יש משהו כובש בדנה. החיוך, הצחוק המתגלגל והדיבור הקולח מבהירים מיד שתהיה כאן שיחה מעניינת.
"עד לא מזמן טיפלתי בילדים, והרבה שנים הייתי מורה. כשחגגתי שלושים אמרתי לעצמי שבא לי משהו אחר. הרגשתי שלהיות בכל יום עם ילדים קצת תוקע אותי, וגם מאוד מציף את הרצון לילדים משלי כל הזמן, אז לפני חצי שנה התחלתי לעבוד בבר. זה נורא מצחיק לראות את ההבדלים בתגובות של אנשים לשתי העבודות האלה. מבחינתי זה מאוד דומה, בשתיהן אני צריכה לראות את מי שנמצא מולי ולזהות מה הוא צריך לפני שהוא מבקש".
עוד לפני ההסבה המקצועית, דנה נדדה מירושלים לתל־אביב. הסיבה הרשמית למעבר הייתה מזג האוויר. אני שואלת על ההבדלים בחיי הרווקות בין שתי הערים, והיא ממהרת להסביר שהיא לא יכולה להעיד על כך: "לא כל כך חוויתי את חיי הרווקות בירושלים, כי מגיל 18 הייתי במערכות יחסים ארוכות. עברתי לתל־אביב קצת לפני שנפרדתי מבן הזוג האחרון שלי, לפני ארבע שנים.
"גם פה אני לא לגמרי מייצגת, כי אני לא באפליקציות ולא ממש בסצנת הדייטים. גברים קצת מפחדים להתחיל איתי. מי שכן מתחיל איתי הם בני 25 שחושבים שאני בגילם או צעירה מהם".
כשהמפגש הראשוני מתפתח לקשר מתחילים לצוף הפערים. "אני רוצה חתונה וילדים והם עוד לא שם. אני תמיד אומרת מההתחלה מה אני רוצה, וכנראה בגלל זה אני לבד כבר תקופה ארוכה. אני לא מורחת את הזמן על קשרים שלא מתאימים".
הגיל הוא לא הפער היחיד שדנה מתמודדת איתו: "גם הקטע הדתי הוא תמיד עניין – אני חיה בעולם מאוד חילוני, אם זה במוזיקה, בבר או בכלל בתל־אביב, וכשאני אומרת שאני שומרת שבת אז חושבים שאם אני פתוחה בדברים אחרים אז גם בזה אני בטח מחפפת, או שזה יעבור לי מתישהו. עד לא מזמן הייתי חוזרת להורים כמעט בכל שבת, אבל בזמן האחרון זה קשה יותר. האחים שלי התחתנו וכשאני חוזרת לשבת עם כל האחיינים זה מציף בי את החוסר. אני אומנם חווה את החיים שלי כשלמים עם מקום למה שעוד יבוא, אבל קצת נמאס לי לחכות. וזה בסדר".
הפער הדתי לעומת הסביבה מלווה אותה כבר הרבה שנים. "קשה להכניס אותי למגירה אחת, ואנשים מאוד אוהבים להכניס למגירות", היא אומרת. "בכל פעם אני רואה איך המוח שלהם נתקע לרגע. פעם הייתה לי מלחמה פנימית תמידית, הרגשתי שהיה לי קל יותר אם הייתי זורקת הכול או שהייתי נהפכת לדוסית־על, אבל במשך הזמן הבנתי ששני הקצוות האלה שייכים לי ולמדתי לחיות איתם בשלום".
אני שואלת אותה מה הביא אותה להתראיין והיא עונה בלי להתבלבל. "באתי לכאן כדי למצוא חתן. כשקראתי את הטורים הקודמים הרגשתי שהיו מרואיינים שניסו להגיד שהכול בסדר ושהם לא צריכים את החשיפה, אבל אני לא שם. אני רוצה להגיד: 'תתחילו איתי'".
בסביבה שלה, היא מסבירה, לא עושים שידוכים: "זה לא נמצא בכלל במחשבה. ההנחה היא שמכירים באפליקציות. אבל אני כן הייתי רוצה שאנשים סביבי יכירו לי בחורים. יש לי חברות שאומרות שמציעים להן, אבל ההצעות לא רלוונטיות. אני עונה להן שלפחות מציעים להן, חושבים עליהן. היום בא לי להישען. שיתחילו איתי".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
