"הכדורגל – אולי יותר מארכיטקטורה, מספרות וממוזיקה – מלמד על החברה שממנה הוא בא". את המשפט הזה הגה העיתונאי האנגלי ג'ונתן וילסון, ונדמה שנבחרת קרואטיה הנוכחית תואמת אותו באופן מושלם.
קרואטיה הכריזה על עצמאות ב-1991, מה שהוביל למלחמה עקובה מדם שהסתיימה רק כעבור ארבע שנים, ב-1995. רוב ככלל שחקני הסגל של הנבחרת הקרואטית, גדלו בצילה של המלחמה הקשה הזו והדבר ניכר היטב במנטליות הספורטיבית שלהם.
סיפורו של קשר ריאל מדריד, לוקה מודריץ', סופר בשבועיים האחרונים יותר מאי פעם. הילד הצנום שגדל בכפר בשם מודריצ'י, נאלץ להפוך לפליט בגיל 6, לאחר שמורדים סרבים שרפו את הכפר בו גדל ורצחו את סבו. לוקה ומשפחתו נטשו את הכפר השרוף ועברו, יחד עם פליטים רבים נוספים, למלון הרוס בעיר זאדאר.
המלון בו שהתה משפחת מודריץ' היה קרוב לאזורי ההפצצות ורעש המלחמה היה חלק מהשגרה. על אף הסכנה שריחפה, לוקה לא ויתר על אהבתו לכדורגל ושיחק מדי יום ברחבי המלון. דובר המלון בו שהתה משפחת מודריץ' אמר פעם שלוקה שבר עם הכדור יותר זכוכיות ממה ששברו ההפצצות. נוף ילדותו של מודריץ' מלווה אותו עד היום, כפי שסיפר באחד הראיונות: "אני לא שוכח את זה לרגע, זה הפך אותי חזק יותר".
לוקה מודריץ' היום ואז:
#Luka #Modrić ??❤️?? pic.twitter.com/8JWe64vtOf
— CROATIA_SPOCK ?? ❌ (@CRO_SPOCK) July 13, 2018
משפחתו של חבר נוסף לקישור, איבן ראקיטיץ', שמשחק היום בברצלונה, ברחה לשוויץ עם פרוץ המלחמה. ראקיטיץ' סיפר שלפעמים היה שומע את הוריו בשיחות טלפון עם קרובים שנשארו שם, ובדיעבד הבין שבדומה למשפחת מודריץ', גם הם איבדו רבים מאהוביהם במלחמה.
הכדורגלן המחונן גדל כשוויצרי אבל הגאווה הקרואטית הלאומית הייתה תמיד חלק משמעותי בזהות שלו. הוא מספר שיום אחד הגיעה לביתם קופסה עם כתובת מקרואטיה. כשאביו פתח אותה והוציא מתוכה שתי חולצות של נבחרת קרואטיה, לו ולאחיו, התגובה שלהם הייתה: "'וואו, יש לנו את חולצת הדמקה הלבנה-אדומה'. ישנו בחולצות האלה, לבשנו אותן לבית הספר. ולא רצינו להוריד אותן".
על אף שהתאהב בחולצה הקרואטית, ראקיטיץ' שיחק דווקא בנבחרות הצעירות של שוויץ: "הייתי גאה ללבוש את חולצת נבחרת שוויץ, אבל החלק הגדול ביותר של הלב שלי שייך קרואטיה. זה תמיד קיים". ברגע האמת, לפני שהחל לשחק בנבחרת הבוגרת, התחבט ראקיטיץ' בשאלה באיזו לשחק (שוויץ או קרואטיה). אביו, שבעצמו היה שחקן עבר (לבש גם כן את הספרה 4), ייחל לכך שבנו יבחר בקרואטיה: "'אני אמשיך לשחק בשוויץ', אמרתי לו. 'הו', אמר אבי. 'בסדר, טוֹב'. 'לא, לא', אמרתי וצחקתי. 'אני הולך לשחק עבור קרואטיה'. דמעות החלו למלא את עיניו, והוא התחיל לבכות".
