גילוי נאות: אלמלא פורסם סרטון ההכתרה של אולפנת חורב, שכותרתו הייתה "אם האולפנה הייתה מזרחית", כנראה הכתבה הזו לא הייתה יוצאת לאור. היא התגבשה תוך כדי הדיונים על ההיבטים הגזעניים שלו. בשיאו של הפולמוס, כאשר רבים טענו שהסרטון נועד להשחיר את הציונות הדתית על אף שהגזענות שבה נמצאת בשולי השוליים, עוד ועוד הודעות נשלחו אליי בפרטי וכולן התכנסו למסר אחד: "גזענות באולפנה, את אומרת? חכי שתשמעי מה קורה למזרחים בדייטים".
לשלומית תם (36), משוהם, ד"ר לנוירופיזיולוגיה ומנהלת איכות בחברת אסם־נסטלה, זה קרה יותר מפעם אחת. "לצערי בעולם הדייטים אני בצד המזרחי", היא מספרת, "מה חבל. לא ציפיתי להגיד דבר כזה, בטח לא בתקופה כזאת. אבל המציאות היא שכאשר חברות שלי מעבירות פרטים עליי הן מייעצות לי לא לומר מה העדה שלי. אני גם לא כותבת את העדה שלי בשום כרטיס ביקור, מדלגת על זה או כותבת 'מעורב', או שאני משאירה את הרובריקה ריקה". החוויה המשמעותית ביותר שחוותה ביחס לזה הייתה עם בחור שיצאה איתו באופן די רציני. "כל מי שסביבנו היה בטוח שאנחנו מתארסים. עד כדי כך שיום אחד, ביומולדת של אחת החברות הקרובות שלי שאלו אותנו אם אנחנו מתחתנים. אחרי שבוע הוא נפרד ממני. בשיחת הפרידה טען שאני לא אתאים לנוף ולוויב של המשפחה שלו".
זו בטח חוויה מאוד משפילה.
"נכון. וזה תופס אותי בכל פעם שאני נאלצת להצניע את המוצא שלי. אנחנו נמצאים בחברה הדתית לאומית שהיא פתוחה כביכול, ויש לנו מחשבה שאצלנו הכול בסדר ומקבלים את השונה, ואני חושבת שאנחנו מקבלים את השונה כשהוא לא מאצלנו. כשהוא מגיע מבחוץ – סבבה. אבל אם הוא מתוכנו – פחות. אני תימנית, ובעולם הדייטים זאת קטסטרופה. אני שומעת אנשים שלא אומרים לי 'אל תגידי שאת מזרחית', אלא 'אל תגידי שאת תימנית'".
מה עומד מאחורי זה?
"אני יודעת שהרושם על גברים תימנים בעולם ההיכרויות הוא שהם קמצנים. באשר לנשים אני לא יודעת מה הסיפור. הרבה פעמים מגדירים את זה כ'הבדלי מנטליות'. אני מבינה מה זה מנטליות, אני לא חיה בחלל. אבל היה אחד שכתב לי 'מטעמי הבדלים בתפיסה התרבותית, במנטליות ובהלך הרוח זה לא יתאים'. בחור אחר שיצאתי איתו ניסה לברר איתי מה ההורים שלי עושים. ישר הבנתי למה הוא חותר, ובכוונה עניתי כמו מטומטמת עד שהוא ישאל את השאלה כפשוטה. זה המשיך ל'מה אתם אוכלים בשבת?', אחרי רבע שעה של פרפורים הוא כבר שאל, 'מה העדה שלכם?'. אחרי שעניתי הייתה דקה של שתיקה שנראתה כמו שעה, ואז הגיע הטלפון שלו שזה לא מתאים".
שלומית תם: "יש גם מזרחים שלא רוצים לצאת עם אשכנזיות, אבל אפשר לראות את סדרי הגודל באתרי ההיכרויות. אני רואה את זה בדרישות שגברים מציבים בכרטיסי הביקור שלהם. ברוב הפעמים, כשמישהו מציין שהוא רוצה אישה מעדה מסוימת הוא אומר שהוא רוצה אשכנזית. היה גם מישהו ששאל אותי פעם בדייט ראשון 'ואיך האחים שלך, הם בהירים?'"
איך זה משפיע עלייך בהתנהגות בדייטים?
