"יש תחושת אופוריה", סיפר ביום חמישי הרב ד"ר כותל דדון, רבה הראשי של קהילת בית ישראל בקרואטיה. "אנשים פה עושים צחוק, אבל מדברים על יום חג לאומי. קרואטיה היא מדינה שמבחינה כלכלית בצמיחה עכשיו, אבל עם בעיות. יש אבטלה, דמוגרפיה שלילית – וכשקורה דבר כזה, הוא מכניס המון רוח למפרשים".
בקרואטיה יש קהילה יהודית קטנה ביותר, כ־3,000 איש בסך הכול, שמחציתם חיים בזאגרב הבירה. לקהילה בית כנסת אחד פעיל, ובית ספר יהודי שלומדים בו 80 ילדים. "כולם בקהילה עוקבים אחר המשחקים", אומר דדון. "אנשים פה אוהבים מאוד כדורגל, וזה חלק מרכזי בחיים שלהם. מזכיר הקהילה היהודית סיפר לי אחרי משחק חצי הגמר שהמשחק של יום רביעי כמעט הרג אותו. הוא לוקח את זה מאוד אישי".
דדון צפה במשחק בביתו. "אני אישית פחות מתחבר לכדורגל, אבל צפיתי כי כבר לא יכולתי להתעלם. בכיכר המרכזית צופים אלפי אנשים במשחקים על מסך ענק, ומבחינת הרייטינג בטלוויזיה נשברו כל השיאים. בחצי הגמר, אחרי הגול הראשון של אנגליה, אנשים היו בדיכאון כמעט, ואז היה המהפך של הגול השני.
גם אם לא צופים במשחק, לפי הצעקות והזיקוקים מהכיכר אפשר לדעת אם יש גול לקרואטיה. המשחק נגמר ב־23:00 בלילה, אבל במשך כמה שעות אנשים רקדו ברחובות. מכוניות צפרו עד השעות הקטנות של הלילה".
תזכיר את הגמר בדרשה שלך בשבת?
"אזכיר בכמה מילים – דווקא לא בצחוק, אלא אומר שבעיניי יש בכדורגל גם עבודה זרה. אנשים מאבדים יותר מדי את הראש. זה בסך הכול משחק כדורגל שמעיד על שחקנים טובים, אבל לא משהו שצריך להשתגע בגללו. בטח אשלב כמה משפטים על הניצחון בחצי הגמר, אבל גם אסביר שלא צריך לתת לזה יותר מדי משקל בחיים. מסתמא תוצאות הגמר יהיו חלק מהדרשה בשבת הבאה".
