בקיץ הישראלי כבר למדנו שהשמש לא תלך לשום מקום, ורווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר. מהיכן? אם "הצלה" יכולה לרמז על "צל", כנראה "רווח" מרמז (איכשהו) על גלידה קרה שתצנן לנו את היום, כי מתברר שאזרחי ישראל מדורגים במקום השביעי בעולם בצריכת גלידה.
הגלידה מקררת אותנו כבר הרבה זמן. עדויות ראשונות למאכלים קפואים הופיעו בתקופת ממלכת פרס, אז נהגו להוסיף מיץ ענבים לשלג או לקרח. בהמשך, הערבים הוסיפו דבש, הצרפתים הוסיפו חלב, אבל הסיפור היפה ביותר הוא על פרנק אפרסון, ילד אמריקני בן 11, שלפי האגדה הוסיף בטעות את המקל כשהוא ערבב מיץ מתוק בכוס ושכח אותו במרפסת הצוננת.
ומי אחז בגלידה ביום קיץ חם ונתן לה את שמה העברי? אונקלוס משתמש במילה כמעט זהה לתאר קרח בארמית: "וּגְלִידָא נְחַת עֲלַי בְּלֵילְיָא" (בראשית לא, מ). אליעזר בן־יהודה לקח את המילה הארמית, וכנראה עם רמיזה גם למילה האיטלקית "ג'לטו", חידש את המילה "גלידה" (שאגב – הגייתה התקנית היא בהטעמת מלרע). בכך הביס את שאר ההצעות שהוגשו, כמו "מִקְפָּא", "צוּף קֶרַח" ועוד. במלאת 100 שנים למותו של בן־יהודה הזמינה האקדמיה ללשון העברית את הציבור לבחור את החידוש האהוב שלו, ונחשו מה? 31 אחוזים מהמצביעים בחרו במילה גלידה למקום הראשון.
האהבה למאכל הקר הזה חוצה מגזרים וגילים. קשה לדמיין אדם שלא יחייך כשתשאל אותו אם בא לו גלידה. מצד אחד במוצר הזה יש משהו ילדותי: ברגע שהשלגון יוצא מהמקפיא מתחיל מרוץ נגד הזמן לסיים את אכילתו לפני שהוא נמס לך ביד. טקטיקות שלמות נוצרו כדי לפצח מהי הדרך ללקק אותו מכל הצדדים כדי שלא יטפטף או תאבד אף טיפה מהזהב הנוזלי הזה. מצד שני, זה לא רעב, זה אפילו לא תשוקה למתוק, כי מתוק יש גם בעוגות ובשוקולדים. באוכל הזה יש משהו עמוק יותר. רך יותר. מרגש יותר. צביקה פיק שר: "והים היה כל כך כחול, איש עם כובע שר אז לנו, כשרגליו טובעות עמוק בחול – ארטיק קרטיב שוקולד בננה, ארטיק קרטיב שוקולד לימון", ונראה לי שהוא עלה פה על משהו: הגלידה מעוררת בנו זיכרונות רחוקים. ביס אחד ואתה עובר לעולם שכולו טוב. לעולם שכולו אצבעות רגליים שמתחפרות בחול, וארטיק שמטפטף על בגד הים. נוסטלגיה שקפאה בזמן.
הטרלול של הפיסטוק
מי שאינם קופאים בזמן הם טעמי הילדות שלנו. בילדותי היה מבחר צנוע: ארטיק שוקו־וניל או שוקו־שוקו, קרטיב לימון או תות. למתקדמים היה ארטיק בננה מצופה בשכבה דקה של שוקולד, לנועזים היה קרטיב עם סוכריות מתפוצצות, ולהורים – קסטה פשוטה אך משביעה של גלידת וניל בין שני ביסקוויטים שחומים. עם השנים, ביחס הפוך לקידום המודעות לתזונה בריאה ולסימוני המזון האדומים, השלגונים הלכו והפכו למושחתים יותר. הטעמים התרבו, השכבות התעבו, והיום מה שלא קראנצ'י, מה שלא מפתיע, ומה שלא מוזר (מי אמר קורנפלקס?) – לא שווה השקה וטעימה.