"החלטתי שאני לא כותבת את המוצא שלי. וכל מי שכותב שהוא מעדיף ככה וככה מטעמים של פערי תרבות, אוטומטית אני לא ניגשת".
התחקיר לכתבה הזו העלה תמונת מצב מורכבת. לא מעט אנשים דיווחו גם על חשיפה לגזענות מהצד השני. "ארבעים שנה אחורה, חלבּית שכמוני, מתחתנת עם אשכנזי", כתבה אחת המגיבות, "אחד הדודים מעיר: מה? לא מצאת משהו משלנו? חייבת נוכרי?". מגיב אחר טען שקיבל סירוב מבחורה אתיופית שחיזר אחריה, כי הוא אשכנזי. חלק מהמגיבות טענו לגזענות בין עדות אחרות – מרוקאי שלא רוצה תימנית למשל. אך סך כל התגובות הצביע על תמונה בלתי ניתנת להכחשה: לרוב, הגזענות מגיעה מצד אחד, אשכנזי בדרך כלל, כלפי הצד המזרחי. "הייתה אושיה תל־אביבית מסוימת ששידכה לי בחורים", סיפרה אחת המגיבות, "בבחור השלישי הבנתי מה המכנה המשותף – כולם פרסים, ממש כמוני. צירוף מקרים? מסופקתני".
אישוש לכך אפשר לקבל במחקר שפרסמה ד"ר יערית בוקק־כהן, אומנם לפני שנים רבות בשנת 2009, אך עדיין רלוונטי. היא ראיינה בנושא 25 שדכנים ושדכניות מהציונות הדתית, ו־22 מהם השיבו כי קיימת נטייה להימנע מלהכיר צעיר או צעירה ממוצא תימני. לעיתים אף מדובר בסירוב נחרץ לקבל הצעות שידוכים כאלה – דבר שהשדכנים לא זיהו בדרך כלל ביחס לעדות אחרות. לצד זאת הם דיווחו כי במקביל יש תביעה חד־משמעית של פונים תימנים רבים להכיר בני או בנות זוג דווקא מעדתם. "המגזר שהכי סובל הוא תימנים", אישרה אחת השדכניות. "בשאלונים רבים מציינים: לא תימני/ה, כולל התימנים עצמם. כששאלתי למה, אמרו: 'לא רוצים גיהינום'. אומרים שהם עקשנים".
"יש גם מזרחים שלא רוצים לצאת עם אשכנזיות", אומרת תם, "אבל אפשר לראות את סדרי הגודל באתרי ההיכרויות. אני רואה את זה בדרישות שגברים מציבים בכרטיסי הביקור שלהם. ברוב הפעמים, כשמישהו מציין שהוא רוצה אישה מעדה מסוימת הוא אומר שהוא רוצה אשכנזית. היה גם מישהו ששאל אותי פעם בדייט ראשון 'ואיך האחים שלך, הם בהירים?'.
"אבל אני עדיין חושבת שהמנטליות משחקת שם יותר תפקיד, וזה משהו שאני לא מבינה. הרי באולפנות ובישיבות כולנו ביחד, אנשים מכירים אחד את השני. זה לא שבאתי מכוכב אחר".
תם מייחסת את התופעה לסידור החברתי שהתעצב כבר במערכות החינוך. "אני לא זוכרת בתחנות חיי רבנים שדיברו על הנושא הזה בשיעורי הכנה לנישואין. שניסו להעביר איזשהו מסר בעניין, שהעדה היא לא דבר חשוב. הציבור שלנו הוא כזה שהרבה פעמים סבור שאם לא נדבר על זה הכול יהיה בסדר והדברים יסתדרו מעצמם. אני זוכרת את ראש האולפנה שלי אומר פעם 'אחינו בני עדות המזרח'. זה משפט שמלווה אותי מכיתה ט'. מה זה אחינו? מה זה, אנחנו ואתם? עד האולפנה לא ידעתי בכלל מה זו גזענות".
מרים שמחון: "לא אכפת לי שמישהו מבקש את מה שיותר מתאים לו, גם לי יש פרמטרים שחשובים בבני זוג כמו העיסוק שלו, אבל מבחינת הנתונים היבשים – אני לא מבינה איך המקום שממנו הגיעו סבא וסבתא שלי לפני מעל 70 שנה משפיע על האדם שאני היום"
את חושבת שיש מתאם בין רמת הדתיות של מוסד מסוים לרמת הגזענות שתופיע בו?
