השאלה היסודית שמלווה את אלישבע ברווקות היא איך לחיות את החיים. היא מסבירה שבכל שלב עולה לכך תשובה אחרת, "כשאת בשנות העשרים את חושבת לעצמך 'טוב, עוד רגע אני מתחתנת' ואת חיה בתודעה של המתנה כל הזמן, 'אני רוצה לעשות תואר שני, אבל עוד רגע אני מתחתנת ואז יהיו לי ילדים ויהיה קשה', 'רע לי עם השותפות בדירה, בסדר עוד רגע אני מתחתנת, לא שווה לעשות שינוי', 'המיטה נשברה, לא נורא עוד רגע אני אתחתן ואז אקנה אחת חדשה'".
אבל עם השנים שעוברות גם התודעה לאט־לאט משתנה, "מתישהו עברתי לשלב אחר שבו חשבתי לעצמי שאולי אם אני אעשה את הדבר 'הזה' אני אתחתן. 'אני אעשה תואר שני בטיפול וזה יעזור לי להתחתן', 'אני ארד כמה קילו ואני אתחתן', 'אני אתחיל ללכת לאירועים של פנויים פנויות גם אם זה לא נוח לי'".
לקראת אמצע שנות השלושים שלה, אלישבע נכנסה לשלב חדש, שהתחדד מאוד דווקא בצל הקורונה. "הבנתי שהחיים שלי לא יתחילו אחרי שאתחתן. בעצם, החיים שלי זה מה שקורה עכשיו. גם אם אני אתחתן מחר בבוקר, עדיין יהיו לי 18 שנה שבהן הייתי רווקה ועשיתי בהן משהו, חוץ מלחפש חתן. אני רוצה שתהיה לי האפשרות לספר לעצמי שחייתי חיים מלאים ולא רק חיכיתי. לא רק ציפיתי לישועה. שזה חשוב אבל זה לא יכול להיות הדבר היחיד שעשיתי בחיים".
"זה התחדד לי בקורונה כי לא היה אפשר לצאת לדייטים, ולא ידענו כמה זמן זה יימשך. פתאום לא היה כלום חוץ מלחיות את הרגע". אלישבע עוצרת לרגע וצוחקת בלי התנצלות, "אני דווקא נהניתי. לא פופולרי להגיד את זה. עשיתי מלא קורסים אונליין באמנות ובציור ולמדתי טכניקות חדשות. הרגשתי שאני חיה את העכשיו והבנתי שצריך לדעת לחיות את ההווה, ולא להיות כל הזמן בהמתנה למה שיגיע אחרי החתונה". אלישבע מדגישה שלא מדובר בפיצוי עצמי על מה שחסר. "זה לא בקטע של לפנק את עצמי כדי שאני אהיה שמחה ואז אהיה אטרקטיבית כדי שמישהו ירצה להתחתן איתי. הכוונה היא פשוט שיהיה לי טוב. אלה החיים שלי ואני רוצה שהם יהיו כמה שיותר טובים ושמחים. הקלישאה 'לא חיים פעמיים' נכונה. אני רוצה שיהיו לי חיים עם משמעות, חיים טובים ושמחים, שארגיש שעשיתי בהם משהו גם אם כרגע לא התחתנתי".
לצד האופטימיות אלישבע חווה את המורכבות, "נורא קשה להצליח לחשוב ככה. אני יכולה לראות מולי את מאמנת הזוגיות שקוראת את זה ואומרת: 'היא לא מתחתנת כי היא קנתה מיטה חדשה, טוב לה מדי'. זה לחיות בתודעה כפולה – מצד אחד להמשיך לחפש, אני מעולם לא התייאשתי ואני עושה הכול כדי למצוא זוגיות ובמקביל אני עובדת על זה שהחיים שלי יהיו טובים ושלמים. אני כואבת את הבדידות, את החיסרון, את השעון הביולוגי המתקתק, ולצד זה עובדת על השמחה שלי. כרווקה אני כל הזמן בדיאלוג עם החלק הראשון, חברות שלי עוד רגע מתחילות לחתן ילדים ולי אין כלום. אבל, אני מאמינה שחשוב לא פחות להיות בדיאלוג עם החלק השני, להבין שזה החיים שלי. אני משתדלת להאמין שאסתדר ואזכה להתחתן מתישהו אבל ברור לי שאולי זה לא יקרה. ברור לי שיכול להיות שעוד עשור אני אקרא את הדברים ואגיד לעצמי שהייתי תמימה ולא הבנתי כלום על החיים. עבדתי קשה להגיע למצב שאני שמחה במקום שלי. שמחה בכלל. שאני יכולה להגיד שהחיים שלי הם לכתחילה ולא בדיעבד".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
