"הרמאית הישרה" הוא רומן קטן מידות ומופנם, עדין במרקמו ועמוק במהלכיו ומסריו. רומן אמנותי שנכתב על ידי מחברת סדרת "המומינים" המפורסמת, טובה ינסון (1914–2001), סופרת פינית שזכתה בתהילה עולמית וחלק מספריה הוסרטו. הספר שלפנינו יצא לאור ב־1982, ורק עתה זכינו לתרגומו משוודית, על ידי דנה כספי, מתרגמת מעולה של ספרים טובים.
מהו רומן אמנותי? זו הבחנה חשובה, שקצת נשכחה במבול המסחרי המציף את עולם הספרים. הבחנה אשר נדמה שהייתה מובנת מאליה בדורות קודמים. על דרך השלילה אומר שרומן בעל ערך ספרותי לעולם אינו כתוב בסגנון שקוף, פונקציונלי. לסגנון מהות ייחודית המהווה חלק בלתי נפרד מהתוכן, ומכאן הצורך במתרגם אמן על מנת להעביר את היצירה לשפה אחרת. ובלי לדעת שוודית אפשר לקבוע בבירור שהיצירה שלפנינו אכן זכתה למתרגמת אמנית.
יושר קיצוני ומפחיד
פרק הפתיחה מאכלס דמויות מרכזיות ותכנים שילכו ויתפתחו במהלך הרומן הקטן. נוסף לדמויות אנושיות יש בו גם כלב, ההופך להיות מטפורית נציגם של כל הכלבים הפראים עלי אדמות. הרומן מספר על מפגש בין שתי נשים מקוטבות באישיותן. האחת היא מאיירת קשישה, שהתפרסמה מאוד באיורי ארנבים לספרי ילדים. המאיירת אנה אמלין חיה בתמימות ובבדידות, עטופה ערפילים של הרהורים על פלאי האדמה שאותה היא מציירת. היא מנותקת מעולם המעשה, ומקבלת באופן פסיבי כל מה שקורה לה במגעיה עם מספקי שירותים שונים. הא נראית כמו אישה שקל מאוד לרמות, וגם נטולת מזג וכעסים לכאורה, "רכה ומעורפלת".
מי שחפצה בכל ליבה להגיע אל אנה היא קתרי, אישה צעירה, אינדיווידואליסטית קיצונית ובעלת יושר מפחיד. היא מוערכת מאוד וגם מושא ללגלוגים ולהקנטה, בעיקר מצד הילדים. קתרי אישה חריפת שכל ומציאותית מאוד אך בלתי אישית ביחסיה עם סובביה, אפילו אלה שהיא מסייעת להם, מלבד אחיה מטס שהיא מסורה לו מאוד.
אווירת השלגים והקור מתמזגת ביסוד של תעלומה: מה פשר הניגוד בין קתרי לסביבתה? מדוע הכלב נטול שם? ובעיקר: מה זוממת קתרי? התחושה היא שהולך להתרחש פשע נורא, אולי רצח, ולפנינו גיבורה קשוחה ונטולת מעצורים שלא תהסס לעשות. מה? גם ההמשך אינו מבהיר זאת, והכותרת האוקסימורונית עוד מוסיפה למבוכה. איך רמאית יכולה להיות ישרה, והאם היא באמת רמאית? בהמשך הרומן מובלט אצל קתרי מין יושר קיצוני עד כדי מוזרות, שאינו מאפשר אפילו שיחה קלילה שיש בה אלמנטים של ריצוי הבריות. קתרי גם אינה מחייכת ומשוללת מחוות חברתיות מקובלות.
שתי הגיבורות מעוצבות על ידי הניגודים ביניהן. שתיהן קיצוניות מאוד באישיותן, אך בכיוונים הפוכים. אנה, נעימת סבר ולכאורה תמימה, אינה נטולת כושר הבחנה, אבל העולם החיצוני אינו מעניין אותה. גם היא בלתי אישית כלפי אנשים, למרות חביבותה, בדיוק כמו קתרי האנטיפתית. כל דבר בחייה מהווה רקע בלבד לעבודתה האמנותית. בדומה לברוך מאיר של עגנון, שהיה נחמד ומאיר פנים כדי שלא יופרע מעבודתו על ידי קונפליקטים גוזלי זמן ומיותרים.