"אני יכולה לומר לך שניסיתי לצאת גם עם חילונים ומסורתיים, כי אני מאמינה שהאדם הוא החשוב, וחשוב לי קודם כול להקים משפחה עם הלך רוח טוב. כל החילונים והמסורתיים שיצאתי איתם, מעולם לא שאלו על העדה שלי. זה לא שימש אפילו פקטור".
מרים שמחון (32), אשת חינוך, מפיקת קולנוע וטלוויזיה ויזמית, במקור מירושלים וכיום מתגוררת בעמק יזרעאל, כבר לא יכלה לשאת את התופעה כאשר בחרה לפרסם לפני שבועיים פוסט אמיץ בנושא:
"במגזר שלי אוהבים לדבר על אהבה לעם ישראל, אידיאלים, נתינה לכל אחד, אבל בשקט־בשקט עוד קיימת גזענות. כשמדובר ב'אחר' שצריך להכניס הביתה, להפוך להיות חלק מההמשכיות המשפחתית. זאת אומרת – נזמין, נארח, נעניק, יש מצבים שאפילו נהיה חברים קרובים, אבל לא בענייני שידוכים. זה נעשה בשקט ובנימוס, ובכיבוס של מילים. 'רצון להיות דומים כשמכירים'; 'הוא נמשך רק למראה בהיר', כאילו כל האשכנז עם עיניים כחולות. האם זוהי אהבה נקייה? הייתכן שגם אצלנו, בתוכנו, יש פריווילגים?"
"יצא לי לפגוש את זה בכמה סיטואציות", שמחון מספרת. "אני קוראת לזה 'הגזענות השקטה'. גדלתי במשפחה שבה הנושא של ספרדים-אשכנזים לא היה בתוך השיח, פגשתי אותו דווקא בחיי הבוגרים. למשל כשלשדכנית היה מאוד חשוב לברר מה העדה שלי או כשעבדתי בישיבה תיכונית והייתה לי ציפייה שחברי הצוות יציעו להכיר לי בוגרים של הישיבה והדבר לא נעשה. אחד הרבנים אפילו הגדיל לעשות ואמר לי 'את יודעת, הבדלי מנטליות'.
"במגזר הדתי לאומי אנחנו חיים בקהילות משותפות, לומדים באותם מוסדות, גדלים באותן תנועות נוער. ההבדלים במנטליות כבר כל כך התערבבו. זה היה רלוונטי אולי בדור ההורים שלי, זה לא רלוונטי לדור שלנו. אבל פתאום כשאת מגיעה לעולם הדייטים את נפגשת עם זה".
שמחון מבהירה שלפעמים הגזענות מגיעה דווקא מהסביבה הקרובה. "הרבה פעמים הקושי והמורכבות לא מגיעים מהשדכנים וגם לא מבני הזוג, אלא מההורים שמתערבים בשידוך ולא מוכנים לקבל את בן או בת הזוג של הילד שלהם. זה קורה גם בשני הצדדים – אשכנזים שלא הסכימו לקבל את הספרדי שנכנס הביתה וספרדים שלא הסכימו להכניס אליהם הביתה אשכנזי. אני מכירה שני מקרים שבהם העסק התפוצץ רגע לפני אירוסין. פעם אחת זה היה סבא ופעם אחרת זו הייתה אמא שהרימה דגל אדום: 'אלינו לא ייכנסו פרענקים'. אני רוצה להבהיר שזו לא הסיבה היחידה לכך שאנשים לא מוצאים זוגיות, אבל זה דבר שנוכח במגזר שלנו, מכל העדות".
חוי שוורץ: "יש הרבה פעמים דיונים בקבוצת השדכניות על כך שזו חוצפה לבקש עדה, מצד שני, למה אפשר לבקש אישה יפה? הסתכלת על עצמך במראה? למה זה לגיטימי?"
למה את חושבת שזה קורה?
"אין לי ממש תשובה. הפסיפס האנושי הישראלי כל כך קסום, וכשאנחנו מבקשים זוגיות ורוצים להכיר את האישיות ולבנות את הבית שלנו, זה פתאום לא רלוונטי. חשוב לדעת מה האיש או האישה שנמצאת מולך מפעילים אצלך בלב. ההכללה הזאת, שכל הספרדים אנשי חפלות וכל האשכנזים הם אנשים קרים וחסרי חום, יש בה ממד שהוא לא הוגן.
