שזה אחלה, אנשים מתפרנסים מזה, אבל זה לא יכול להיות רק זה. הניסיון להראות שהחיים מושלמים הפך להיות התרבות שלנו, אז כולן שיבוטים אחת של השנייה ונראות אותו דבר, הולכות ועושות שפתיים, אף, עצמות לחיים וגבות. כי אוי ואבוי אם יהיו לך גבות דקות – זה מכוער. כל הפרטים חייבים להיות לפי אותו אימג' ואם את לא נראית ככה את לא שווה. וזה נורא עצוב, איפה הייחודיות? נולדנו שונים, עדות שונות, הורים אחרים. את לא רוצה להיראות אחרת? את לא רוצה שיזהו אותך בזכות עצמך?
"זה מקומם אותי כי כשאני אביא ילדה לעולם והיא לא תהיה, לדוגמה, מאוד יפה ויהיו לה שפתיים דקות כמו שלי, עם מה היא תצטרך להתמודד? אני סבלתי בתור ילדה מהמראה שלי, הייתי מקבלת מכות והיו יורדים עליי: 'יא דתייה, יא מכוערת'. סבלתי מזה נורא.
"אני שואלת את המשפיעניות, איפה האחריות שלנו, איפה הערך המוסף? חוץ מלהראות כמה את מושלמת ויפה, וכמה שת"פים את עושה, יש לך עוד משהו להגיד? ובסרטון צעקתי את זה, הנה האמת בפרצוף, קחו אותה".
הייתה ביקורת?
"כן, אמירות כמו מה בעצם את אומרת, שאישה לא יכולה לשנות את עצמה אם היא לא אוהבת את עצמה? ומהצד השני היה תיכון שהקרין באודיטוריום את הסרטון וזה מדהים בעיניי, שם אני מרגישה את רגעי הניצחון שלי. אני רוצה להאמין שבאמנות שאני עושה צריכה להיות אמת, גם אם לא כולם רוצים לשמוע אותה".
אחד מהסרטונים הנוספים שדנוך פרסמה ועורר הדים ותגובות היה סרטון על עולם הרווקות. "נשים וגברים שוללים ובוררים בני זוג רק על פי מראה", היא אומרת. "האפליקציות מאוד מחזקות את זה, שם שופטים גבר או אישה לפי מראה בלבד. אני נשואה למישהו שאם היית אומרת לי שנתחתן הייתי פורצת בצחוק. אני ומני היינו חברים מאוד טובים כל השנים. בסופו של דבר כשמגלים את הפנימיות של הבן אדם דברים אחרים מתגלים ומובילים למשיכה שלא הייתה שם בהתחלה".
אולי אחד הסרטונים הכי מדוברים שדנוך הפיקה היה "אני ממטרה" כפרפרזה לשיר של נועה קירל "אני פנתרה". בקליפ היא חשפה את מאחורי הקלעים של להיות נשואה לכוכב ילדים, מבול השאלות שמופנה אליה, היחס אליה כמזכירה או מתאמת סרטוני יומולדת והמעריצים שחושבים ששם המשפחה שלה הוא ממטרה. "אנשים אמרו וואו, את אשכרה חיה ככה? זה היה לתת סוג של ביקורת על העולם של כוכבי הילדים אבל בצורה הומוריסטית".
מה מני חשב על זה?
"הוא צוחק מכל מה שאני עושה, אפשר לומר שהוא המעריץ מספר אחת והוא גם האדם שהכי מאמין בי בעולם, נון־סטופ, בכל שלב, זה המזל שלי. אנחנו תמיד פירגנו זה לזה כי שנינו יודעים כמה קשה הדרך למעלה".
היא לא מכחישה שהמציאות של זוג קרייריסטים שחיים בבית אחד יכולה גם להיות מורכבת, "אנחנו חיים את המקצוע שלנו 24/7 אבל אנחנו לחלוטין עוסקים בדברים שונים. לומדים עם הזמן לעשות ויתורים אחד למען השני כשצריך, למשל זה שבעלי הוא כוכב ילדים מצליח אומר שהרבה חגים אני לבד וקשה להכניס ללו"ז הצפוף שלו חופשות. אם בעבר הייתי מרגישה פער בהתייחסות אליי כאל 'אשתו של', אני מרגישה היום שאני לגמרי בזכות עצמי".
