הסדרה "מראה שחורה" הביאה בשורה חדשה לעולם הסדרות. צרכני הטלוויזיה לא התכוננו לסדרה שבמקום להמתיק את המציאות, מקדירה אותה ומוכיחה שלא משנה כמה היא נראית רע בהווה, תמיד יכול להיות יותר גרוע. בפרקים בני 60 דקות, אשר כל אחד בוים, נכתב ושוחק על ידי צוות אחר, בניצוחו של צ'רלי ברוקר, היא הובילה אותנו למחוזות האפלים ביותר של האנושות, בצורה מתוחכמת להפליא. אך את התחכום הזה, למרבה הצער, היא בחרה להשאיר מאחור. למה? כבר נגיע לזה.
חשוב לציין ש"מראה שחורה", ששתי העונות הראשונות שלה הגיעו לנטפליקס, היא לא עוד סדרת מד"ב מופרכת שניתן לשכוח ממנה אחרי יום או יומיים. במקום להרחיק למאה הבאה, היא צועדת לעשור הקרוב, ומציגה איך טכנולוגיות שמתפתחות עכשיו עלולות להביא עד לקיצו של כדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו.
למרות הסצנות רוויות האלימות הברוטלית, הדיכאון, הפחד והייאוש, הסדרה רק קיבלה עוד ועוד חשיפה והייתה הלהיט התורן של נטפליקס במשך תקופה ארוכה. כל זאת, למרות שהיא אינה מאפשרת בריחה קלה משגרת היום יום, כפי שמשתוקק כל אדם ממוצע הפותח טלוויזיה. למען האמת, אחרי צפייה ממושכת, ישנו צורך לרוקן את הראש מהסדרה עצמה.
נדמה שהשריר הראשי שמניע את הסדרה הוא הפחד מעתיד. אם ישנו דבר שמשותף לכל תושבי כדור הארץ, מכל גיל ומוצא, זה החשש מפני העתיד לבוא. יותר נכון, מהממדים אליהם תגיע מפלצת הטכנולוגיה המבעיתה. מדובר בחשש מוצדק בהחלט בימים בהם בינה מלאכותית מסוגלת ליצור יצירות אומנות פנומנליות ואפל משיקה משקפיים שיהפכו את העולם שסובב אותנו לאייפון אחד גדול.
אז למה, בשם כל המראות, "מראה שחורה" מחליטה לעשות אחורה פנה ולקחת אותנו לדבר שהכי פחות מפחיד מכל והוא העבר?
העונה השישית והחדשה של נטפליקס, אמנם נפתחת בעלילה על שירות סטרימינג שהופך את חיי המנויים שלו לסדרת אימה (קריצה ראויה לנטפליקס, שכנראה בעליה לא קראו טוב את התקציר לפני שאישרו את הפרק), אך מכאן חוזרת אחורה בזמן והטעם המיוחד של הסדרה הולך ודוהה. מגלים עבר נורא של עיירה מנומנמת, רואים אסטרונאוטים משנות ה60 שנשלחים למשימה בחלל בזמן שחייהם נחרבים בכדור הארץ ומרחמים על מוכרת בשנות ה-70 שנאלצת לבצע רציחות מזוויעות. וזהו.
כשלעצמן, העלילות הללו יכולות לעבוד, בכל פורמט אימה אחר שקיים, אך אין להן את הייחודיות של "מראה". כזכור, בעונותיה הראשונות מראה שחורה החזיקה בידה כח בלתי רגיל איתו הצליחה להפחיד בלי להבהיל לזעזע ובלי להגעיל. הפרקים הנהדרים, מלבד היותם מורטי שיערות, הביאו לקח חמור שהאנושות צריכה להפנים וכמה שיותר מהר.
עוד חוזקה שאיבדה הסדרה היא בחינת המוסר הפנימי של כל צופה וצופה. בעונות הקודמות ראינו שמי שעושה רע לאו דווקא מקבל עונש ומי שעושה טוב לאו דווקא ניצל ממנו. אך בעונה הנוכחית הגיבורים הם עוד בובות על חוט, שמקבלות את מה שקורה להן ואין להם שום בחירה. בסדרה בה הבחירות של הדמויות, הן לרוב מה שחושף את המסר הנסתר של כל פרק, מדובר בפספוס רציני.
היה ניתן לראות שלאורך כל העונות, הפרקים הכי נצפים ואהובים בסדרה הם אלו שדיברו על רשתות חברתיות, אפליקציות או מציאות מדומה והעמידו את גיבוריהם בדילמות בלתי אפשריות. לא היה שום צורך בדם זב מדמויות מסכנות, לא בשדים למיניהם, רוחות או קלטות מלחיצות מפעם, כמו שהעונה החדשה אימצה לחיקה. הברוטליות והזוועה היו בפרטים הקטנים, ובכך נוצרה האשליה שהעלילה המחרידה עלולה לצאת מהצג ולהתהלך ממש כאן, במציאות. כלומר, "מראה שחורה" הייתה בשיאה רק כאשר ידעו יוצריה להפוך את הטלוויזיה למראה אימתנית וחשוכה, שמאלצת את צופיה להסתכל לעצמם בלבן של העיניים. בעונתה השישית, קשה לומר, היא התכווצה ושבה להיות עוד סתם מסך.