"הגזענות בעיניי קשורה גם להיבט הממסדי. אני חושבת שהמגזר הדתי טיפה מתבלבל פה. בעולם החרדי הכול שחור־לבן: מוסדות נפרדים, רבנים נפרדים, קהילות נפרדות. בעולם החילוני העניין העדתי בכלל לא מקבל משמעות. אבל במגזר הדתי נוצר איזה בלבול: את הישיבות התיכוניות והאולפנות הקימו אנשי בני עקיבא ותיקים כמו הרב נריה והרב דרוקמן. המנגינה הייתה מאוד אשכנזית. אבל אני זוכרת כרכזת חברתית בישיבה, שכשהייתי צריכה להזמין סידורים לתלמידים לקראת הבר מצווה, 75 אחוז ביקשו סידורים של עדות המזרח. ועדיין, הדבר הזה לא בא לידי ביטוי במנגינה שהייתה שם. לא נעשתה התאמה. עדיין המשיכו להתפלל בנוסח אשכנזי. כלומר הרבה מבני עדות המזרח קיבלו את התפיסה של האליטה האשכנזית וגם הפנימו את העליונות שלה".
מעבר למנטליות, מסבירה שמחון, הגזענות השקטה מתבטאת גם בדרישות למראה מסוים. "מציאת חן היא עניין לגיטימי והגיוני, כנתון חיצוני ולא עדתי. יש לנו במשפחה בעלות עיניים בהירות ושיער בהיר ממוצא ספרדי, ואני מכירה גם משפחות אשכנזיות בעלות מראה כהה. לא אכפת לי שמישהו מבקש את מה שיותר מתאים לו, גם לי יש פרמטרים שחשובים לי בבני זוג, אבל מבחינת הנתונים היבשים – אני לא מבינה איך המקום שממנו הגיעו סבא וסבתא שלי לפני יותר מ־70 שנה משפיע על האדם שאני היום ועוד יותר איזו אישה ואמא אהיה. בכלל, אהבה לא נובעת מדמיון או שוני בין ארצות ותרבויות אלא ממפגש ושיח כן שמחבר לב אל לב ויוצר דרך חדשה".
חוי שוורץ לא מחבבת את המילה שדכנית, ומעדיפה להגדיר את עצמה כ"עוסקת בהיכרויות". "זה אכן קיים בשידוכים", היא מודה. "תימנית שרוצה רק אשכנזי, אשכנזי שרוצה רק אשכנזית, יש בהחלט בקשות לעדות מסוימות. אני חברה בקבוצה של שדכניות שמטרתה להחליף מידע ולהגדיל את ההיצע, ובהרבה כרטיסי ביקור מצוינת עדה. הרבה פעמים גם מציינים רק שם פרטי, ללא משפחה, ואני מניחה שגם זו אחת הסיבות. יש לי כלה חילונית ולכן אני מרגישה צורך לציין שאצלם זה לא כל כך קיים. היא הייתה בהלם כששמעה שיש סטנדרט כזה".
וכשדכנית, את מרגישה שזה נכון לשתף פעולה עם דרישות כאלו?
"אני אגיד לך מה הטענות שאני שומעת: אם אפשר לדרוש בחור שגבוה ממני כי אני 1.75 מ', או לבקש בחור אקדמאי כי אני בוגרת תואר שני, למה לא לגיטימי לבקש עדה כי יפריע לה להיכנס לבית כנסת ולא להכיר אף שיר מהתפילה? אלו נימוקים שאני שומעת. יש הרבה פעמים דיונים בקבוצת השדכניות על כך שזו חוצפה לבקש עדה, מצד שני, למה אפשר לבקש אישה יפה? הסתכלת על עצמך במראה? למה זה לגיטימי?"
ומה את חושבת באופן אישי על זה?
"קודם כול זה דו־צדדי. אני יכולה להגיד לך שהייתה לי גם תימנית שרצתה רק אשכנזי. והרבה פעמים רואים שזה מגיע מהבית. יש לי כמה וכמה מועמדות בגיל 30 פלוס שאני יודעת באופן ודאי שהן ינקו את זה בבית. וחוץ מזה אני לא מחנכת אף אחד ואני גם לא מנסה לשכנע".
