כתבנו כאן רבות בעבר על מהפכת הקולינריה הכשרה והיא רק ממשיכה להתחולל, כאשר הרשת האחרונה שפתחה סניף כשר היא "גרקו", אימפריית המסעדות היווניות. המעבר הצריך החלפה של כל התפריט הקיים כמעט (שכלל בשר ופירות ים), לא מעט יצירתיות ודגש על דגה. מלבד זאת נעשה פה כמובן שימוש בכל מה שטבעי למטבח הכל כך ים תיכוני הזה: שמן זית, גבינות טריות ושפע ירקות ופירות. ויש גם אוזו (נפלא) שמיוצר בפלומרי בליין מיוחד עבור המקום.
שימו לב שבאופן מעט מבלבל, הסניף החדש שוכן במרכז מסחרי בתל־אביב שכבר קיים בו סניף גרקו שאינו כשר. בניגוד ליווניות אחרות, שנוטות לכיוון החאפלה עם מוזיקה רועשת, צלצולים ושבירת צלחות, כאן הכול קלאסי ובטוב טעם. מהעיצוב השמח ומאיר העיניים (פה לא תמצאו גלויות קיטשיות או בוזוקי מגושם) ועד הכנסת האורחים.
כל מלצר או פיקולו מקבל את פנינו בברכת "יאמאס!" מחויכת (גרסת היוונים ל"לחיים"), וניכרת כאן חדוות האירוח. מאחר שאלו ימים ראשונים למסעדה, גם הבעלים צביקי עשת מסתובב בין כל השולחנות ומפטפט עם קהל הסועדים, נרגש משל היה אבי הכלה.
פתחנו עם שני לחמים סופר מיוחדים: קולורי הוא מעין בייגלה ירושלמי ארוך ודק מצופה בשומשום וחמאת דבש, ריחני וממכר; לחם הבצל נע בין צ'אפאטי לקאדה ונשא מעליו שכבה נדיבה של בצל מטוגן, חוטים עדינים ויפים של גבינת גרביירה מגוררת, דבש ופלפל חריף.
את כל הבצק הזה ניגבנו בחימני עגבניות, צזיקי (עם שמיר וצנוניות, קלאסי ומצוין) וסקורדליה שחורה. סקורדליה היא ממנות הדגל של המטבח היווני ואחת האהובות עליי באופן אישי. כאן קרם השקדים הוגש בגרסה שחורה שנשמעה מסקרנת אלא שבפועל אכזבה, ולא הייתה מספיק שומית או בעלת נוכחות.
המנה הבאה שעלתה הייתה "מאפה 12 האלים", מנה שזכתה לאחרונה לבאזז בקרב משפיעניות אוכל, הודות להיותה קלה להכנה וכל כך כל כך טעימה. מדובר בריבוע גבינת פטה כבשים שעטוף בבצק קדאיף אפוי ומושרה בדבש ושומשום קלוי. השילוב בין ניגוד המרקמים ובין ניגוד הטעמים של המלוח למתוק הופך אותה לעזה ומענגת.
המשכנו לעיקריות. גירוס היא עוד קלאסיקה יוונית: במקור אלה חתיכות בשר שנצלות על רוטיסרי אנכי. אנחנו קוראים לזה שווארמה, הטורקים מכנים אותה דונר קבב ואילו היוונים גירוס – משמעות כל השמות הללו היא נגזרות של הפועל "להסתובב". אז כאן תמצאו חתיכות לברק בשרני שמוגשות מעל לאפה פתוחה ורכה עם מלא־מלא שומר, בצל ועשבי תיבול, וגולת הכותרת: רוטב פלפלים מטריף חך. מנה שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול.
גם הבורק היה מוצלח ביותר. מאפה עשיר ונימוח שמשלב פרוסות קישואים, תפוחי אדמה, עגבניות וגבינת מזיטראה ולחלוטין יכול לככב ברשימת עשר המנות המנחמות של כל הזמנים.
לקינוח הלכנו על עוגת קדאיף שכללה שתי דיסקיות של שערות קדאיף וביניהן (כמו קוקילידה תפוחה) גלידת יוגורט, פירות יער ורוטב תותים. חביב אך לא מעבר לכך. לעומת זאת, "הפחזניות היווניות של אמא של יאניס" היו הדבר האמיתי: בצק אוורירי ומספיק ניטרלי כדי לשמש מצע מושלם למרק שוקולד סמיך ושמיימי בליווי גלידת וניל (חובבי הז'אנר מוזמנים להמתין מעט שתתחיל להפוך לנוזלית).
גרקו תעניק לכם חוויית יוון מרעננת, עם מנות טעימות ומוקפדות שמשלבות בין מסורת לעכשיו. אם לא יתאפשר לכם הקיץ לקפוץ למדינה השכנה, לפחות תוכלו להרגיש אותה הכי קרוב שיש.
