תכולת הספרייה: יש לי כמה ספריות בבית, והספרים מתחלקים בין פרוזה, שירה, עיון וילדים. יש גם כתבי עת ואלבומים שיקרים ללבי. אנחנו משפחה של שלוש שפות — עברית, גרמנית ואנגלית — ולכן כל הז׳אנרים בביתנו נעים בין שלוש השפות, ונרכשו בישראל ובאירופה, בדגש על גרמניה. למשל ספרי ילדים, שבנותיי קוראות בעיקר בגרמנית ונרכשים בחנויות יד שנייה או בשווקים לאספנים. לא מזמן עברנו דירה וזאת הייתה הזדמנות מצוינת להיפטר מהרבה מאוד ספרים שהעלו אבק על המדפים, בעיקר פרוזה ועיון פופולרי. זה היה מעייף נורא, וכעת אנחנו משתדלים לברור בפינצטה כל ספר שנכנס הביתה, כדי לא לחזור על טעויות העבר.
מדף קרוב ללב: ללא ספק מדף השירה הוא היקר לי מכול מבחינת קריאה. כמשורר, עורך ומורה לכתיבת שירה, אני משתדל לקרוא מדי יום בספרי שירה, ישנים כחדשים. גם כדי למצוא גילויים מסעירים שנעלמו מעיניי, אבל גם כדי להיזכר בפלא הזה, כלשונו של נתן זך: ״במה להמתיק ימים אם לא בשירים״. אבל יש קרבה נוספת ללבי, והיא מדף ספרי היידיש. ספרים שרכשתי והשגתי עם השנים של סופרים אהובים בשפת המקור, כמו ״די פאמיליע מושקאט״, ״דער בעל תשובה״ ו״גימפל תם און אנדערע דערציילונגען״ של יצחק בשביס־זינגר, ״צעוואקלטע ווענט״, ״די ערשטע נאכט אין געטא״ של אברהם סוצקבר ורבים נוספים. כחלק מהמחקר שלי בספרות יידיש התמקדתי ביצירתו של בשביס־זינגר, והבנתי שאי אפשר להבין אותה באמת ללא הכרת השפה.
שיטת מיון: המיון התחיל, בראשיתו (עכשיו כמעט הכול התערבב ויש הרבה בלגן) לפי שלוש קטגוריות – סדרה, סוגה והוצאה. השירה זכתה במדפים העליונים, ועם הזמן השתלטה על שלוש ספריות איקאה גדולות שנמתחו עד התקרה. כרגע אנחנו ב־60/40 לעומת הפרוזה (אני רוצה להאמין). גם בשירה יש חלוקה קטגורית לשפות, ואילו בפרוזה החלוקה היא קודם כול לקלאסיקות עבריות (גרוסמן, שלו, קנז, מטלון, קסטל־בלום ועוד), ואז כל השאר לפי הוצאה. כך קל לי יותר למצוא ציטוט או קטע שנתקע לי בראש.
על ארבעה ספרים
גימפל תם און אנדערע דערציילונגען (גימפל תם וסיפורים אחרים)
יצחק בשביס זינגר / הוצאת ציקא, 1963
אולי קובץ הסיפורים הנהדר ביותר של חתן פרס נובל ואחד המספרים המופלאים ביותר. זינגר הוא בעיניי מגדולי הסופרים במאה העשרים, אבל מעטים יודעים כי סיפוריו עברו עיבוד מסיבי, על ידו ובהוראתו, בתהליך התרגום. את הספר המיוחד הזה, בגרסת המקור, הצלחתי להשיג במקרה, כאשר ספריית בית אריאלה פינתה לפני שנים את כל מדפי היידיש שלה, והזמינה את הציבור. שעות חיפשתי את העותק הספציפי הזה בין אלפי הספרים, עד שאחת המבקרות מצאה ונתנה לי אותו. עד היום אני חב לה תודה גדולה.
מיגו: שירים 2016-2008
חדוה הרכבי / הקיבוץ המאוחד, 2018
״יש פלא אחד: אתה. חייך. זה לא יקרה עוד פעם. אף פעם״. איני יכול לחשוב על קינה מטלטלת ומערערת כמו זאת. זהו ספר שמתחרה בתואר ״שירה לא למתחילים״. כמו ספר הזוהר, שאדם צריך לקרוא את כל המשניות והגמרות עד שהוא מגיע לחוכמת הקבלה, כך אדם צריך לקרוא את שישה סדרי שירה לפני שהוא נפגש ב״מיגו״ של הרכבי. לעיתים נדמה כי הקריאה משולה לצלילה לעמקי הים, והפחד הוא שיכרון מעמקים, לא לחזור בשלום אל היבשה.
חוות הקסמים (או ״הרשת של שרלוט״)
א.ב וייט / תרגום: רנה ורבין / מודן, 2017
לא גדלתי על ספרי ילדים, והקסם שבגילוי המאוחר, בקריאה לבנותיי הסקרניות, היה לא פחות מנס עבורי. הסיפור הנהדר הזה על החברות בין החזיר וילבור והעכבישה שרלוט, הצליח להזיל גם אצלי דמעה בסוף המסע. זה לא רק הקסם בהאנשה וביכולת של וייט — מחבר ״סטיוארט ליטל״ ו״החצוצרה של לואי״ — לטוות סיפור שמקרב את האדם אל החיה; זה בעיקר היופי הסיפורי שמאפשר לחזיר הזה לחיות כל יום מחדש. מין שחרזאדה מודרנית בגרסה אמריקנית.
שחרור בעלי החיים
פיטר סינגר / Harpercollins, 1975
אולי החיבור העיוני החשוב ביותר של ימינו. פרופ׳ פיטר סינגר, פילוסוף תועלתני, יהודי אוסטרלי, חיבר בשנות השמונים את כתב ההגנה הרציני והמעמיק ביותר על זכויות בעלי החיים. סינגר לא מסתפק בטענות המקובלות בגישה הטבעונית. הוא יורד ללב לבו של המוסר האנושי, דרך תורתו של הפילוסוף המדיני ג׳רמי בנת׳ם, ומצליח להוכיח כי התחשבות במישהו נובעת מיכולתו לחוש סבל. בכך בני אדם ובעלי חיים אחרים שווים, ולכן ראויים להתחשבות דומה.