היכן את מרגישה שזה חוצה גבול?
"אני יכולה לומר שבגילים המבוגרים יותר קשה לי לקבל את זה, כי אני אומרת תני צ'אנס. היום את בת 37 ויש בחור שאמר כן, אולי זה כן יהיה מתאים? אז תנסי. אבל ברמה הרעיונית – אם לגיטימי לדרוש גובה, לדרוש תואר, לדרוש מגורים – את יודעת למשל שיש חבר'ה מבוגרים שאומרים לי – אני לא נוסע לצפון, זה רחוק. ואני אומרת רבאק, אתה רוצה להתחתן? מה זה 'קשה לי לנסוע'. יש פה קו כללי של הצבת סטנדרטים מגבילים".
וכמו ששוורץ מכוונת, יש שני צדדים למטבע. "הייתה מישהי באחת האפליקציות ששאלה אותי מה העדה שלי ואמרתי לה שאני חצי תימני", מספר יצחק צוברה, עובד הייטק בן 34 מתל־אביב. "ואז היא אמרה לי 'אתה חצי תימני, אני פרסייה, הילדים יצאו קמצנים מדי, עדיף שלא'. הייתי בשוק מזה. היו מקרים שרצו להכיר לי מישהי שאמרה שהיא לא מוכנה לצאת עם ספרדים".
צוברה מסביר שהתופעה לא מופנית רק לצד אחד, הדעות הקדומות חוצות עדות, "פעם יצאתי עם מישהי ספרדייה מבת־ים ובאמצע הדייט היא אמרה: 'אני לא אוהבת אשכנזים'. שאלתי למה, והיא אמרה 'אני לא אוהבת אשכנזים, לא אוהבת אותם'. הייתי בשוק טוטאלי, למרות שזה לא היה מופנה כלפיי".
"היה לי חבר טוב בצבא, גם דתי לאומי, שאמר לי 'תשמע, אני לא אתחתן עם ספרדייה, אין מצב. גם ההורים שלי לא יסכימו', היינו חברים אבל העיקר שהוא לא יתחתן עם ספרדייה".
מה יקרה בדורות הבאים, התופעה הזאת תימשך?
"אני חושב שכבר היום זה קורה פחות. יש היום הרבה יותר פתיחות ויש השפעה לתהליכים חיצוניים. ככל שהמערב הולך ונהיה רגיש יותר לענייני גזענות זה מחלחל לחברה הישראלית ולציבור הדתי. הבעיה שעדיין קיימת, ואני לא יודע אם אי פעם תיעלם, היא שהדת במובן הפשוט מנציחה את ההבדלים העדתיים ואני בעד זה באיזשהו מקום. כלומר, בשביל לשמר את המסורת, התפילות וההלכות של כל עדה משמרים גם בתי כנסת נפרדים. התוצאה היא יצירה של קהילה לא מעורבבת מספיק.
"הכניסה של המזרחיות למיינסטרים עוזרת לחיבור ואני ממש רואה את ההבדל בין התפילות שהיו בישיבה התיכונית שהייתה מאוד אשכנזית, לישיבת ההסדר שהייתה מקום מקבל ומכיל. הייתי עולה חזן ספרדי והייתי קורא בתימנית. אז אני חושב שיש שיפור, אבל בגלל שיש הפרדה בין הקהילות – זה אף פעם לא יהיה במאה אחוז".
אלינור רחימי, מעצבת גרפית ויוצרת תוכן, מרבה לכתוב על חוויית הרווקות שלה ברשת. "אני יכולה להגיד לך שבמחוזות היותר דתיים זה יותר חמור", היא טוענת, "עברתי את כל המנעד. פעם הייתי ממש דוסית והיום אני פחות, ושם זה היה ממש בולט".
איפה הרגשת את זה?
"היה מישהו שיצאתי איתו כמעט חודשיים, אשכנזי בריטי, ויום אחד הוא אמר לי 'תקשיבי, אמא שלי לא ממש אוהבת את זה שאנחנו יוצאים'. ניסיתי לחשוב מה יכול להיות; ואז הוא אמר לי: 'אמא שלי לא אוהבת את העובדה שאני יוצא עם פרנקית'. הסתכלתי עליו בשוק ואז הוא אמר: 'אבל אני מאמין שאם היא תכיר אותך היא תאהב אותך כמוני'. חשבתי 'אוקיי, הכול בסדר, אז יש לו אמא קצת יאכנע'. שתי פגישות אחר כך הוא נפרד ממני. הוא לא עמד בלחצים.
