ח' זה חומוסייה ו-נ' זה נתפס: המילון השלם להכרת ירושלים

אבו־תור

השכונה הסמלית ביותר בירושלים, יש בה הכול מכול כול: יהודים, נוצרים ומוסלמים, פסים של מסילת רכבת ישנה שיש הרבה סנטימנט אליה, והיא כולה עליות וירידות, כמקובל. ושווארמיות. המון שווארמיות.

בניין כלל

החצ'קון הגדול בלב מרכז העיר. באופן די לא ברור, קיימים עוד כמה בניינים כמוהו: לא מאוכלסים, רדופי חתולות (תמיד "חתולות", לא חתולים), ותוכלו לראות בהם שבאבניקים צופים במשחקים במוצ"שים.

גן סאקר

אי אפשר לכתוב מילון על ירושלים בלי להזכיר את המקום שנרקמות בו אהבות ומתאכזבות להן. המתחם שכל מתאמני ירושלים חייבים לעבור בו בכל ריצה ושכל המרוצים הרשמיים מתחילים בו. גן השעשועים שבו יכולים לריב על הנדנדה ילד ערבי עם ילד חרדי. גבירותיי ורבותיי, גן סאקר. נייס טו מיט יו אנד גוד איבנינג.

דרך בית־לחם

בסוף, בירת ישראל יושבת על היסטוריה של למעלה מ־3,000 שנה. אנשים היו מעמיסים את גמליהם וחמוריהם בביכורים ובקורבנות, ופוסעים את כל הדרך. אם לא מגיע להם צל"ש, לפחות מגיע להם ששמות הרחובות שבהם הזיעו בהליכה ייקראו בהתאם. לכן הרחוב שבו עלו מיפו קרוי כך; דרך חברון סלולה במסלול מעיר האבות, ודרך בית־לחם בדרכם של העולים מבית לחם. כל הדרכים, השבילים, הכבישים והשלטים מובילים לירושלים.

ז'ונגלר

אחת המילים הירושלמיות הידועות משכבר הימים. מהסוג ששייך לאנשים שעוד אומרים "אג'ואים", "שערות סבתא" או "אבויויו". לפי ספירה אחרונה נותרו עוד מאה אנשים כאלה. אולי מאאתיים. הם עוד יושבים בשוק מחנה יהודה ומנגנים כשכובע מונח לפניהם, וכשהם קונים פלאפל זה רק בלאפה. סליחה, ב"אשתנור". פירוש המילה ז'ונגלר, אגב, הוא "משובח". איכותי. יכול להתאים במשפט כמו: "קניתי עכשיו בייגלה מהערבי בשוק הערבי. ז'ונגלר".

ורדים, הגן

גן ענק, שמורכב משבילים, אגם מלאכותי קטן, וגם, ובכן, ורדים. גן הוורדים שוכן במיקום די חשוב, ואפשר לומר שסביבו מנוהלת מדינה קטנה, אולי שמעתם עליה. משרדי ממשלה, בית המשפט העליון ומשכן הכנסת עוטפים אותו, וכך הגן הופך למקום שנפתחים בו ביקורים רשמיים או הפגנות במידת הצורך. וראו הוזהרתם: אם קבעתם עם הדייט שלכם בגן השושנים, כדאי שתלכו למקום אחר – הוא נמצא ליד הרחוב של אחד מהוגי הציונות, זה שלמדנו עליו לבגרות בהיסטוריה. פינסקר.

חומוסיות

יום שישי. גופייה של הסיירת. פק"ל קפה ארוז בתיק ענק של "אוספריי". משקפי שמש על המצח כמובן. לא, לא הגעתם למעיין בגולן, הגעתם לתור בכניסה לחומוסייה ממוצעת בירושלים. וכן, אנחנו מדברים אליך, רועי. עוד אחד שאתה נותן לו כיף במקום ואתה כבר נהיה כאן מלצר וזהו. אפרופו, בדיוק מחפשים פה עובדים. אם חיוך תמידי נסוך על הפנים שלך ואתה מאמין שהעולם צריך to make hummus, not war, תשאיר פרטים אצל המארחת. שהיא גם הטבח. והמלצרית.

