מאור הפנים שמקבל את פניי הוא הכנה מצוינת לשיחה עם עמרי, דוקטורנט למקרא, עוזר מחקר, כותב ומצייר ומלמד כתיבה יצירתית, שבעבודתו העיקרית הוא מנהל תוכן ושותף בניהול בית המדרש העברי. "הפרויקט הוקם מתוך תחושה שחסר בית מדרש ליברלי שיש בו לימוד רציני ופתוח. הרבה פעמים הלימוד הליברלי נתפס כלא מעמיק, והשמרני כרציני יותר. גם רצינו מקום שמקבל כוח מלמטה למעלה, כדי להשמיע את קול התורה של הדור הזה".
עמרי לא גדל בציונות הדתית, והתחבר למגזר דרך לימודי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית. "גדלתי בבית חילוני לגמרי. לא דיברנו על א־לוהים. גבעתיים שגדלתי בה הייתה מקום חילוני, אבל היה בה גם משהו תמים ופשוט. בתיכון התחלתי לקרוא את התנ"ך וגיליתי שיש בו מצוות. גיליתי שא־לוהים אמר לשמור שבת אז התחלתי לעשות את זה בגיל 15. עשיתי דברים בדרך שלי, לא הכרתי אנשים דתיים עד האוניברסיטה".
המפגש עם דתיים היה רך: "הרגשתי הרבה יותר שייך לחבר'ה הדתיים שפגשתי מלחברה שגדלתי בה. בעולם הדתי יש עיסוק בעומק, בנפש, שהיה חסר לי. חוץ מזה, הרגשתי שאני לא צריך להסתיר, שיש הרבה פחות שיפוטיות כלפיי. הרגשתי יותר נוח סוציולוגית, הייתי יותר דתי מחילוני. ועדיין, תקופה ארוכה הייתי על הגדר בין העולמות. ניסיתי להבין איך חיים דתיים יכולים להיות אמיתיים בהינתן הפער בין התורה לחז"ל".
היום עמרי מגדיר את עצמו דתי ומחויב לתורה ומצוות. "באופי שלי יש משהו שהרבה יותר מתאים לעולם הדתי, ברווקות ובמיניות. בעולם החילוני מיניות היא משהו הישגי, בוודאי לגברים, ולקח לי המון זמן להבין שאני לא רוצה את זה ככה. יש בזה משהו שמרתיע אותי. אני תופס את המיניות כפונקציה של אינטימיות, אם אין שם אינטימיות אני לא רוצה בזה".
יחד עם השייכות קיימת גם מורכבות ביחס לקווים מסוימים בעולם הדתי. "בכל מה שקשור לאינטימיות, יש הרבה דברים בעולם הזה שהם טאבו. נניח שמירת נגיעה, היא מייצרת ריחוק בין ידידים וגורמת לי להתייחס לכל דבר שאני עושה כדבר שהוא מיני ואולי אפילו רע. בלי קשר לעובדה שאני דתי, לאחרונה אני מרגיש שעליי בתור גבר מוטל התפקיד 'לקדם את העניינים', גם אם אני לא רוצה או עדיין לא מעוניין. בקשרים האחרונים שלי ניסיתי להיות קשוב לזה".
חיסרון נוסף שעמרי מצביע עליו קשור בהפרדה בין גברים ונשים בגיל ההתבגרות: "משהו בחיים המשותפים מפתח את הנפש. אפשר להרגיש סוג של ניתוק אצל מי שחי בהפרדה, אליו מצטרפת גם תחושת אשמה שגדלים איתה, שנובעת מהקושי ומחוסר הטבעיות במפגש, ומההתייחסות ליצר המיני כיצר הרע". עם זאת הוא ממהר להוסיף כי "גם מהחברה החילונית יוצאים עם תחושת אשמה. אני לא עניתי על המודל הגברי החילוני וזה לא מאוד שונה מהדרישה מהגבר הדתי. האשמה נמצאת בכל מקום".
גם את הרווקות עמרי מנסה לדייק. "הרבה פעמים הרווקות צובעת את כל החיים. אין ספק שזה צד משמעותי בחיים אבל ברגע שאני מסתכל על עצמי רק כמי שאין לו זוגיות, אני מסתכל על עצמי מתוך חוסר תנועה שמכניסה למצוקה. אני חושב שנכון יותר להסתכל על החיים מתוך מה שיש בהם. בעולם הדתי רווק זה 'עוד לא נשוי'. זו שלילה של המקום שאני נמצא בו. לכן אחת העבודות החשובות שאני עושה זה לומר כן למקום שאני נמצא בו".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