"הדבר שאני הכי נתקלת בו זו הגזענות הסמויה, משפטים כמו 'אני רוצה בהירת עור, או בהירת עיניים או בהירת שיער. הרעה הכי גדולה בכל הסיפור היא שגם מזרחים נופלים שם. גם גברים מזרחים רוצים את זה. הם הפנימו את אידיאל היופי הלבן, הפנימו את הדיכוי".
האידיאל הזה הזה עובר לטענתה כבר במוסדות הלימוד. "באולפנה שלי כל הרבנים היו אשכנזים למעט אחד, ותמיד היו מביאים לנו להרצאות בסמינריונים כל מיני חבר'ה שנה א' בישיבת הסדר, כמובן שכולם היו אשכנזים. עד שפעם אחת הייתה פאשלה ואחד מהם התחיל עם אחת הבנות. היית מצפה שהם יפנימו ויחליטו להביא בנות, אולי גם להעצים את הנשים על הדרך, אבל לא, הם התחילו להביא גברים נשואים. כולם הסדרניקים לשעבר ואשכנזים. מאחורי זה עומדת לדעתי תפיסה שזהו הגבר האידיאלי שבת אולפנה צריכה לשאוף אליו – לוחמים, עושים שירות משמעותי, לומדים בישיבה ונראים אשכנזים.
"בהתחלה גם אני הפנמתי את המודל וחיפשתי אנשים כאלה באופן בלתי מודע. אני זוכרת שהרבה אמרו לי 'את צריכה מישהו ספרדי', והייתי נורא נעלבת מזה, כאילו זו קללה. כאילו רוצים להגיד לי שלא מגיע לי משהו טוב. ככל שהתבגרתי הבנתי את העיוות הזה. תפסתי את עצמי ושאלתי למה זה כל כך מעליב אותי, אני בעצמי מזרחית. לקח לי הרבה שנים להוציא את השטאנץ הזה מהראש".
העדויות האלה מובילות לשאלה שאולי הגיע זמנה להישאל – האם למערכת החינוך יש מה לעשות כדי לשנות את המצב? האם צריך להתחיל לדבר על כך במערכי השיעורים?
"אני זוכרת הרבה שיחות הכנה לנישואין שעברתי בדרך, אבל אני לא זוכרת שאי פעם שמעתי רב שמדבר על החשיבות של היפרדות מדעות קדומות בשלב ההיכרויות", אומרת רחימי. "כן דיברו איתנו על כך שמראה חיצוני הוא לא הדבר הכי חשוב, אבל לא דיברו על העדה ועל זה שכולנו יהודים ושזו תופעה שצריכה לעבור מן העולם".
"אם את שואלת מה יכול לשנות את התפיסה הזאת, הייתי אומרת שבסוף הכול מתחיל מהחינוך", אומרת תם. "צריך לדבר מגיל אפס על זה שנכון, יש הבדלים בתפילה, אבל זה לא אומר שמי שיושבת בקדיש היא פושעת. משם להמשיך לזה שרבנים ייתנו שיעורים בישיבה על כך שזה בסדר, וכולנו עם ישראל, ואחדות ישראל זה לא רק מה שמראים כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים צריך לקיים את זה. ברובד השלישי צריך גם לדבר עם השדכניות. אם שדכנית פונה אליי ואומרת לי 'חשוב לו אשכנזית וזה מה שהוא רוצה, אני אפילו לא אציע לו אותך', אפשר לעצור רגע ולנסות לפחות. שתהיה שם אמירה כלשהי, שיעבור איזה מסר חברתי שזה מביך ולא לגיטימי לבוא בדרישות כאלה. גם באתרי היכרויות יש מקום למחשבה האם לגיטימי להשאיר את המשבצת הזאת של ציון העדה כחובה. הרי אף אחד לא דורש שם לדעת כמה אנחנו מרוויחים או מה המצב הבריאותי שלנו, אז למה שישאלו אותנו על עדה?"