דנוך (34) גדלה בבית דתי בפתח־תקווה. אביה, הזמר רמי דנוך, היה ממקימי להקת צלילי העוד ונחשב לאייקון של הזמר המזרחי. "בגלל 'הייחוס' המשפחתי, ציפו ממני ללכת על קריירה של שירה, ובהתחלה זה מה שהיה. מגיל 16 עד גיל 22 הופעתי עם אבא וליוויתי זמרים כמו אהובה עוזרי, קובי אוז, הדג נחש ועוד". במקביל גם עולם המשחק משך אותה וכבר מגיל צעיר היא ניגשה לעשרות אודישנים. "הייתי ילדה כשהתחלתי לחפש סוכן. קניתי טלכרט במכולת וירדתי לטלפון הציבורי ברחוב כי אבא שלי כעס שאני עושה את כל השיחות בבית. הייתה לי קופסה עם כרטיסיות מסודרות של סוכנויות לפי ה־א"ב שהעתקתי מספר הטלפונים 'בידור ובמה' שהיה לנו בבית, והתקשרתי אליהם. כשענו הייתי אומרת: 'היי שלום קוראים לי פאר, אני גרה בפתח־תקווה ויודעת לשחק ולשיר והייתי רוצה שתפגשי אותי ותזמני אותי לאודישנים'. בדרך כלל היו ניתוקים או שהיו אומרים לי את ילדה, זה לא עובד ככה ומסבירים שאני צריכה לבוא עם אבא ואמא".
"אני שואלת את המשפיעניות, איפה האחריות שלנו, איפה הערך המוסף? חוץ מלהראות כמה את מושלמת ויפה, וכמה שת"פים את עושה, יש לך עוד משהו להגיד?"
רגע, קוראים לך פאר?
"נולדתי פרלה על שם סבתא שלי ואז זה היה כבד מדי ושינו לפאר, אבל בגיל 14 חזרתי לפרלה. הרגשתי שאני צריכה שינוי, רוח חדשה, ושאני רוצה את סבתא שלי".
בהמשך עשתה דנוך עוד כמה שינויים בחייה והיום היא כבר לא שומרת מצוות. אבל המקום שממנו הגיעה עדיין נוכח בחיים שלה: "אני גאה להיות יהודייה ואוהבת את היהדות, אבל במינון שאני בוחרת".
במאבק הפנימי של דנוך בין המוזיקה למשחק המשחק ניצח בדיוק ברגע הכי לא צפוי. בגיל 22 היא הפיקה והקליטה סינגל ראשון לרדיו, שלמרות שכילה את כל חסכונותיה, ברגע האחרון החליטה לגנוז אותו ולא לפרסם. "אבא שלי לא ידע את נפשו וניסה להבין למה. הסברתי לו שאני לא רואה המשכיות לסינגל הזה כי אין לי כסף להפיק עוד אחד אז אני עוצרת את זה. עד היום יש לי קליפ במגירה. החלטתי שאני הולכת עם האהבה שאני יודעת ומאמינה שאני יכולה לפרוץ איתה".
דנוך לא נכנסה לעולם המשחק בדרך המקובלת, שכוללת שלוש שנות לימודים בבית ספר למשחק. "החלטתי שאני הולכת להיות ניצבת בסדרות ובסרטים, רציתי להיות ביום צילום ולהבין את העולם הזה, את השפה, מה הדינמיקה מול הבמאי והמפיק. לא ידעתי איך זה יקרה אבל היה לי ברור שאני אהיה שחקנית. עשיתי סרט וכמה סדרות בתור ניצבת והיה לי מאוד קשה, כי ראיתי את השחקנים ומאוד רציתי גם וכל הזמן עשיתי דברים כדי שהבמאי יראה אותי".
