01 זיכרון ילדות תרבותי. הוריי לקחו אותי להצגת הבימה "זעקי ארץ אהובה" עם מסקין, רודנסקי, בוכמן ושאר השחקנים, שהעלו במבטא רוסי כבד את הרומן המדכא של אלן פטון על יחסי שחורים־לבנים בדרום אפריקה. מאז תמיד אעדיף הצגה על סרט.
02 ספר שקראת פעמיים. גדלתי במושב היוגב. תשעים משפחות מ־26 מדינות. לא היה לנו חשמל, לא כביש ולא רצפת מרצפות בבית, אבל ספרייה הייתה, ועששיות נפט ואושר של חיים פשוטים. אני מבדיל בין ספרים שנותנים לך סיפור טוב ומהנה ובין ספרים שמאלצים אותך לחשוב ומשפיעים עליך. כאלה אני חוזר וקורא יותר מפעמיים. כזה הוא "בית הא־לוהים" של סמיואל שם (שם העט של סטפן ברגמן).
03 דמות שמעניקה לך השראה. אני מעדיף לקבל השראה ודוגמה מדמויות אמיתיות, עכשוויות, שמתמודדות עם אתגרים אמיתיים. כזה היה חברי הטוב המחנך הדגול צבי צמרת ז"ל, שהיה מנהל תיכון בגיל 26 ולימד עד יומו האחרון. כמי שמאמץ את הגישה "אין בעיות, יש אתגרים" למדתי ממנו רבות. הוא חסר לי מאוד ואני משתדל להמשיך את דרכו.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם יהושע בן־נון, ורק ליום אחד מסוים – י' בניסן, שבו חצה בראש בני ישראל במעברות הירדן, בדרכו לכיבוש הארץ ותחילת ההתנחלות בה.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. תה. רק תה. עם אבא זוריק שנפל בראש מחלקתו בקרב ברמת־יוחנן בגיל 22, ואני בן מאה ימים. הייתי מספר לו שביום השלושים לנופלו הכריזו על מדינת ישראל. אינני יכול להתגעגע למי שלא הכרתי אבל כה הייתי רוצה להכיר אותו.
06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. קשה לבחור בין פשטידת תפוחי האדמה עם פרוסות ביצים קשות, גבינה צהובה ושמנת ובין עוגת הגלידה, שתיהן של אמא מימי.
07 עם מה אתה נרדם. עם לקחי היום שעבר ועם התוכניות לימים הבאים. בקיצור "מה זה עושה לי" והכי חשוב "מה אני עושה עם זה?"
