01 זיכרון ילדות תרבותי. הייתי בת עשר כשאמא שלי לקחה אותי לראות את הסרט של וודי אלן, "הרומן שלי עם אנני". אני זוכרת שדיברו בסרט המון ואמא שלי צחקה מאוד והאנשים באולם צחקו, ואני לא הבנתי כלום־כלום, עד שוודי רצה לצאת מחניה ברוורס, הסתכל אחורה וטס דוך קדימה. אוי כמה שאני צחקתי בקול, סוף־סוף הרגשתי חלק מהאירוע.
02 ספר שקראת פעמיים. "המאהב" של א"ב יהושע. קראתי בגיל 17 כנערה צעירה לבגרות. וכשקראתי שוב את הספר בגיל ארבעים זה היה ספר אחר, דרך עיניים של אישה.
03 דמות שמעניקה לך השראה. כמובן שזה דינמי ומשתנה עם הזמן. כרגע אני מעריצה אנשים בכלל ונשים בפרט שיוצרים ויש להם מה להגיד אחרי גיל חמישים, שלא נכנעו לבורגנות השׂבעה וממשיכים לשאול שאלות, לחפור, ליצור ולרתק.
04 יוצר שאהוב עלייך במיוחד. כל מי שהצחיקה ומצחיקה אותי בדרך הלא קלה הזאת שנקראת חיים: ג'ואן ריברס, שרה זילברמן, טינה פיי, רוזאן בר, לוסיל בול, פמלה אדלון, נורה אפרון ועוד.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. יותר בכיוון של כוס בירה, עם דולי פרטון בדוליווד – היא נראית לי חת'כת טיפוס שעברה דרך, הגיעה מהמקום הכי נמוך לפסגת האפלצ'ים, יוצרת מחוננת, אישה מהפנטת שיודעת לתמוך כל כך יפה בקהילה הענייה שממנה באה. איזו אישה השראה.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. אני אנגלופילית שמעריצה כל גיהוק ופיהוק של משפחת המלוכה. הייתי ממש רוצה להתחלף עם הטבח/ית של באקינגהם או טירת בלמורל ביום מיוחד כמו ארוחת הכתרה, או סתם אפילו בתה מנחה של אחר הצהריים. וואו־וואו־וואו, בא לי עכשיו.
07 מה מצחיק אותך. גרעפסים, חליקי על שמן, בננה, בומבה מנבוט, מכדור וכולי. כמו שלואי סי־קיי אמר ובצדק You don’t have to be smart to laugh at farts, but you have to be stupid not to.
08 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. אני לא עומדת בפני לחם שיצא הרגע מהתנור. ריחו המשכר שולח אותי כמוכת ריח לבצוע נשיקה, למרוח עליה שכבת חמאה הגונה עם מעט גבישי מלח ופלפל שחור טחון טרי. משם זה כבר לא תלוי בי כמה יישאר ממנו.
09 מה שם קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלך. YES MY LADY, וכל מילת הסבר מיותרת.
10 עם מה את נרדמת. עם הלשון בחוץ ועם הרב־קו שלי לנטפליקס. רוב היום אני מתרוצצת, הולכת, חוזרת, עולה־יורדת – מסעות ברחובות, והכול עם משאות כבדים. אם ישאלו אותי "מה את עושה רוב הזמן?" אענה "סוחבת". סוחבת־סוחבת־סוחבת: ילדים, סלים, תיקים, שקיות מלאות מהשוק, כיסא שמצאתי ברחוב, לוחות וגירים וגורים – זה מעייף.
