בדומה לחברו הטוב קוונטין טרנטינו, גם לבמאי רוברט רודריגז יש חיבה גדולה לסרטי ז'אנר – בדגש על סוגת ה"בי-מובי" הזולה והמסוגננת. למרות קריירה עם לא מעט עליות ומורדות, אף אחד מסרטיו לא זכה לקבלת פנים כה צוננת ממבקרים כמו "המהפנט", הסרט החדש בכיכובו של בן אפלק. אך האם היא מוצדקת?
אפלק משחק את דני רורק, בלש משטרה שסוחב את טראומת חטיפתה של בתו. בעת חקירת שוד בנק הוא מתוודע לפושע בעל יכולות הפנוט שמסוגל להשפיע על תפיסת המציאות של כל אדם, ומגלה שקיים קשר כלשהו בינו לבין מה שקרה לבתו.
אפשר להבין מדוע המהפנט נקטל: מהרגע הראשון הכול בו קלישאתי עד העצם – העמדות, דיאלוגים ואפיון דמויות. כאילו שלפו מהארכיון מותחן זול ומופרך במיוחד מהניינטיז. אלא שרבע שעה מתחילת הסרט נפל לי האסימון. זה קרה בסצנה קטנה שבה רורק ישב בסופו של יום בסלון ביתו מול המחשב הנייד. משום מה, הבלש עדיין נשא על החולצה את נרתיק האקדח המסורבל שלו. זה בהחלט פרט קטן וחסר משמעות, אך הוא כאילו דרכו של רורק להכריז: "אני לא אדם אמיתי. אני דמות של בלש משטרתי מחוספס ועייף במותחן בי־מובי".
נרתיק האקדח הוא ניואנס שמדגים את אופן התנהלות הסרט כולו, שלמעשה מבקש בכל סצנה ובכל בחירת בימוי להצהיר על זהותו כמחווה ז'אנרית מצועצעת אך מלאת אהבה. וכל זאת, שימו לב, בלי להציג כל מודעות עצמית לכך – תכונה שהיא פחות או יותר הדבר הכי זר לז'אנר המדובר. ברגע שמבינים זאת, אפשר לשחרר את הביקורתיות ולהתחיל ליהנות מהמסע המקושקש הזה.
אחת הטענות כלפי הסרט היא שהוא סוג של "התחלה" של כריסטופר נולן לעניים. אז נכון, גם כאן קיים מנגנון שמבקש לערער את יכולת הצופים להבחין בין מציאות להיפנוזה, ובנוסף, ישנו שימוש באפקט זהה לעיקום המרחב המפורסם שהוצג אצל נולן. אלא שההשוואה הזו, שכמובן מותירה את המהפנט זול ונחות יחסית, לא ממש הוגנת. ראשית, רודריגז הגה ופיתח את התסריט עוד ב־2002, שנים לפני ש"התחלה" ראה אור. ושנית, קשה לפספס עד כמה האפקט הדומה שמוצג כאן נראה לא מלוטש בכוונה, כחלק מהקונספט חסר היומרה.
רודריגז כבר ביים בעבר סרטי מחווה ז'אנריים כמו "פלאנט טרור" ו"מצ'טה", וכעת הוא מספר שרצה לעשות מותחן היצ'קוקי – עם גיבור תמים שנקלע לקנוניה שבה כולם רודפים אחריו בזמן שהוא מחפש אחר האמת. אלא שכחובב בלתי נלאה של סרטים זולים, העשייה של רודריגז הולכת לכיוון הזול במפגיע של יצירות כמו "תעתועי גוף" – המחווה הטראשית של בריאן דה־פלמה להיצ'קוק מ־1984. תעתועי גוף כשל בקופות ונקטל בידי מבקרים בזמן אמת, אך לימים הפך לסרט פולחן מוערך. המהפנט אולי לא מוצלח כמו סרטו של דה־פלמה ולא הייתי בונה על כך שיזכה לעדנה כלשהי בעתיד, אך הוא עדיין הרבה יותר מעניין וראוי ממה שנדמה. כל שנדרש כדי להעריך זאת הוא פשוט לצפות בו מנקודת המבט הנכונה.
המהפנט, ארה"ב 2023, בימוי: רוברט רודריגז, 93 דק'
