יהדות פרובנס: מהלכה ומקובלים ועד קרנבל וטרובדורים

הספר עב הכרס הזה הוא סיבה למסיבה: פרופ' רם בן־שלום מן האוניברסיטה העברית הוא חוקר מלומד, פורה וחריף, אשר במאמץ מרשים לא רק כינס את מחקריו המצטברים על יהודי פרובנס אלא עיבד אותם לסיפור גדול ומרתק. עד כה לא היה כדוגמתו בעברית, ואני מניח שמעתה ישמש נקודת ייחוס חיונית לחוקרים רבים המתעניינים לא רק בפרובנס אלא גם בספרד, באיטליה, בצרפת ובאשכנז וביהודיהן בימי הביניים. אבוא להסביר את דבריי.

החלק הראשון בכותרת האנגלית של הספר, The Jews of Provence and Languedoc, אינו זהה לכותרת העברית והוא מדויק יותר, שכן בן־שלום דן בספרו לא רק בחבל הארץ הנקרא "פרובנס" אלא גם באזור שממערב לו בואכה הפירנאים, הנקרא "לנגדוק", ועוסק ביהודים שבכל דרום צרפת בפריסה רחבה. יתרה מזו, מאחר שיחסי הגומלין בין יהודי דרום צרפת ליהודי ספרד נדונים בספר במקומות רבים, ובדין, אזכור "לנגדוק" אינו דקדוקי עניות אלא חלק מהותי במרחב התרבותי (ולא רק הגאוגרפי) שהוא מוקד הספר.

בספר שמונה־עשר פרקים המאורגנים בשני חלקים השווים פחות או יותר בהיקפם. החלק הראשון דן ביהודי פרובנס בצל הכנסייה. בן־שלום פתח בבירור התשתית המוצקה להתפתחות הנוכחות היהודית בפרובנס והבחין בין מיתוס למציאות. על גביה דן באריכות (120 עמודים) במוסדות הקהילה וביחסי חברה וכלכלה בה, ולא נרתע מלבחון גם את מה שכינה "עולם כמנהגו ועולם תחתון". פרק מרתק וחשוב ייחד לנשים היהודיות, למעמדן ולמשלחי ידיהן ולדימוייהן בספרות, בפילוסופיה ובהלכה, ואף שכל הטקסטים שבחן הם כאלה שכתבו גברים למען גברים, הצליח לחלץ מהם גם קולות נשיים. בדיון ארוך ומרתק בירר את מעמד היהודים מול הצלב בשני מופעיו – הכנסייה והכתר, וממנו בא לדון בפולמוס הבין־דתי וביחס לנצרות תוך שהאיר את השינויים שחלו בפולמוסים והבחין בין פולמוסים רשמיים ופרטיים, בריטואלים הדדיים ובסובלנות דתית ששני הצדדים נדרשו לה.

החלק השני דן ברנסנס התרבותי של יהודי פרובנס. בן־שלום ניתח באזמל דק את ישיבות פרובנס ואת שיטות לימוד התורה בהן תוך שהשכיל להבחין בין גוונים דקים ביניהן, בחן את ההשפעה ההלכתית של הרמב"ם על חכמי פרובנס ונתן דעתו גם למגמות של חסידות, פרישות ורוחניות דתית. פרק נפרד יוחד למנהגים, לריטואלים, לשירת טרובדורים יהודים, לשירה ארוטית ולמאפיינים קרנבליים. מעבר לססגוניות של הפרק הזה הוא נדמה בעיניי לתבלין איכותי המשביח את התבשיל כולו, בחשפו רבדים עמוקים של אמונות וחרדות בנפשות היחיד והציבור, וממילא מסייע לשחזר תמונה שלמה ומאוזנת יותר של עולמם של היהודים בפרובנס בימי הביניים.

ספרייה רב־תרבותית

מכאן בא בן־שלום לדון במפעל התרגומים של יהודה אבן תיבון ושל יוסף קמחי. שניים אלו וצאצאיהם חוללו מהפך תרבותי בעולמם של יהודי פרובנס בהנגישם להם את מיטב ההגות היהודית שנכתבה בערבית יהודית (רבנו בחיי אבן פקודה, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם ואחרים). דעת לנבון נקל שמפעל זה עורר הרבה מתחים וחיכוכים עזים, בייחוד כשברקע מתנהל ויכוח פנים־נוצרי סוער עם הקאתארים שנתפסו כמינים. לצד הוויכוח האידיאולוגי שעוררו התרגומים הם יצרו בסיס לשיח מקצועי של מתרגמים, שתרגמו גם חיבורים לטיניים. בן־שלום פתח את הפרק הדן בשיח הזה במשפט "מקצוע התרגום קיבל למן תחילת המאה השלוש עשרה ואילך חשיבות עליונה" (עמ' 465), ומכאן ואילך הסביר במה ומדוע.