טפיר ברזילאי

ולא רק הוא, עוד חיות רבות, תוכלו למצוא בגן החיות התנ"כי. מתחם חובה לכל חובב תנ"ך וחיות. בשנים האחרונות נוסף בשכנות אליו מתחם האקווריום הגדול. שמרו על תיבת נח.

יד ושם

סליחה שאנחנו מכבידים. מה נעשה, גם זה חלק מירושלים. בהר הרצל, המקום שירושלים כולה מתכנסת אליו ברגעים של זיכרון לצפירה ארוכה, יש לא רק פאתוס של הקמת מדינה, אלא גם אווירת גבורה בתוך ימים של שואה קשה. כל נשיא מדינה או אישיות חשובה שיגיעו לבקר בארץ יגיעו קודם כול לכאן, ויעמדו לרגע בתוך החרוט הגדול, בינות לנעליים השרופות ולמספרים הנוראיים.

כותל המערבי

טוב נו, נכנענו. לכבוד הקוראת השרה מירי רגב, אין לך מה לדאוג: עוד מעט גם יהיה כותל מזרחי. רק כמה פרוצדורות קטנות, בנייה של בית מקדש וזהו. במהרה בימינו, אמן.

לידה

אם חשבתם שהכוונה היא למה שקורה כשתינוק יוצא מרחם של אישה, אין בכם מיליגרם אחד של ירושלמיות. אנחנו מדברים על התיכון הנחשק והמפורסם של ירושלים השוכן בסמיכות לאוניברסיטה. ומכאן נוצר שמו של התיכון – מפאת אורכו של הביטוי "ליד האוניברסיטה", נשארנו רק עם תחילתה של המילה השנייה, וכך נוצר ביטוי ירושלמי חדש: לְיד־הָ.

מלחה

המפואר בקניוני ירושלים. ויש מתחרים, שלא תטעו. ראויים יותר (קניון הדר וקניון רמות) וראויים פחות (אנחנו מסתכלים עליך, בניין כלל). אך אין באמת חלופה למלחה. כל רשת אופנה שמכבדת את עצמה נוכחת שם, וגם מתחם האוכל לא קטן. השיא הוא כמובן הג'ימבורי. כן, אנחנו כבר לא בני שבע, אבל זה לא אומר שאי אפשר להיפגש במלחה רק בשביל הג'ימבורי.

נתפס

לא יכולנו שלא להזכיר את השלג הירושלמי, ואי אפשר להתאפק עד האות שי"ן. בערך מתחילת ינואר, עם הכרזתו הרשמית של החורף, מתחיל רחש בחש בחדרי חדרים סביב השלג שיגיע השנה. האם השנה קרה מספיק בשביל שלג, והאם השלג ייתפס? לכל חתולה ירושלמית יש דעה בנושא.

סילוואן

שכונה ערבית ליד הר הזיתים. תושביה ידועים ביכולות הבישול שלהם, הודות לקרבתם למלון שבע הקשתות. שמה השני והוותיק יותר של השכונה הוא כפר השילוח. גם זה מאפיין חשוב בהיכרות עם שכונות ירושלים. מלחה היא גם מנחת, רסקו היא גבעת הוורדים. הגבעה הצרפתית היא בעיקרון גבעת שפירא, וגונן היא קטמון המפורסמת. ולא תאמינו, אבל גם לקטמונים יש שם שני: גוננים. כן־כן, יצירתיות בשפע.

עמק רפאים

התרחקנו מעט ממתחם התחנה והופל'ה מצאנו את עצמנו בחברת תיירים אמריקנים מכל הצבעים שבאו לירושלים לסיור של תגלית ורוצים לטעום קצת מאכלים ישראליים כמו פיצה ופסטה בבתי הקפה לאורך הרחוב. כי מה יותר ירושלמי מלעשות כסף על חשבונם של התיירים? תרבחו ותסעדו.

