בימים האחרונים מסתובבים לא מעט צלילים בין הדשאים של קיבוץ כפר בלום. פסטיבל קול המוזיקה הביא לגליל העליון הרכבים שונים ומיוחדים לימים הקיץ החמים. בבית העם הקיבוצי התיישבו על הבמה הגדולה ההרכב שכלל את דפנה יצחקי, גלעד הראל, נעמן סלוחין, עדי טל ויוני פרחי. אחרי שפתחו עם היצירה "חזיונות לילה" של הילית בן קנז, הצטרפה אליהם לבמה נור דרוויש.
עובדי הבמה פינו מקום במרכזה אבל בעמדה לא הוצב מיקרופון ובאמת כשדרוויש התחילה לשיר האמצעים האלקטרוניים נראו מיותרים מתמיד. שירת אופרה עוצמתית מילאה את כל החלל. בהמשך התברר שעם הקול המופלא שלה דרוויש עושה קסמים בעוד ז'אנרים, שירי ארץ ישראל, מוזיקה ערבית וגם קינוח אמריקאי – בכל השפות והסגנונות היא הפגינה וירטואוזיות מיוחדת.
אחרי שמחיאות הכפיים שכחו היא התפנתה להסביר איך הגיעה לשיר אופרה. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה מוזיקה סביבי. אבא שלי היה שומע את כל הסוגים ומכל העולם, הוא האזין לתחנות רדיו נדחות ונחשפתי להרבה מאוד דברים, בין השאר גם לאופרה אבל בכלל לא חשבתי על זה ככיוון מקצועי".
דרוויש גדלה בכפר איכסאל שליד נצרת והחלה ללמוד לנגן על כינור בגיל שמונה, ובהמשך הצטרפה לקונסרבטוריון בקיבוץ מזרע. אחרי שבמשך כמה שנים הייתה הסולנית של ההרכב, כשהייתה בכיתה י"ב שלחו אותה ללמוד פיתוח קול. "אחרי שלושה חודשים ניגשתי לבגרות, כתבתי שאני שרה אופרה כבר שלוש שנים, אבל עברו רק שלושה חודשים", היא צוחקת, "משם זה כבר היסטוריה".
למחרת במופע "חלומות על מולדת" השחקן דרור קרן יחד עם נעמן סלוחין על כינור, אמיר אלדן על הצ'לו ועפרה יצחקי שניגנה על פסנתר, נתנו כולם יחד חיים חדשים ליצירות ישראליות שחוברו בשנים של ראשית המדינה. לצד היצירות קרן הקריא טקסטים מתוך מכתביהם ויומניהם של המלחינים שהיו עמוסי תיאורים נוגעים ללב של קשיי ההגירה, הגעגועים, הלבטים האמנותיים, והתקווה. בזהירות רבה הם פתחו צוהר אל העולם הבלתי מוכר של המוסיקה בארץ בשנות השלושים והארבעים, והאירו אותה באור חדש ואישי.