פרק מרתק ורב חשיבות יוחד ל"אדב וצוואת יהודה אבן תיבון: הספרייה הרב־תרבותית והשפעתה". ראשון הדוברים בסוגיית מעמד הספרייה היה פרופ' אבריאל בר־לבב, ובן־שלום הוסיף על דבריו ופתח כאן פתח לעיון נוסף בהשפעה העמוקה של התרבות המוסלמית המפוארת על התרבות היהודית בארצות נוצריות, וכן במעמדם המעצב של הספרים בעידן שטרם הדפוס. הוויכוח "מפי ספרים ולא מפי סופרים" או "מפי סופרים ולא מפי ספרים" מהדהד בעולמם של מלומדים יהודים כבר מאות שנים ולא חדל עד היום, ויוסק'ה אחיטוב זכרו לברכה ניתח זאת במאמר מכונן שכתב לפני יותר מ־25 שנים. פולמוס חריף אחר עוררו הפילוסופיה והאלגוריה הרדיקלית. אחד מגיבורי הסערה היה רבי יוסף קמחי, והדיה הגיעו לצפון ספרד והביאו להטלת החרם הידוע מראשית המאה הארבע עשרה על לימוד הפילוסופיה.

מכאן פנה בן־שלום לדון בהתפתחות הקבלה בפרובנס, תוך שהוא סוקר דעות שונות של מיטב חוקרי הקבלה הקדומה ולא נמנע מלחוות דעתו הזהירה בשאלות קשות של תוכן והשפעה. ראשית הקבלה בפרובנס קדמה להופעתה בספרד, וההישגים המחקריים של גרשם שלום, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, מאפשרים ומזמינים בחינה מחודשת של העידן הטרום־ספרדי של הקבלה, "ארכיאולוגיה אינטלקטואלית" במיטבה. בפרק השישה־עשר ליבן בן־שלום היבטים של "משיחיות, פולמוס ותפיסות פוליטיות של גאולה" וביישומיהם (מסעי הצלב לעומת המסע המשיחי של רבי יהונתן הכהן לארץ ישראל). הספר נחתם בבירור הזהות ההיסטורית הקיבוצית והייחוד התרבותי של יהודי פרובנס.

יש בספר שפע מידע ממגוון מקורות, בעיקר יהודיים ונוצריים, אולם אין זה עיקר כוחו, אלא יכולתו של בן־שלום לספר סיפור מעניין וקולח, היינו לגבש ולעצב מנתונים רבים סיפור לכיד, המציב את היהודים בסביבתם היהודית והנוצרית ומצליח להבחין בתווי פנים ייחודיים של דמויות, חיבורים ואירועים. כזה הוא הדיון המרתק ב"ספרייה העברית בפרובנס" מן המאה ה־12 ואילך, שממנו אפשר ללמוד על עוצמת החדירה של התרבות המוסלמית גם למרחב הפרובנסלי, על מחזורי תפילות לנשים בעברית, ועל כך שעד לסוף המאה ה־14 יהודים בפרובנס עדיין קראו ערבית!

השפעות הדדיות

עניין נכבד השזור בספר כציר מבריח הוא זרימת המידע וההשפעות ההדדיות שבין ספרד, בעיקר בצפונה, לבין דרום צרפת. ההקשרים המגוונים שבהם מלבן בן־שלום את התהליכים הללו מלמדים כי ההשפעות הקיפו את מכלול החיים הגשמיים והרוחניים והיו דו־כיווניים. הקהילות הפרובנסליות והספרדיות עוצבו ועיצבו אלה את אלה לא מתוך התבטלות אלא מתוך הערכה, מודעות וביקורת. עניין המעורר להרבה מחשבה הוא תוצאות המאמץ להטיל חרם על העיסוק בפילוסופיה. לא רק שנחל כישלון לאורך זמן אלא האיץ והמריץ את החשיבה העיונית הרפלקטיבית והביקורתית, לעיתים גם הרדיקלית.

לספר נלוותה ביבליוגרפיה עשירה מאוד (מאה עמודים!), מפתח חיוני ומועיל (למעלה מחמישים עמודים!) ומפת קהילות היהודים בדרום צרפת, הצמודה לכריכה האחורית. יש מעלה בכתיב הלטיני של שמות המקומות כדי לאתרם אחר כך בספרים, במפות ובאתרי אינטרנט, אולם בה בעת דומני שראוי היה להביא גם גרסה עברית למען מי שאין הצרפתית שגורה על פיו. בספר משובצים איורים וקונטרסי תמונות בצבע, המעשירים את הטקסט והמוסיפים לו חיות.

אעיר הערה אחת על מנגנון ההערות והביבליוגרפיה, המופנית להוצאה ולא למחבר: דווקא בגלל ההיקף העצום של הספר מוטב היה לוּ בהערות השוליים היו מצוינים הספרים והמאמרים בקיצור בלבד גם באזכורם הראשון, שהרי פרטיהם המלאים באים ממילא ברשימה הביבליוגרפית שבסוף הספר. גם את הרשימה הזאת אפשר היה לארגן בצורה יעילה יותר לו הפרטים היו באים באותה שורה שבה בא הקיצור. כך היו נחסכים עשרות עמודים מבלי לפגוע בתוכן.

ספרו של רם בן־שלום הוא תרומה איכותית לארון הספרים היהודי. הוא מתקן דימוי מעוות של קהילות אשר נחשבו לחיות בצל קהילות סמכותיות אחרות, מיטיב לחשוף תהליכים חברתיים ואידיאולוגיים בהקשריהם, ומציב תמונה ססגונית, עשירה ודינמית, אשר תועיל לכל תאב דעת ובוודאי לקהילת החוקרים של פרובנס וסביבותיה, אשר מעתה יוכלו להסתייע ולהיסמך על מפעלו המרשים. •

 

יהודי פרובנס
רנסנס בצל הכנסייה
רם בן־שלום
האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ז,
853 עמ'
נחם אילן