וכמו באגדות, על אחד מהסטים הבמאי שם לב אליה ונתן לה כמה משפטים, אבל שלא כמו באגדות, הדרך הייתה עוד ארוכה. דנוך החלה להכיר אנשים בתעשייה ובמקביל עבדה בעבודות מזדמנות עד שהגיעה לאודישן שנתן לה עוד דחיפה קדימה. "באותה תקופה עבדתי במשלוחי עוגות, ופתאום אסי עזר התקשר אליי ואמר לי: 'כתבתי לך תפקיד לעונה השנייה של להיות איתה'. הייתי בשוק, נפלה לי העוגה שהחזקתי ביד אבל הייתי על גג העולם. זה תפקיד שגרם לי להאמין בעצמי, כי הנה יש מישהו שמאמין בי ורואה אותי. לפני כן לא קיבלתי פידבק כזה משום גזרה".
בעונה החדשה של קופה ראשית (כאן 11) דנוך משחקת את לירי שהיא לא פחות ולא יותר המחליפה של שירה אברבוך. "זו חגיגה אמיתית. נתנו לי יד חופשית להביא דמות מקורית מפרי דמיוני ויכולתי לעוף ולאלתר על הכתיבה הגאונית של נדב פרישמן ויניב זוהר". דנוך שיתפה פעולה לאחרונה עם כאן 11 גם בהפקת שיר. "השיר אומר 'צאו לי מהרחם'. כל אישה שעברה את גיל 30 מכירה את זה, כולם רוצים לדעת: למה אין ילדים? ומה קורה? זה קטע מאוד ישראלי שלאו דווקא בא ממקום רע. אנחנו עם שאוהב לדעת הכול על אחרים אבל לפעמים זה לא סבבה. יש נשים שמחכות להפלה עם תינוק מת בבטן ושואלים אותן אם הן בהיריון או נוגעים להן בבטן. לי לדוגמה יש חיידק בבטן שגורם לנפיחות ופעם ניגשה אליי אישה ונגעה לי בבטן ואמרה לי, 'אני כל כך שמחה בשבילך, סוף־סוף, מגיע לבעלך כוכב הילדים שתעשי לו ילד'. הייתי בהלם, לא הצלחתי לענות לה מרוב שוק. שיתפתי את הסיפור בסטורי שלי וזה היה מטורף, באותו יום היו לי 15 אלף צפיות, ותגובות עם סיפורים של נשים שחוו הפלה וגרידה ולפני כן אנשים ניגשו אליהן ואמרו להן מזל טוב. שם הרגשתי שאני חייבת לדבר לא רק את עצמי אלא את כולן".
ככה נולד הרעיון לשיר שהתלבש יפה־יפה על "יוניקורן" של נועה קירל. "הקלטתי את השיר ולפני שיצאתי להפקת הקליפ החלטתי לשלוח את לחמי ולהציע שיתוף פעולה לתאגיד. הם מאוד התחברו ויצאנו במהירות הבזק לצילומים".
כשהיא מסתכלת על העבודה שלה בשנים האחרונות, דנוך מכניסה את אבק הכוכבים לפרופורציות. "אני חושבת שהצלחה זו מילה גדולה ומאוד סובייקטיבית. פעם יכולתי לראות הצלחה כמשהו גדול מהחיים כמו נגיד כתבת שער גדולה ופומפוזית או איזה תפקיד ענק בטלוויזיה, היום נקודת המבט שלי על הצלחה השתנתה. אני רואה הרבה הצלחות בתהליך שעברתי, אם זה להגיע מניצבת לתפקידים בטלוויזיה או ההתגברות שלי על חרדת הבמה כשעליתי כמעט 70 פעמים עם ההצגה של מני ושלי".
תפקיד דרמטי, זה כיוון שמעניין אותך?
"כן, מאוד. יש לי תדמית של בחורה מצחיקה וקשה לשנות את התפיסה הזו בתעשייה. אבל מי שמספיק פתוח, מבין ויודע שקומיקאי טוב יֵדע לעשות דרמה. ההומור מגיע ממקום כואב, קומדיה נולדת מכאב, אחרת זה לא מצחיק. השאיפה שלי היא לעבור את תקרת הזכוכית הזו".