את הטרלול האחרון בקשר לשלגונים בישראל יצרה חברת נסטלה עם המותג קראנץ'. מעריץ פיסטוק בשם אוהד ראוך העלה לרשת רעיונות למאכלים רבים בטעם פיסטוק. הרעיון לשלגון הגיע עד לחברת נסטלה שהחליטה לייצר כמות מוגבלת לטעם הנישתי הזה, והופתעה מהביקוש. קיוסקים מעטים קיבלו את המוצר ומכרו תוך שניות בודדות את הכול. הקושי להשיג את השלגון גרם לכולם לרצות להצליח בכך, לאו דווקא בשל הטעם, אלא לשם ההצלחה, וההיסטריה יצאה משליטה עד כדי 98 שקלים ליחידה בשוק השחור! הטירוף הרים את כל ענף השלגונים בארץ, וכל החברות מחפשות כעת את הטעמים הבאים שיטריפו את הציבור.
ארטיק וקרטיב מסרבים להיות אויבים
אבל מתברר שמלחמות הגלידה בארץ החלו הרבה לפני שהומצא הקראנץ' פיסטוק. בשנת 1951, כשעוד היה כאן צנע וקראו לגלידות בארץ "אסקימו", חמש משפחות בבת־ים פתחו בית חרושת לגלידה בשם "ארטיק". למרות מחאות רבות, קיבל המפעל זכות לייבא מוצרי גלם במשך שנתיים ללא מכס, דבר שאפשר לו לחדור במהירות לשוק בישראל – עד כדי כך שהביקוש גבר על ההיצע: "מוכר כי יקבל כמות כלשהי, ימכור את הכל כהרף עין. אין הוא צריך כמעט להשתמש במקררים… המוכר מחזיק פשוט את קופסות הקרטון בחוץ ומוכר ללא הפוגות" (ידיעות אחרונות, 25.9.1952).
בתגובה לכך, התאחדו כמה יצרני גלידה בפתח־תקווה להקמת מפעל מתחרה בשם "קרטיב". התחרות הקשה הובילה למלחמת מחירים ולהגרלות בלתי חוקיות שחייבו את המשטרה להתערב. חברת "ארטיק" עמדה בסכנה לפשיטת רגל ועובדים רבים פוטרו, אך כיאה למאכל הענוג הזה, הסוף הוא מתוק – בשנת 1954 בחרו היריבים לנצור את הנשק הקר, והחליטו להתאחד למפעל אחד. מאז הפכו השמות ארטיק וקרטיב לשמות גנריים לשלגון ולקרחון בישראל.
א–ני הולך!
בינינו, לאותו ארטיק יכול להיות טעם קצת שונה בכל פעם. זה משנה אם אוכלים אותו במזגן במשרד או בגינה עם הילדים. אבל הארטיק הכי טעים הוא זה של יום קיץ חם על חוף הים. אז אם תגיעו לחוף ירושלים בתל־אביב, חפשו את שמעון יזדי, מוכר הארטיקים הוותיק עם החולצה הכחולה וכובע הקש הגדול, ופנקו את עצמכם.
בגיל 68 הוא עדיין הולך ברגל בשמש הקופחת, צועק "שוקו שוקו בננה ארטיק", מחייך לכל אחד, ואפילו פותח ללקוחות את עטיפות הארטיקים ולוקח אותן לפח כדי שלא יצטרכו לקום.
"פעם היו פה עשרות מוכרים, ולכולם הייתה פרנסה", הוא אומר לי כשאני מצטרף אליו ליום העבודה בחוף. "היום נשארנו ארבעה־חמישה וכבר אין צעירים שימשיכו אותנו, אנחנו השורדים האחרונים של המקצוע הזה".
איך התחלת למכור ארטיקים?
"כשהייתי צעיר הייתי חולה והיה לי התקף לב, ואף אחד לא רצה להעסיק אותי אז התחלתי למכור ארטיקים בים. מאז, כבר 43 שנה, אני מגיע כל יום משעה 11 עד הערב, ואחרי זה אני עוד הולך לעשות התעמלות במכון כושר".
