בימים עברו, אדם שהיה מעוניין להתקבל לעבודה, היה שולח קורות חיים, מזומן לריאיון, מתבקש לפרט קצת על עצמו ולספר על תכונה שלילית שלו (פרפקציוניסט מדי), על תכונה חיובית (כמעט שלא גונב ציוד משרדי) ולמה הוא חושב שיתאים למשרה. בשנים האחרונות עולים ופורחים מכוני מיון והשמה למיניהם, ואל הריאיון מצטרפים מבחנים שונים ומשונים, ביניהם האירוע המוזר הנקרא "דינמיקה קבוצתית". קבוצה של נשים וגברים שמעוניינים להפוך לסמנכ"לי פיתוח (לדוגמה) מתבקשים לבנות מגדלים בלגו, לשחק משחקי תפקידים ולהפגין עבודת צוות ויכולת הובלה (אבל לא יותר מדי, שלא ייתפסו כטיפוסים שתלטנים). האירוע הזה, שיש בו לא מעט מתחום המשחק התיאטרלי, הפך באופן מבדר ומוצלח להצגת התיאטרון "השיטה", שעולה בימים אלו בתיאטרון באר־שבע.
שלושה גברים ואישה אחת מוכנסים לחדר משרדי ומתחרים בעזרת שלל משחקים ומשימות פסיכולוגיות על תפקיד שיכול להכניס להם משכורת יפה. הקהל שיושב סביבם מביט במתרחש כמו על זירת גלדיאטורים. סידור הישיבה מכל ארבעת חלקי הבמה מוצלח, אך גרם לכך שהיו רגעים בהצגה שחלק מהקהל צפה בעיקר בגבם של חלק מהשחקנים.
ריאיון העבודה הופך למעין תוכנית ריאליטי, או אולי למותחן בסגנון אגתה כריסטי שבמהלכו הצופה מנסה לנחש מי מהמתמודדים יישאר אחרון. האלמנטים האלו הופכים את ההצגה לקומוניקטיבית, מהנה, מבדרת ומפתיעה. אך בשביל ליהנות ממנה צריך להשקיע בהשהיית אי האמון, כי למרות שהמחזה הועלה בשישים מדינות ואף נעשה לו עיבוד קולנועי, במבחן ההיגיון חלק מהמתרחש בו פשוט מופרך, והפגנת מודעות לכך מצד יוצרי ההצגה הייתה מועילה לה. למרות זאת, אפשר בקלות להתמסר למחזה של היוצר הספרדי ג'ורדי גלסרן (תרגום: תום אבני), בזכות הבימוי הדינמי של עמית אפשטיין. מדובר בהצגה כיפית שמספקת הנאה גדולה, בעיקר בזכות המשחק המשובח של כל ארבעת השחקנים המופיעים בה.
עומר עציון שמפציע לאחרונה גם בתוכנית המערכונים המוצלחת "טלוויזיה מהעתיד", הוא המתמודד שיעשה הכול כולל הכול על מנת לזכות בתפקיד, תוך כדי דריסת שאר המתמודדים והפגנת התנהגות טווסית מבדרת. אודי בן־דוד משחק את הדמות שמנסה להתחבב על שאר המועמדים ובדרך גם על ההנהלה, אבל מאחורי ההתנחמדות הזאת ייתכן שמסתתר סוד. מעיין תורג'מן, המתמודדת היחידה מבין הארבעה, צריכה להפגין את יכולותיה ולא לתת לשלושת הגברים בחדר להתייחס אליה בביטול בגלל שהיא אישה, ורון ביטרמן מפגין יכולת מרשימה לנוע בין קשיחות לפגיעות גדולה, כשמבחני האישיות שנכפים על המתמודדים עושים שימוש בחייו הפרטיים.
כל אחד מהשחקנים מצליח לברוא דמות שלמה ועגולה, ויחד הם יוצרים דינמיקה מעניינת ביניהם (דינמיקה קבוצתית כבר אמרנו?) – החל מהעקיצות ההדדיות ועד הדיאלוגים השנונים. את התפאורה והתלבושות עיצבה אלונה וינשטיין, התאורה היא של איל דניאל ואת המוזיקה חיבר טל פורר.
השיטה תיאטרון באר–שבע
