תכולת הספרייה: הספרייה שלי מתחלקת לשני חלקים: הביתית וזו שבאולפן. בספרייה הביתית הספרים נמצאים בתנועה מתמדת, ומעטים מהם נשארים כאן אחרי שאשתי תמר ואני קראנו אותם. התרומה שלי לספרייה הביתית מתמקדת בעיקר בשלושת התחומים שאני מרבה לקרוא: פרוזה, מדע פופולרי ומחשבת ישראל. באולפן נשמרים הספרים שהחלטתי לשמור כשפיניתי את בית ההורים ושמדי פעם אני פותח כחלק מתהליך היצירה. נמצאים שם למשל אבא קובנר, אורי צבי גרינברג, ברנר וספר האגדה.
מדף קרוב ללב: המדף שהכי קרוב לליבי הוא הכאוס שליד המיטה: ערימת הספרים שאני קורא כרגע. אף פעם לא אקרא שני ספרי פרוזה במקביל, אבל אני עשוי לעשות הפסקה מהרומן שעל הפרק כדי לקרוא לפני השינה ספר עיון. כרגע למשל תופסים את המקום הזה במשבצת הרומן "החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה, ובמשבצת העיון חליפת המכתבים בין זיגמונד פרויד לארנולד צוויג ו"עם נולד" מאת אדם זרטל.
שיטת מיון: אין שום מיון. הברדק והמקריות חוגגים. מהבחינה הזו אני לא "בן ממשיך". לאבי, הסופר מרדכי הורוביץ ז"ל (מחבר הרומן "קרקס הפרעושים" ועוד שני ספרי שירה שעל אחד מהם זכה בפרס טשרניחובסקי), היו בחדר העבודה אלפי ספרים שהוא קטלג בקפדנות על פי נושאים, וידע לשלוף כל אחד מהם ממקומו, גם אם הסתתר בשורה האחורית של אחד המדפים העליונים.
על ארבעה ספרים
סלון קטרינג
אבא קובנר / הקיבוץ המאוחד, 1987
בערוב ימיו סבל קובנר מסרטן במיתרי הקול, ונשלח לעבור כריתה בבית החולים "סלון קטרינג" בניו־יורק. כשהתעורר מהניתוח נאלם קולו של מי שנתן ביטוי לדור שלם, למשל כשטבע את המשפט "לא נלך כצאן לטבח". דווקא מתוך השקט המצמית הזה כתב קובנר ספר שירים חי, כאוב ועתיר זיכרונות מימיו כפרטיזן. קראתי את הספר בנשימה עצורה ומיד אחר כך כתבתי והלחנתי את השיר "סלון קטרינג". השיר הזה, מעין פורטרט מוזיקלי של קובנר, היה נקודת המוצא שלי לעבודה על אלבום שלם: אלבום הקונספט "הגיבורים שלי", שיצא בשנת 2013.
מבעד לעבותות
נתיבה בן יהודה / דומינו, 1985
אני מאוד סקרן לקרוא את הספרים שדור תש"ח כתב על עצמו. לצד יורם קניוק, נתיבה בן־יהודה היא הנציגה הבולטת בעיניי של הכתיבה הזו, שלא תחזור על עצמה יותר, מפני שמלחמת עצמאות יש (תודה לאל) רק אחת. השם שבחרה נתיבה לספרה הוא העדות הטובה ביותר לזווית ההתבוננות הייחודית שהיא מציעה: העבותות הן העבותות של עקידת יצחק, ואת הסיפור מספרת "יצחקית" מודרנית – לוחמת פלמ"ח שחוותה את הקורבנות העצומים שהקריבו בני דורה. נתיבה משתפת אותנו בצירי הלידה הקשים של מדינת ישראל, בשפת הלוחמים המחוספסת והקולחת של התקופה ובלי שום הנחות. קריאת חובה למי שרוצה לנסות ולהבין את גודל הנס שאנחנו חיים בתוכו.
ויקטוריה
סמי מיכאל / עם עובד, 1993
אני מודה לסמי מיכאל על הזמן שביליתי במחיצתה של ויקטוריה שלו, שנולדה בבגדד בתחילת המאה שעברה וסיימה את חייה ברמת־גן כאם הגדולה של משפחה ישראלית ענפה. בעת הקריאה חשתי שמיכאל הופך אותי לבן בית בחצר המשותפת של משפחתה המורחבת של ויקטוריה ברובע היהודי בבגדד, ומוליך אותי באופן חי בסמטאות של עולם שלא הייתי מכיר בלעדיו. כאישה צעירה בחברה פטריארכלית מאוד וכיהודייה במדינה מוסלמית, נתוני הפתיחה של ויקטוריה רחוקים מאוד מכל מה שנחשב היום ל"פריווילגי", ובכל זאת זכורה לי מהקריאה התחושה המובהקת שוויקטוריה ניצחה בסופו של דבר את נסיבות חייה. הספר הוא מכתב אהבה מרגש של הסופר לאימו, ועם זאת חף מנוסטלגיה מתקתקה. כקורא, זכיתי במתנה הגדולה ביותר שספר יכול להעניק לקוראיו: הזדמנות לראות את העולם באופן אותנטי דרך עיניים שונות מאוד משלי.
הנשמה התלמודית
אלי ויזל / ידיעות ספרים, 2019
יש שני דברים שלא חשוב עד כמה ישתדלו להסביר לי, לעולם לא אזכור אותם עד הסוף באמת: מפת הכוכבים בשמיים, וציר הזמן החז"לי: תנאים, אמוראים, סבוראים. אלי ויזל מצליח לתת לחז"ל פנים, דמות וסיפור חיים, ולאור כל אלה לדון בתרומתם. כשחושבים באיזו תופת הצליח ויזל, ניצול אושוויץ, לשרוד, כשבאמתחתו גיבורי התרבות האלה וחכמתם העתיקה – הסקרנות לקרוא אותם דרך עיניו רק מתגברת. זה ספר שאני חוזר אליו מדי פעם, ותמיד מרגיש שהגעתי לפגישה עם מורה גדול.
מופע חגיגי לרגל השקת הספר והאלבום "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג", יתקיים ביום רביעי 5.7 במועדון הגריי בתל־אביב, בהשתתפות חמי רודנר ואביגיל קובארי