מה אתה הכי אוהב בעבודה הזו?
"את האנשים. אני פוגש אנשים מכל הסוגים ומכל הצבעים. זה כיף לי. יש תיירים שחוזרים וכבר מכירים אותי, והם קוראים לי 'שמעון, שמעון'. היום יש המון קיוסקים מסביב וזה פוגע בפרנסה, אבל עדיין אנשים אוהבים שאני מגיע עד אליהם והם לא צריכים לקום".
מה אתה עושה כשנגמרת עונת הרחצה?
"בחורף אני נהג מונית, גם שם אני פוגש כל מיני אנשים ומדבר איתם, אבל אני אוהב יותר את העבודה בים".
איזו גלידה אנשים הכי אוהבים?
"הצרפתים אוהבים מגנום. הישראלים את הקראנץ', כולם רוצים היום את הקראנץ'. אנשים השתגעו. מוכנים לשלם המון כסף עליו, זה טירוף. אני לא מחזיק את הפיסטוק, רק את השוקולד, הוא גם מעולה".
חם, ואני כבר מתעייף מההליכה בחול. אבל שמעון רץ קדימה ומנופף לשלום לכל החברים שלו. הוא מכיר לי את הפקח העירוני שבודק שיש לו רישיון בתוקף מהעירייה, את המציל שבדיוק ממהר אל הגבר שאיבד הכרה, ואפילו את המתחרים שלו בחוף שמתלוננים על הפרנסה.
אבל הלב של שמעון נמצא בבית, שם הוא מטפל בנכד שלו שחולה בתסמונת גולדֶנְהַר ונולד בלי אוזניים. "אני אוהב אותו מאוד, וישן איתו במיטה כל לילה כדי לשמור עליו. כולם אומרים לי שאני כבר צריך להפסיק לעבוד בגילי, אבל מי יפרנס את המשפחה ואת כל הצרכים הרפואיים?"
בקצה החוף אנחנו פוגשים דייגים שתפסו ברשת דגיגים קטנים ושקופים. "תראה איזה יופי", שמעון אומר, ומסביר לי שקוראים לדגים האלה "טלוויזיה". רואים לו בעיניים את האהבה לים ולעבודה שלו.
"אתה אוכל הרבה גלידה?" אני שואל אותו לסיום. "לא, אני חייב לשמור על הסוכר שלי", הוא עונה לי ומגלה שכמו תמיד, הסנדלר הולך יחף, גם אם יש לו כובע קש.
על מקל
מי שאוהב את הגלידה שלו על מקל הוא טיפוס שאוהב סיכונים ומשחקים. הוא אוהב להחזיק את המקל ולתמרן את הטפטופים כך שהמרוץ נגד הזמן מסכן אותו ואת בגדיו.
"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" הוא משפט נכון, אבל בגלידות זה בדיוק הפוך. הצורה שבה אתם אוהבים את הקנקן של השלגון שלכם, אומרת עליכם הרבה
טילון
מי שאוהב את הגלידה שלו בתוך ופל מגולגל – זקוק לביטחון וליציבות, הוא אינו אוהב את סכנת הטפטוף, והוא אוהב תמיד "לסיים מהצלחת", כך שבסוף לא נשאר כלום – הכול נאכל, ולא נודע כי בא אל קרבו.
קסטה
מי שאוהב את הגלידה שלו בתוך שני ביסקוויטים – נהנה לחוש את שני המרקמים יחדיו, הרך והקשה. הוא גם אוהב לצאת שבע יותר מן החוויה המתוקה. וניחוש שלנו, שגם במלוח הוא מכור לסנדוויצ'ים.
מבחן הטעימות הגדול
ההיצע גדול והקיץ קצר. לכן לקחנו על עצמנו את המשימה הקשה ויצאנו לבדוק את הטעמים החדשים של השלגונים – כדי שאתם תוכלו להישען אחורה ולבחור את הגלידה שלכם בקלות. רק תזהרו שלא יטפטף לכם.
