רצף לא ייאמן של עשייה מלווה את שאול ומשפחתו מאז ומעולם. היום, הם בעוד משימה לאומית בדרום הארץ. הוא לעומת זאת, גר כבר כמה שנים בירושלים, עובד הרבה ונהנה מהחיים. עובד כמתכנת ומתייחס לעבודה שלו כאל יצירה. מבחינתו זה לא מה שחושבים, זה לא משעמם, להפך, תכנות הוא סוג של אמנות ובריאה של יש מאין.
את השבתות שלו הוא מעביר בביתו הירושלמי ומתייחס לזמנים האלה כאל חלונות חופש בשגרת היומיום. "אני צריך חופש, זה אחד הדברים הבסיסיים בחיי. אני משיג את החופש שלי בכך שאני לא נמצא במסגרת הרגילה בשבת, עם תפילות וארוחות שלוקחות את כל הדבר הזה קצת יותר מדי ברצינות. לחזור הביתה לשקט שלי אחרי ארוחה או תפילה זה החופש שלי. באופן כללי, להיות לבד נותן לי כוחות".
החופש שלו מכתיב את הקצב גם במחשבה, זה יכול להיות בסאבלט בשווייץ או בהחלטה ספונטנית לנסוע אחרי מישהי לאיטליה רק בשביל לזכות בדייט ראשון. אומנם מהסיפור הזה לא יצא קשר רציני אבל תחושת החופש והעצמאות ללכת עם הלב, לתפוס טיסה וגם אם המטרה התפספסה, להצליח ליהנות מחופשה קצרה, קיבעו את הידיעה הפנימית שהחופש נדרש לחייו.
השאלה מה החלומות שלו לעתיד לא מניבה תשובה שגרתית: "במהלך השנים עברתי לחיות בהווה. החיים שלי מאוד דומים עכשיו למה שהם היו לפני 16 שנים כשהתחלתי לעבוד. בעולם של נשואים עם ילדים יש שעונים, יש לך משהו שמראה לך שהזמן מתקדם וקורים בו דברים. אבל לדעתי יש משמעות לזמן דווקא כי אין לך זמן. לי יש תמיד את אותו זמן. אני לא משתמש במושג של חלומות לעתיד".
שאול לא מדבר על קצב, או על הפניות שיש לו כרגע. הוא מדבר על מציאות אחרת של זמן. זמן שבו ההתבוננות היא לא לינארית של התקדמות ממקום אחד למקום הבא אלא מקצב חיים של כאן ועכשיו. זו יציבה אחרת על הקרקע.
חשוב לו להתייחס לסטטוס שלו כגרוש ותיק ללא ילדים: "הרבה חכמולוגים אומרים 'היי, התגרשת בלי ילדים אז בעצם אתה רווק פלוס, רווק עם ניסיון'. אז לא, להתחתן ולהתגרש, במיוחד בעולם הדתי, זה עסק רציני. זה אומר שעבר עליך משהו, ולהתעלם ממנו זה רק כי אתה והחברה לא רוצים להתעמת איתו. כשאתה מתגרש אתה מגלה עולם שלם של אנשים שהקשרים הזוגיים שלהם לא טובים. ההסתכלות שלי השתנתה, הכיוון שאני מתפתח בו הוא לא כזה שאומר איך יאהבו אותי יותר, אלא הכיוון היהודי, שאריך פרום מסביר בספר שלו 'אמנות האהבה': כמה אני יכול לאהוב".
השינוי שהוא מתאר קשור ביכולת לראות את האדם מעבר לתיוג שלו. בעולם הדייטים מדובר בדרך הקצרה והשטחית ביותר לאפיין אדם: רווק, גרוש, אלמן. "ראיתי בקבוצת שידוכים שהעבירו שאלונים ואחת הרובריקות הייתה: 'עד כמה היית מוכן להתפשר?' באופן אישי אני לא יודע להתפשר, אני לא עושה מזה אידיאולוגיה, אני פשוט לא יודע". הוא כן יודע לשנות את הפרספקטיבה: "אם אתה מצליח להסתכל על מישהי גרושה כ'אמא ל' או כעל בן אדם שקרה לו משהו אז הסטטוס לא יהיה הדבר הראשון והאחרון שאתה רואה. אתה מצליח לראות מעבר".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