זו לא הייתה בחירה קלה בכלל. הכדורגלן הצעיר קיבל איומים מהשוויצרים, ולאחר הבחירה בנבחרת קרואטיה הוחלט לשלול לאביו את האזרחות. אבל החולצה הקרואטית הייתה שווה הכול עבור משפחת ראקיטיץ'.
לפני המונדיאל הנוכחי, הגיע ראקיטיץ' לביתו שבספרד עם קופסה בידיו. הוא פתח אותה לעיני בנותיו המשתאות והוציא מתוכה שתי חולצות של הנבחרת הקרואטית. "הן אמרו לי שהן לא רוצות להוריד את החולצות. אני יודע איך הן מרגישות".
המלחמה שברקע עיצבה גם את חייו של חלוץ חלוץ יובנטוס, מריו מנדז'וקיץ'. כילד הוא גדל בסביבה זרה, ללא שפה, מכיוון שזמן קצר לאחר תחילתה, משפחתו ברחה לגרמניה.
מדז'וקיץ' התגבר על הקשיים הנלווים שחווה כפליט והצליח להפוך לכדורגלן מקצועי, אך הוא לא שכח את עברו, ובחר לציין זאת בקעקוע בחלק התחתון של גבו. במבט ראשון העיטור נראה כמו כיתוב משעשע ולא מובן בשפה העברית: "יתוא קזחי, יתוא גורהל אל המ", אך לאחר קריאת המשפט משמאל לימין, מופיע הכיתוב: "מה לא להרוג אותי, יחזק אותי". עדיין לא מאוד מקובל מבחינה תחבירית (כנראה שהוא והמקעקע הסתפקו בגוגל טרנסלייט), אבל בעזרת רצון טוב ניתן להבין שכוונת המשורר הייתה להעביר את מה שלמד היטב על בשרו, "מה שלא הורג מחשל".
מריו ויתר חבריו לנבחרת הקרואטית שיחקו יותר מכל השחקנים האחרים במונדיאל, משום שכל משחקי הפלייאוף של נבחרתם הסתיימו לאחר הארכה. לפני משחק חצי הגמר, החלה התקשורת האנגלית לחגוג ולציין שעייפותם ניכרת ולכן יהיה קל יותר לנצח אותם.
בשלבים רבים של המשחק אכן היה נראה כי מריו מנדז'וקיץ' והנבחרת הקרואטית בכלל, על סף נפילה מהרגליים. אם לא די בכך, במהלך ההארכה, לאחר למעלה מ-100 דקות של משחק, נפצע החלוץ במהלך מפגש חזיתי עם שוערה של אנגליה. הוא התקשה להתאושש אבל לאחר מספר דקות קם וביקש להישאר על המגרש. בדקה ה-109 בשארית כוחותיו, עייף וחבול, כבש מנדז'וקיץ' את השער ששלח את קרואטיה לגמר היסטורי ובכך הפך לגיבור לאומי.
בעוד עולם הכדורגל מציג בשנים האחרונות נבחרות שהן תוצר מוצלח של תכניות ארוכות טווח (איסלנד, אורוגוואי ובלגיה), מגיעה קרואטיה, עם התאחדות מהמושחתות בעולם, שלא מסוגלת לתכנן דבר, ואוכלוסיה של כ-4 מיליון תושבים, ומעפילה לגמר המונדיאל. באין חזון מלמעלה, הגאווה הלאומית, ההקרבה ורוח הלחימה (יחד עם כישרון גדול), עובדים לא רע עבורה. בדרך כלל מדובר במונחים שעולם הכדורגל שואל מהצבא, אך נדמה שבמקרה הקרואטים, הם באמת יוצאים למלחמה כאשר הם עולים על כר הדשא.
20 שנה לאחר שהפסידה לה בחצי גמר המונדיאל, נבחרת קרואטיה תתמודד הערב (א', 18:00) מול נבחרת צרפת, הפעם במשחק על הגביע היוקרתי. תהיו בטוחים שעל אף שכוחותיהם תשו, השחקנים הקרואטים יתנו את כל שביכולתם ויותר, בניסיון להפוך את הקרב האחרון במלחמה לעוד פרק חשוב בספר ההיסטוריה של מדינתם.