כך זה עבד: הקמנו דוכן בכיכר ציון בירושלים והצענו לעוברים ושבים לנסות ארטיקים ולדרג אותם מ–1 עד 10. הציונים של כולם שוקללו והתוצאות הסופיות לפניכם
אקסטרים פיסטוק: ציון – 5
הטילון מכוסה במטבע שוקולד לבן טעים, אבל למי שבא בשביל הפיסטוק – הגלידה עצמה מאכזבת. אם תצליחו לצלוח את כולה תגיעו לצ'אנק קטן של פיסטוק טהור וטעים מאוד, אבל זה לא שווה את כל הטרחה.
כמה שילמנו? 12 ₪
סולרו לימון ובזיליקום: ציון – 5
קרחון שרבט פרווה. השילוב עם הבזיליקום לא מחמיא ללימון כאן, והטעם יוצא קצת מוזר. במקום רעננות קיבלתם כבדות.
כמה שילמנו? 6.5 ₪
מגנום דאבל SUNLOVER מנגו וקוקוס: ציון – 6
שילוב של טעמים מאוד נישתיים. לא כולם אוהבים מנגו, לא כולם אוהבים קוקוס, לא הרבה יאהבו את החיבור ביניהם. תוסיפו לזה שהמתיקות חזקה מדי, וקיבלתם אכזבה.
כמה שילמנו? 12.90 ₪
אקטסרים מטבע שוקולד חלב עם ליבת ריבת חלב: ציון – 6
כמה מאכזב לפתוח את האריזה, לראות מטבע שוקולד עבה, לתת ביס ולגלות שהוא דק. אם יש משהו שאסור לעשות בגלידה זה להבטיח לשווא. וזה עוד לפני שדיברנו על הטעם הסתמי.
כמה שילמנו? 10 ₪
סולרו וניל, בננה וסילאן: ציון – 6
אפילו שזה סולרו – הוא חלבי. לכן הציפייה היא גדולה יותר. אבל השילוב המתוק של בננה וסילאן במרקם רך מזכיר יותר בננה בשלה מדי, משלגון מפנק.
כמה שילמנו? 12 ₪
בן&ג'ריס פיס פופ קרם עוגיות: ציון – 6
חידוש של החברה הידועה. הצורה היא עגולה וחמודה עם סימן של שלום. הציפוי מאוד רך ולעיס, מרגיש בהחלט עוגייתי אבל בשילוב העטיפה הממוחזרת – כל התחושה היא קצת של גלידה צעצוע'.
כמה שילמנו? 14.90 ₪
בן&ג'ריס פיס פופ סולטד קרמל בראוני: ציון – 6.5
הטעם השני של החברה, והוא טעים יותר. יש כאן ניגודים טובים של מתוק ומלוח. הציפוי שוב רך ולעיס מדי, פס השוקולד במרכז בצורת סמל השלום טעים. כיף לטעום, אבל לא הגיעה כאן בשורה חדשה.
כמה שילמנו? 14.90 ₪
מגנום דאבל STARCHASER בטעם פופקורן וקרמל: ציון – 7
כיף להיתקל בטעם חדש ומפתיע. הפופקורן ממש מורגש, גם בריח, והשילוב עם הקרמל מוצלח, אבל המתיקות גבוהה מדי ויש קצת טעם לוואי של פופקורן שרוף.
כמה שילמנו? 12.90 ₪
Good Challenge שלגון בטעם קולה לימון: ציון – 7
השלגון הזה יכול היה להגיע בצבעי שחור (קולה) או ירוק (לימון), אבל בנסטלה הפתיעו עם צבעוניות ורודה-כחלחלה. בכל מקרה הטעם הוא בהחלט לימוני עם נגיעות של קולה. המרקם הוא לא של שרבט פרווה אלא של משהו יותר חלבי וזה טוב, ועל כל מקל יש גם משימה חיובית. לי יצא "החמיאו למישהו על הופעתו". נראה לי שעשיתי את זה בתחילת הפסקה.
