אחד האתגרים הגדולים של מסעדה הוא להישאר רלוונטית. כל כך מפתה להישאר עם תפריט מנצח, כל כך קל ליפול לסטגנציה. יש שפים שפותרים את העניין ברענון מתמיד של התפריט, חלקם בהתאם לעונות השנה, חלקם בהתאם לטרנדים קולינריים. שף נמרוד נורמן שחולש על מסעדת 02 הירושלמית, אחת ממסעדות הגורמה הנחשבות בבירה, בוחר בדרך מקורית. אחת לכמה זמן הוא רוקח מיזמים יוצאי דופן, כמו מה שמתרחש בימים אלו ממש. בשבועות הקרובים (עד ל־21.6) מוצע כאן, לצד המנות הקבועות, תפריט שכולו שיר הלל לשיפודיות. כך, אותו מוסד כלל־ישראלי אהוב מקבל טיפול מודרני ומוקפד על גריל פחמים לוחשות.

התפריט המיוחד כולל דרינק פתיחה של ערק, מיץ רימונים טבעי וליים סחוט. מרענן ואניסי. מיד לאחריו עולות ובאות אינספור צלוחיות (12 אם אתם מתעקשים) שמרכיבות ביחד פתיחת שולחן מרשימה, חגיגה של צבעים, טעמים והשקעה. היא לא זולה (125 שקלים לסועד, כולל הדרינק) אבל מרכיבה כמעט ארוחה שלמה.
באגף המקורי זרח סלט האבטיח שהורכב מקוביות אדומות, מלוות ברצועות פאקוס קראנצ'י וצ'ילי חריף שיצרו ביס קיצי שהצליח להיות קריר ולוהט בעת ובעונה אחת; שני סיגרים גדולים ממולאים בבשר אסאדו רך ומלווים בצ'אטני שזיפים מתקתק, או סלט שורשים מבריק עם קולורבי, סלק כתום וצנונית שטופלו כהלכה. באגף הקלאסי נהנינו ממטבוחה חרפרפה וממסבחה חצילים (צלויים היטב) עם טחינה וצנוברים שנוגבו בפיתות הרכות שנאפו במקום, מנוקדות בעיגולי חריכה קטנים ומענגים. והיו גם קוביות לוקוס נא עם סלט ערבי קצוץ־קצוץ או ברבוניות בשרניות ומטוגנות (מעדן משתלם לאלו שלא נרתעים מללכלך קצת את הידיים) שהגיעו לצד רוטב רמולד, פרטנר אולטימטיבי לדגים באשר הם. החלק החלש נרשם עם טוגני חומוס שסבלו מחיוורון כללי הן בטעם והן בצבע, וסלט עגבניות וגספצ'יו צהוב שכבר אכלנו כמותו בכל מקום אפשרי.
בניגוד לדיכוטומיה הנהוגה בשיפודיות, כאן לא ממהרים לפנות את הראשונות והן מלוות את הסועדים גם כאשר העיקריות – להלן, שלל אדפטציות לאוכל על מקל, עלו ובאו. אנחנו היינו סקרנים לטעום כמה שיותר, אבל האמת היא שלאור החלק הראשון של הארוחה, שניים־שלושה שיפודים יספיקו בהחלט.
השילוב בין החדש לישן ובין המקורי לאותנטי בא לידי ביטוי באופן מושלם עם שני השיפודים הבאים: האחד – טונה עם זיגוג גזר מרוקאי – הוגש על ענף עץ (גימיק חביב, אך הקשה על הוצאת הדג ואכילתו) שסבל מאי־שוויון במידת הצלייה, מה שהוביל לקצוות מיובשים. בניגוד אליו, השיפוד עם פטריות מלך היער נצלה על מוט מלובן כסוף ורותח ממש כמו פעם. באופן מפתיע הוא היה השיפוד המוצלח של הערב. המרקם, הארומה והטעם המעושן של הפטרייה היה עמוק ומפעים. שיפוד הקבב הטורקי שילב בין בשר בקר וטלה וסיפק את החוויה הכי קרובה למקור, עם בשר שמנוני שתובל באורפה, מה שהעניק לו חריפות ברורה (אך לא מדי) וסלט שעועית לבנה שהלם אותו היטב ואיזן את הטעמים העזים. ניסינו גם את שיפוד נתח הקצבים שגולגל כמו סוכריות על המקל והוגש באופן יפהפה על ציר דמי־גלאס עשיר ורוטב חלמונים צהוב, מה חבל שהבשר היה מלוח מדי.
סיימנו את הערב, איך לא, עם מלבי שהיה צונן וכיפי ולא העמיס, בדיוק מה שהיינו זקוקים לו. עם קוקוס ופיסטוקים וקולי פירות יער ובעיקר – שיפוד אננס צרוב. השילוב בין פרוסות הפרי העסיסי עם הסוכר שהתקרמל על הגריל הוא שמיימי ממש (הוסיפו אננס לעל־האש הבא שלכם ולא תצטערו).
02 מצליחה להישאר צעירה ברוחה אבל יסודית, הרפתקנית אך נטועה עמוק בשורשים. התפריט המיוחד שהשיקה החודש מתמצת את החוויה שהיא מעניקה, באופן הכי מדויק שיש.