המחברת מפליאה לעשות בתיאור הדמות. "נימוס פזור דעת" מבטא את יחסה לאנשים. היא חשה חיות ומשמעות רק "כשהתמסרה ליכולת הציור הייחודית והמוזרה שלה". יש בה "שיגעון לדבר אחד" והוא הציור. אנה מיטיבה לצייר את אדמת היער ומבחינה בניואנסים העדינים ביותר. כדי לרצות את הוצאת הספרים המפרסמת את איוריה היא מציירת ארנבים, אבל הייתה מעדיפה לצייר את האדמה בלבד.
על כלבים וארנבים
הארנב והכלב מסמלים את אנה וקתרי. בשיחה בין השתיים על אודות ארנבים מתברר לאנה שלקתרי יש רועה גרמני. המאיירת התפרסמה גם הודות לארנבים שהיא מאיירת בספרי ילדים. היא מזוהה עם עולם הארנבים ואף דומה בעצמה לארנב. סמל הפחדנות. "יש פה ריח של חוסר ביטחון", מתרשמת קתרי בבואה לראשונה לבית הזר. האישה הקשישה היא עדינה. סולדת מדם. מרצה אנשים למרות שאינה מתעניינת בהם באמת. היא אוהבת להיות מוגנת וחולמת על שטיח בהיר ופרוותי מקיר לקיר. קתרי חשה שגם בלי השטיח הזה יש תחושה פרוותית בבית ומרוב הגנות אין אוויר לנשימה.
דמותו של הכלב מהווה מדיום מעניין לרעיונותיה של המחברת. הכלב מתואר כמטונימיה לקתרי. כלומר, דימוי המבוסס על קשר של סמיכות. הסמיכות הפיזית והנפשית בין קתרי לכלב הזאב שלה כה גדולה, עד כי הוא הופך להיות חלק מישותה. קתרי מסורה ומכבדת אך ספקנית ופסימית. היא גורסת שתמימות היא לחשוב שניתן באמת לאלף כלב שמוצאו מהיער האפל ולהפכו לבלתי מסוכן, ויום אחד תתפרץ מהותו האמיתית הנחבאת תחת האילוף. קתרי מזדהה עם הכלב: "אנחנו נחבאים בחיינו הסודיים, מסתתרים בפראותנו הכמוסה" (עמ' 13). באמצעות הכלב מצליחה המחברת ליצור באופן מעודן וסמוי את האקדח של צ'כוב, המהווה רמז מוקדם להתרחשות עתידית.
דמות חשובה נוספת היא מטס, בחור מוגבל שנחשב לחלוש שכל וטעון תמיכה. עם זאת, מהלך היצירה מפרק מעט את התיוג הזה וחושף תכונות כגון דמיון, חכמה דקה ויכולות טכניות מרשימות. מטס הוא "האחר" ו"השקוף", ואת האהבה, ההבנה והתמיכה הוא מקבל מאחותו הבכירה המקדישה לו את חייה ומחבלת תחבולות על מנת להיטיב את חייו ולרכוש עבורו את הסירה הגדולה והמשוכללת שעליה הוא חולם. סירה שבמובן הסמלי עשויה לחלץ אותו מהמקום הקטן הסוגר עליו חברתית, ולהרחיב את הטריטוריה שלו לכיוון הים האינסופי כביכול. סירה וים כביטוי לפריצה למרחבים חדשים.
אהבה גדולה לאח אינה נושא מצוי. ב"אנטיגונה" מסבירה הגיבורה מה מיוחד באח בהשוואה לשאר מושאי האהבה, ומקריבה את חייה עבור קבורתו, כמצוות האלים. ב"העשב" של קלוד סימון שתי אחיות מבוגרות מקדישות את חייהן לקידומו של אח צעיר על מנת להפכו למרצה באוניברסיטה. הן אינן מקימות משפחות וחיות בחיסכון מופלג מאוד, על מנת לאפשר לו לימודים. גם קתרי לא הקימה משפחה, ואולי יש בכך הד לביוגרפיה של הסופרת, כשם שיש הד לדמותה בתיאור אנה המאיירת.
