תכולת הספרייה: יש לנו לפחות ספרייה אחת בכל חדר. אנחנו מוצפים בספרים. כצפוי יש ביניהם ספרי בישול, אבל דווקא לא המון. יש לנו הרבה ספרים שנגזרים מהדברים שלמדנו – פילוסופיה, תיאטרון, ספרות אנגלית. לי יש מדף של ספרי טבע וצפרות, פטיש פרטי סודי שלי. ויש לי עוד ספרייה גדולה ומגוונת שאני לוקחת אית לכל מקום בקינדל שלי. יש בה הרבה ספרי עיון בנושאים של מדעי המדינה, אוכל ופוליטיקה, שזה תחום שנכנסתי אליו אחרי שכבר היה לי את הקינדל הראשון.
מדף קרוב ללב: למשרד שלי לקחתי את ספרי הטבע, ספרי הבישול שיש בהם ממד עיוני ומקיף, ספרי הלימוד שלי וספר המחזור שלי מהחטיבה, כדי שהבנות שלי לא ימצאו אותו ויצחקו עלי. אבל בסוף דאגתי שעל הקינדל יהיה עותק של כל מה שאני משתמשת בו באופן קבוע, כמו הספרים של מייקל פולן ומריון נסל.
שיטת מיון: הייתי מתה לתת פה איזו תוכנית מתאר, אבל אנחנו ברדקיסטים. יש איזו חלוקה גסה בבית. בסלון ספרי בישול וספרות; בחדר שינה – בישול, עיון, פילוסופיה ותיאטרון. במשרד – מה שציינתי. אבל בסוף כולנו מניידים ספרים מחדר לחדר כל הזמן, והשיטה היא לצעוק איפה הספר שחיפשתי ולהאשים מישהו אחר בהזזתו.
על ארבעה ספרים
הזדמנות אחרונה לראות
דגלאס אדמס / תרגום: ירון בן־עמי / ידיעות ספרים, 2004
ספר שמלווה את המסע המדהים שעשה סופר המדע הבדיוני אחרי חיות בסכנת הכחדה מסביב לעולם. המסמך הכי רגיש, הכי מצחיק, הכי מרתק והכי חשוב שקראתי. כעיתונאית וכותבת זה הספר שאפתח שוב שוב, מיליון פעם (יש לי אותו גם מודפס, בעברית ובאנגלית, וגם בקינדל), כדי להיזכר איך עושים את זה נכון. זאת תמיד השאיפה שלי – לכתוב מעניין, מדויק, עם ערך מוסף ומצחיק. זה קשה מאוד. עוד בקטגוריה הזו ג׳רלד דארל (יש ליד המיטה שני עותקים של "משפחתי וחיות אחרות". למה? לא יודעת, אוהבת שניים), דיוויד פוסטר וואלאס (אם כי הוא מדכא אותי), וג׳פרי שטיינגרטן שכותב על אוכל באופן הכי טוב שאני מכירה, אחרי אמא שלי.
אלוהי הדברים הקטנים
ארונדהטי רוי / תרגום: צילה אלעזר / זמורה ביתן ומעריב, 1998
אין עוד ספר שהשפיע על החיים שלי כל כך, אף שאני לא זוכרת ממנו כלום. קראתי אותו ממש כשהוא יצא, לפני 25 שנה. קיבלתי אז החלטה לבחור בטוב: להפסיק לקטר, להתלונן ולא להיות מרוצה, וקודם כול להגיד תודה על מה שיש לי ולהבין עד כמה זה לא מובן מאליו. אפילו דבר כמו היכולת ללכת. איזה מדהים שיש לי שתי רגליים שעובדות ואני יכולה להתנייד איתן, להגיע למקום שבא לי, לברוח ממקום שעושה לי רע. הספר הזה מסמן את קו ההתבגרות שלי, ואני זוכרת היטב את הלפני והאחרי. הוא בנה אותי כאדם בוגר שמכיל שוני, מקשיב ולא שופט. חבל שאני לא זוכרת על מה הספר, רק בקווים כלליים.
אנה קרנינה
לב טולסטוי / תרגום: Constance Garnett / Harper Collins, 2012 [קינדל]
יצירת מופת שמספרת סיפור חברתי־פוליטי־תקופתי ענק, במקביל לסיפור אנושי רגיש, אישי וקטן. יש לי תיאוריה שלמה שלא אכנס אליה, על זה שאנה לא השתגעה, זה וורונסקי שעשה לה גזלייטינג. אבל זה לא באמת משנה. כל הדמויות שם הן המחשה ספרותית מדויקת לכך שבסוף אנחנו סכום כל ההחלטות שלנו.
Geek Love
Katherine Dunn / Catherine Marshal, 1989
הספר הנהדר הזה, שלא תורגם לעברית, מתרחש ברובו בתוך קרקס משפחתי נודד של ״פריק שואו״. הדמויות הצבעוניות, כל אחת עם עיוות גופני, מנהלות דינמיקה שלמה ביניהן: רבות, מקנאות ואפילו מתאהבות. זה סיפור על משפחה ועל חברות ומאבקי כוחות, ובעיקר על שוני ועד כמה הוא סובייקטיבי. זה הספר הראשון שקראתי בחיי באנגלית, מהתחלה עד הסוף. עברתי לגור בניו־יורק עם אנגלית רעועה והחלטתי ללמד את עצמי בכוח, בלי הפסקה, לשלוט בשפה. קראתי ותרגמתי כל מילה. העמודים הראשונים נמשכו נצח, אפילו שעה לעמוד. התאהבתי בחיים העשירים של הדמויות דרך נקודת המבט של המספרת, שסובלת מרגשי נחיתות שכן היא רק לבקנית, גיבנת עם תסמונת גמדות, וזה לא מספיק מעניין לפריק שואו. הספר ממחיש עד כמה אנחנו מוסללים לשפוט, לשנוא ולפחד ממי ששונה מאיתנו, ואיך בסוף כולם, לא חשוב מה, רוצים שקט, תמיכה, אהבה.