פסגת זאב

השכונה העצמאית ביותר בירושלים: יש לה קניון משלה, תחנות משלה ברכבת הקלה, הווי משלה, מתנ"ס משלה והופעות משלה. היא כבר מחולקת בתוכה למזרח־מרכז־מערב. עידן עמדי שייך רק לה. יש טענה שהוא לא ירושלמי, אלא פסגאי בלבד. מספרים שיותר מפעם אחת בעבר היו מחשבות להפוך את השכונה הגדולה לעיר בפני עצמה, והשמועות מספרות שעלתה אפילו המחשבה להקים לה גשר מיתרים נפרד משלה.

צפרייה

לא רק בני אדם עולים לרגל לבירתנו מכל קצוות תבל, גם ציפורים מכל העולם מוצאות בעיר הקודש מנוח לכנפיהן. באזור גן סאקר הוקמה "התחנה לחקר ציפורי ירושלים", שאוספת מידע על הרגלי הנדידה ועל מצבם של עופות המגיעים אליה. על רגל אחת נסביר שבתחנה תופסים ציפורים, שוקלים ומאפיינים אותן, ומזינים את כל המידע לטבעת שמוצמדת להן לרגל. כך, כאשר הן יגיעו למשל לאתיופיה וינוחו בתחנה מאותו הסוג, המידע לגביהן יהיה זמין. לתחנה עולים לרגל חובבי ציפורים מכל הארץ, ופועל בה גם חוג צפרות לילדים עם פוטנציאל גבוה לעוף.

קריית היובל

שכונת קצה ירושלמית. ידועה בעיקר בזכות גן השעשועים המפורסם "המפלצת". אין ילד בירושלים ומחוצה לה שלא גלש באחת משלוש הלשונות שלה, אף שכולנו יודעים שרק הימנית באמת שווה לגלישה, אבל אל תגלו את זה לאחיינים.

רכבת קלה

הראשונה. המוצלחת. היפהפייה. הפכה להיות הדוגמנית של ירושלים. יש לה תמונות בשלג ובחום, שמחה ועצובה. אתה לא ירושלמי אם אתה לא יודע בעל פה את סדר התחנות מחנה יהודה־הדוידקה־יפו מרכז־העירייה. או את הקריינות של כל אחד מהשמות בכל שלוש השפות המרכיבות את העיר הזו. כמה זמן חיכינו לה, והנה היום היא כבר קונצנזוס. לא נוכל לדמיין את ירושלים בלעדיה. בקרוב, כך מבטיחים, היא תקבל כל מיני צבעים, הקו הכחול, האדום והירוק. הישארו לעדכונים.

שטיבלך

כן כן, זו לא תופעה ירושלמית בהכרח. אולי אפילו קצת בני־ברקית. אנחנו לא מנכסים אותה לבירתנו, רק אומרים שיש מספר לא מבוטל של כאלה בירושלים, וכדאי להכיר את הדקויות: במאה שערים ובהר נוף תמצאו יותר את הצבעים שחור ולבן, בשטיבלך זהרי חמה תריחו ניחוחות של תבלינים, ירקות ודגים מבעלי בסטות בשוק, בשטיבלך קטמון, "המצור", לא תמוש תפילה לשלום החיילים מפיו של החזן חלילה וחס. אה, ויש גם שטיבלך בלתי רשמי, שהצבע הנפוץ בו הוא ירוק – שטיבלך אגד, או בשמו הנפוץ יותר "בית הכנסת של התחנה המרכזית".

תלפיות

המרכז המסחרי הגדול של ירושלים. מחפשים מוסך? הגעתם למקום. מזרן או מזרון? פשוט תלכו לתלפיות. כל חגיגת יום הולדת וקישוטיה, כל אופה מתחילה, כלי מטבח, סופר או קניון – הכול בשכונה אחת. ומה נאחל לעיר שיש לה הכול? עתיד בנוי לתלפיות.