המוטו של נעם הוא לחוות את הרגשות עד הסוף. הוא לא מוותר לעצמו ופותח את הלב גם כשיש סיכון להיפגע. כשעלה כילד מארה"ב ונטמע בארץ הוא היה מחובר לעצמו ולא ויתר על חלקים מהזהות האמריקנית – מספורט אמריקני, וספרות באנגלית ועד היסטוריה של ארצות־הברית.
לפני כחצי שנה נעם עבר לשדרות: "רציתי דירה גדולה ונחת, להתרחק מהמרכז ומהצפצופים. וכאן יש מה שאני צריך: מרחב ושקט. אומרים שזה אירוני לנוכח המצב הביטחוני, אבל את האזעקות אני מכיר מגן־יבנה, שם גדלתי, אם כי זה לא כמו כאן. כשיש סבבים אני מקבל הודעות מראש. המשפחה והחברים יודעים להריח כשמתחמם. היה שבוע מאוד קשוח לפני כמה זמן ונשארתי, בעיקר בשביל לטעום. אבל זו הייתה החלטה, לא הפתעה. היה פה ריק לגמרי".
כשהמצב הביטחוני רגוע הוא פשוט חי שם, "אין כאן קהילה לרווקים, או שלא מצאתי אותה עדיין. אני מסתדר לא רע כי יש לי הרבה חברים באזור, פעמיים־שלוש בשבוע אני יוצא, ויש לי שני ערבים שקטים שגם אם הייתי במרכז הייתי לוקח אותם לעצמי. בסך הכול המעבר הוסיף לי נסיעות". נעם לא מסתיר שזה לא קל ויכול להיות שבהמשך יעבור. "מסיבות משפחתיות אני מקפיד פעם בשבועיים להיות אצל ההורים. ובשבתות אני מחליט אם להישאר כאן אצל משפחה שאימצה אותי, או לנסוע לחברים או משפחה".
זו לא הפעם הראשונה שהוא גר לבד. "חשוב לי להרגיש התהליך של הרווקות עד הסוף. אני חולם על זוגיות טובה, בריאה וכיפית אבל אני רוצה להגיע לשם ולזכור את מה שקורה איתי היום, שהיא לא תהפך להרגל. אני רוצה לזכור שזוגיות היא לא מובנת מאליה וכשאגיע אליה לזכור את הזמן של הלבד. חשוב לי לא לברוח מכלום. לדבר על הכאבים, לגור לבד, להיות פתוח. אתמול מישהו בבית הכנסת ניגש אליי ואמר לי בחיוך: 'בוא נחתן אותך'. זה קורה לי כל יום. זה כואב לי אבל אני משחרר, נותן לזה מקום. אני לא בהתנגדות לחלל שיש לי ולא מסיח את הדעת. אני נותן לעצמי לעבד את זה, לתת לרגשות לצוף".
נעם לקח את ההתמודדות עם הרגשות וכתב על זה ספר. "הספר 'לא יכול לבד' מציג את הקונפליקט בין האדם הדתי הרווק לעולם המערבי. את ההבדל בין לצאת לדייטים ולהסתכל על הבחורה כמישהי להתחתן איתה מול האפשרות להתאהבות ספונטנית. יש משהו מאוד שכלי במגזר שלנו וצריך לשאול על זה. בתחילת הספר הדמות בגיל 18 והסיפור נפרס על פני עשר שנים, עד גיל 28. הדמות המרכזית עוברת את כל הקונפליקטים, הדייטים, שמירת נגיעה. אני מרגיש שצילמתי את הרגש. מי שקורא את זה חושב שאני מבואס. אני לא, פשוט הצלחתי לתפוס את התחושות ולהעניק למישהו אחר".
העבודה על הספר הייתה משמעותית. "כל החיים שלי התרכזו בהוצאת הספר. התחלתי אותו בגיל 25 והיום אני בן 32. זה היה כמו היומן של טום רידל, שמתי בו חלק מהנשמה שלי, נתתי הכול ועכשיו נשארתי בשלב של אי־ודאות. לכן אני לא יודע לומר מה יהיה מחר. זה קשה כי חלק ממה שלמדתי הוא שכל פעם יכול להיות יותר גרוע. הלב נשבר ואז מכירים עוד מישהי והלב יכול להישבר עוד". נעם מספר שהיום הוא יוצא בעקבות הצעות מחברים או מפה לאוזן. "בעבר הייתי גם באתרי היכרויות אבל בתחילת השנה, עם המעבר לשדרות, אמרתי לעצמי שאם אתה עושה אותו דבר הרבה זמן ואין שינוי אז זו טעות. הטעות היא להישאר בטעות, אז בחרתי להמשיך הלאה".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