מכשפה צהובת עיניים
אבל אם משהו הפריע לי מעט בספר מעולה זה, אלה החוטים הנראים לעין של העיצוב האמנותי; מערכת הדימויים וההקבלות העשויה בשכלול רב. כאילו יצאה הסופרת משיעור ספרות הדן ב"דרכי עיצוב" ויישמה את הדברים שלמדה בדקדקנות יתרה. לדוגמה, אנה דומה לארנב בפניה ובהבעתה, וביתה הגדול נקרא "בית הארנב" ובנוסף לכך, כאמור, היא מציירת ארנבונים. הדברים משתלבים יתר על המידה ונועדו ליצור הקבלה ניגודית לקתרי הזאבית, שהספר רומז על רצונה לטרוף את הארנבת. הרעיון הוא טוב, אך ההפרזה מקלקלת את השורה. סופרים משוכללים יותר מיטיבים להסתיר את חוטי התפירה.
קתרי חותרת להגיע לביתה של אנה ועושה זאת בתחכום רב ואף חוצה את גבולות החוק, וכל זאת בלי להזיק לאיש. לא אגלה את פרטי העלילה המעניינת, שבד בבד עם היותה חיצונית ובנויה על התרחשויות במציאות, היא בעיקר עלילה פנימית, סיפור על שינויים נפשיים. יש הפתעות שונות בעלילה, והשינויים חלים לא רק באנה ובקתרי אלא גם בכלב ללא שם, שהידרדרותו קשורה באופן מסתורי לשם שניתן לו על ידי אנה. שם שנועד לצמצמו ולהגבילו ולפגוע במהותו האוטונומית שכובדה על ידי קתרי ועל ידי מטס.
לקתרי מראה מאיים במקצת של מכשפה שחורת שיער בעולם של בהירי שיער. עיניה הופכות לעיתים להיות צהובות, בדומה לעיניו של הכלב. היא נראית מסוכנת ואולי אלימה וזוממת מזימות. אך מהלך הרומן חושף בין השאר תכונות של חסד ורגישות לזולת, שהיא מתכחשת להן, באומרה שלכל מעשה יש כוונה תכליתית. אין חסדים טהורים.
פגישה כמלכודת נפשית
הספר מעלה סוגיות מעניינות על אובדן התמימות, הגירוש מגן העדן של אי הידיעה, והפרדוקסים שבאישיות האנושית. יומרת האדם להתערב במציאות נתונה ולעצב אותה לפי שיגיונות רוחו מתנפצת נוכח האירועים. קתרי הופיעה ככוח מיטיב אך גם זומם בחייה של אנה, והפגישה ביניהן הפכה לסוג של מלכודת נפשית. גם הכלב השתנה לרעה אחרי שזכה לטיפולה הלא אוהב של אנה. כדור השלג שהתגלגל הפך להר גדול שכמעט קבר תחתיו את כולם.
הרומן מתרחש בעולם כפרי, לפני פרוץ המחשב ושאר הטכנולוגיות המתקדמות. עולם של קור עז ושלגים נערמים. מופעי מזג האוויר משתלבים בהתרחשויות השונות ויוצרים אווירה קסומה ומהפנטת. המחברת משרטטת דמויות טיפוסיות של כפר קטן המייצגות איכויות אנושיות שונות כגון הרכלנית המרושעת, החנווני המטרידן והרמאי והגברת המבוגרת המיטיבה. ובמיוחד מרשימות שתי הגיבורות בקיצוניותן ובתהליכים שהן עוברות.
"הרמאית הישרה" הוא ספר שמיוסד על דקויות, בדיוק כמו הציורים של אנה. עלילות שונות נרמזות ונותרות בלתי ממומשות. יש סיפור, אך הספר אינו עלילתי במהותו. הדגש הוא על מערכות יחסים בין קתרי לסביבתה, ובעיקר בין אנה לקתרי, בין אנה והכלב, בין קתרי והכלב ובין קתרי ואחיה. הרומן הקאמרי הזה אינו משיב על כל שאלותינו. חלקים שלמים נשארו בבחינת פוטנציאל, אבל זוהי הבחירה האמנותית של הסופרת והתוצאה, לטעמי, מעודנת, יפה ומהנה
הרמאית הישרה
טובה ינסון
משוודית: דנה כספי
כתר, 2018, 220 עמ'