כמה שילמנו? 10 ₪
קראנץ' שוקולד לבן פיסטוק: ציון – 7
שאפו למחלקת השיווק של נסטלה. לייצר ביקוש כל כך גדול לגלידה כל כך בינונית זה באמת כישרון. אין כאן שום אפקט של וואו, הביס לא מספיק קראנצ'י, הטעם לא מספיק פיסטוקי. מזל שלא מתוק מדי.
כמה שילמנו? 17.90 ₪
סולרו אבטיח ולמון גראס: ציון – 7.5
קרחון שרבט פרווה, אבל מרענן וטעים. המתיקות לא גבוהה מדי. מרגישים בעיקר את האבטיח, ונגיעות הלימון טעימות.
כמה שילמנו? 6.50 ₪
מגנום פיסטוק שוקולד לבן: ציון – 7.5
גם מגנום מנסים את כוחם בפיסטוק. הציפוי טעים וקרנאצ'י מאוד (יש בו חתיכות אמיתיות של פיסטוק), אבל הוא קצת משתלט על הטעם, אז גם אם מרגישים פיסטוק, תרגישו יותר שוקולד לבן, והמתיקות גבוהה. לא תצליחו להפסיק לאכול, ואז כמובן תתחרטו.
כמה שילמנו? 11.90 ₪
טילון אוראו: ציון – 8
הצורה של הטילון הזו מפתיעה לטובה. הוופל בצבע שחור, ומעליו כדור גלידה בצורת עיגול – עטוף בציפוי שוקולדי שנראה קצת מאיים אבל מפתיע ברכות שלו. המרקם של הגלידה עוגייתי, אז אל תצפו לגלידה רגילה כי תתאכזבו. ותכל'ס אם כבר בא לי אוראו, אני אקנה עוגיה.
כמה שילמנו? 10 ₪
טילון קורנטו פיסטוק: ציון – 8
עוד טעם אחד אחרון של פיסטוק, אבל הפעם כזה שעושה את העבודה. הטעם לא מתוק מדי, הפיסטוק מורגש. רק חבל שהוופל לא קראנצ'י.
כמה שילמנו? 10 ₪
לה פרוטה קוקוס אננס: ציון – 8.5
קרטיב פרווה, פשוט אבל טעים מאוד. השילוב של האננס והקוקוס מושלם גם למי שפחות מתלהב מקוקוס. וזה אפילו לא מתוק מדי ועם 50 אחוז פרי. המרענן של הקיץ.
כמה שילמנו? 6.90 ₪
קראנץ' בטעם החלב של הקורנפלקס: ציון – 9
באמת שלא רצינו להצטרף לטירוף הקראנץ', אבל כשמגיע אז מגיע. ראשית יש לומר שבחיים לא טעמתם גלידה בטעם כזה. זה מפתיע וכיפי. יש מליחות נעימה שעוזרת למתיקות הגבוהה. וזה באמת מרגיש כמו קורנפלקס שנשאר הרבה זמן בחלב, והפעם אפילו נשאר קראנצ'י.
כמה שילמנו? 20 ₪
מילקה וניל עם ריפל קרמל בציפוי שוקולד חלב ושברי ביסקויט: ציון – 9.5
וואו, כן וואו. הנה שלגון טעים שלא מחפש הפתעות. גלידת וניל איכותית, טעימה. ציפוי השוקולד בעובי הנכון, קראנצ'י מאוד, ועדיין, אפשר להפחית במתיקות, אז הציון הוא לא עשר.
כמה שילמנו? 11.90 ₪
ומה אתם חשבתם על הטעמים? תציצו ברשתות שלנו ותראו את 'מבחן הארטיקים הגדול' שעשינו בכיכר ציון בירושלים. מוזמנים גם להגיב שם ולספר: מה הטעם האהוב עליכם?
צילומים: לע"מ, סער יעקב – לע"מ, COHEN FRITZ – לע"מ, KLUGER ZOLTAN – לע"מ, ליזי שאנן, מתוך אתר פיקיויקי, שאטרסטוק
