תכולת הספרייה
חדר העבודה שלי מוקף ספרים המוקדשים ברובם לאמנות ישראלית, לתולדות האמנות ולפרוזה. שתי ספריות נוספות בבית נמצאות תחת אחריותו של בן זוגי ד"ר דורון לוריא. הן מתמקדות בספרי אמנות איטלקית והולנדית מהמאות ה־16 וה־17, בדגש על יצירתו של רמברנדט, ספרים עתיקים של יוספוס פלביוס, ספרים על מלחמת העולם השנייה, ביוגרפיות על דיקטטורים וגם ספרים על מכוניות וביטלס.
במשך שנים שימש עבורי חדר העבודה כמקום מוגן. העברתי בו שעות בתקופת כתיבת הדוקטורט, שעסק בייצוגי זהות בדיוקן הארצישראלי בתקופת היישוב. אז נוספו למדפים ספרי היסטוריה ציונית וביוגרפיות של אנשי תרבות ומנהיגי הזמן שזכו להנצחה בדיוקנאות רבים; ביניהם הרצל, אחד העם, ביאליק, ברנר, ברל כצנלסון ואחרים. קטגוריה מיוחדת בספרייה מוקדשת ל"ספר אמן" – סוגה התופסת את הספר עצמו כאובייקט אמנותי ומרחב לביטוי חזותי. דוגמה מצוינת כזו אפשר לראות בספר "לבקן" של האמן איתן בן־משה, או בספרה של מיכל רובנר "כתבים".
בעשר השנים האחרונות אני משמשת כמנהלת וכאוצרת ראשית של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. בתקופה זו הצטרפו למדפים ספרי התערוכות שאצרתי בהרצליה, למשל לאורי ליפשיץ (בשיתוף אורי דרומר), לאלי שמיר (בשיתוף המשכן לאמנות עין חרוד) ולנטליה זורבובה. מקום מיוחד מוקדש לקטלוגים המלווים את מערכי התערוכות המתחלפות במוזיאון בעיצובו המעולה של קובי פרנקו. למרות הפורמט הצנוע מדובר בקפסולה תמציתית עם מאמרי עומק המתייחסים לכל תערוכה ותערוכה.
שיטת מיון
שיטת המיון הפנימית משתנה לפי הקטגוריות: קטלוגים של אמנים מסודרים לפי שמות א'-ב', קטלוגים של תערוכות היסטוריות מכונסים יחד, ולצידם קטלוגים של תערוכות נושא המחולקים לפי המוזיאונים שבהם הוצגו. ספרי תולדות האמנות מסודרים לפי תקופות, ארצות ואמנות יהודית, לספרי צילום מוקדש מקום מיוחד, לצד ספרים שכתבו אמנים וכתבי עת על אמנות שיצאו בארץ במשך השנים – מ"גזית", דרך "מושג" ועד "סטודיו". ויש גם כמה מדפים שבהם הספרים נערמים זה על זה, ממתינים לסידור המיוחל.
מדף קרוב ללב
מדף ספרי המוזיאולוגיה והאוצרוּת. אני זוכרת נסיעה לפני כעשרים שנה לניו־יורק, שבה חיפשתי בחנויות הספרים והמוזיאונים ספרות היסטורית ותיאורטית בתחום, כאשר ההיצע היה מצומצם מאוד. בכל מקום מצאת את אותם עשרה ספרים. בעבר הייתי חוזרת מגיחות לחו"ל עם כמה ספרי מוזיאולוגיה, כמוצאת שלל רב. מאז התרחשה פריחה חסרת תקדים של הז'אנר, עד שבשנים האחרונות הוא כבר מתחיל להישחק.
על ארבעה ספרים
עורך: חגי ליניק / הוצאת פחם, 2022
במהלך תקופת הקורונה פנה חגי ליניק לעשרים ושישה כותבים, בהם נורית זרחי, מאיר ויזלטיר ז"ל ורבים וטובים נוספים, וביקש מהם לבחור צילום ולייחד לו טקסט, תוך התעמקות בממדים החזותיים, הפרשניים והאישיים העולים ממנו. מעין הומאז' למורשתם של רולאן בארת' וולטר בנימין האלמותיים. הצילום הוא תחום הקרוב לליבי. שמחתי על פנייתו של חגי והקדשתי טקסט לצילום סטראוסקופי שחוק מתקופת מלחמת העולם הראשונה, החותם את הספר. החיבור בין החזותי לטקסטואלי נמצא בלב העשייה האוצרותית, ואינו מפסיק לאתגר.
אניטה שפירא / עם עובד, 2022
אוטוביוגרפיה של ההיסטוריונית וכלת פרס ישראל פרופ' אניטה שפירא, שהייתה לי הזכות להתוודע אליה בזמן שעבדתי על הדוקטורט באוניברסיטת תל־אביב. שפירא הקימה פורום לחוקרים צעירים, ובנדיבותה הזמינה אותי לקחת בו חלק. היא העמידה מודל מנהיגותי נשי מעורר השראה, ויצרה בפורום מרחב לדיאלוג בין־תחומי פתוח ולשיח רעיוני אמיתי. בספרה היא חושפת לראשונה, באופן כתיבתה המרתק, את סיפור חייה רווי התהפוכות כילדה יתומה וניצולת שואה בארץ, ואת הדרך המאתגרת שסללה בעולם האקדמי, עד לצמרת השדה המקצועי שבו פעלה.
מרים ילן־שטקליס / דביר, 1960
אחד הספרים הראשונים שזכורים לי כילדה. אני זוכרת את עצמי מדפדפת, מרותקת לציורים העדינים והיפים מעשה ידי האמנית צילה בינדר. ב־2017 יזמתי במוזיאון הרצליה תערוכה שהוקדשה לאיוריה, בשיתוף האמנית, האוצרת והכותבת מורן שוב.
פסח סלבוסקי / בצלאל, 1989
דרך הספר הזה גיליתי את סלבוסקי לא רק כצייר גדול אלא גם כאיש רוח, כותב הניחן בכישרון פואטי וחוכמה. הקטעים הקצרים המאוגדים בספר רוויים שאר רוח, תובנות ואבחנות דקות – אישיות ומקצועיות. סלבוסקי הציע למוזיאון הרצליה תערוכה מעבודותיו, אך למרבה הצער, רגע אחרי תחילת עבודתנו המשותפת הוא נפל למשכב ונפטר. את תערוכתו הגשים לבקשתו, על ערש דווי וכצעד של הוקרה וחברות, האוצר יונה פישר. התערוכה נפתחה בשנת 2020, ולמרבה הצער הייתה זו גם מתערוכותיו האחרונות של פישר שהיה מבכירי האוצרים בארץ.