"כן, אני שני ואני בן, זה השם שלי", כך נפתחת השיחה שלנו, בחיוך גדול ולב פתוח. שני גדל בשכונת רמות של פעם ועבר את המסלול הדתי הקלאסי. בתקופת הלימודים באוניברסיטה התחיל להתנדב בדף הפייסבוק "סיכוי שווה" להעלאת המודעות לאנשים עם מוגבלות ולשילוב שלהם כשווים, ובמקביל עבד כראש מחלקת אוכלוסיות באגודת הסטודנטים.
את כל זה שני עשה כשגם הוא מתמודד עם מוגבלות. "יש לי שיתוק מוחין. נולדתי פג ובלידה לא הגיע מספיק חמצן לאזורים שונים במוח – המשמעות ביומיום היא שיש לי קושי בהליכה ובהתמצאות במרחב. קשה לי להגיע למקומות חדשים. עד גיל 18 המקום היחיד שהגעתי אליו בלי ליווי היה בית הכנסת שליד הבית. בנוסף, קשה לי להבדיל בין ימין ושמאל, לזהות פרצופים. היום המצב הרבה יותר טוב ואני מסוגל לעשות את כל זה, אבל זו עדיין משימה בשבילי. הגישה שלי היא שהמוגבלות היא חלק מהחיים שלי אבל החיים שלי הם לא חלק מהמגבלה. זה אומר שהמוגבלות קיימת אבל אני לא מסתובב סביבה כל הזמן. אני לא מתעלם, היא חלק מחיי, אבל אני לא נותן לה לעצור אותי".
היום שני עובד בתפקיד בכיר במגזר הציבורי וגר בדירת שותפים בין רחביה לקטמון. "זה לא מובן מאליו שאני כל כך עצמאי. עבדתי קשה כדי להיות כמו כולם. זה תהליך שמתמשך כל הזמן ויש לו את הקצב שלו. אני מבין היום שיש דברים שאצל אחרים פשוט קרו ואני הייתי צריך ללמוד אותם. אפילו בדברים הפשוטים כמו ללמוד ללכת או לשרוך שרוכים. כבר בגיל צעיר מאוד הבנתי שאני רוצה לחיות חיים מלאים, עד הסוף. שאני לא מוכן לוותר על המהות של החיים. אני רוצה להתאהב ואני רוצה להתחתן".
לאורך השנים שני פגש את חוסר ההבנה שיש לאנשים "מבחוץ": "אנשים חושבים שבסיס לשידוך יכול להסתכם בעובדה ששני המועמדים נכים. ניקח נכה ונכה ונכיר ביניהם. אני פחות שם. ברור שהכוונות טובות, אבל אני מבקש לראות מעבר".
הוא לא חש בנוח מהשילוב של הדיבור על רווקות ומוגבלות. "על המוגבלות אני רגיל לדבר. מבחינתי, המוגבלות שלי היא נתון ועכשיו נראה מה עושים עם זה. מבאס אותי שבשלב זה של חיי עדיין לא מצאתי את שאהבה נפשי, אבל אני לא חושב שהסיבה שאני רווק קשורה בהכרח למוגבלות. כמובן שאי אפשר להתעלם מזה המוגבלות משחקת תפקיד, אפילו ברמה הטכנית – אם אני צריך לנסוע לפגוש מישהי בפתח־תקווה, זה מאמץ. זה כמובן לא אומר שאני לא אעשה את זה".
שני מדגיש שהסיבה שהוא רווק היום קשורה אליו. "אחד הדברים שמפריעים לי, ככל שאני מתבגר, זה שאנשים נורא רוצים לעזור ואומרים: 'אתה חייב להכיר', 'אתה חייב לצאת', ואני אומר לרווקים, להורים שלהם וגם לשדכנים – תנשמו רגע. לפעמים לחץ עוזר אבל לפעמים ממש לא. אנשים עוברים תהליכים, תיתנו רגע לנשום, לדבר, לבכות או סתם להיות שם בשבילם, לפעמים זה יעשה יותר טוב".
אחרי הכול ועם כל המורכבות, שני לא מסתיר את החיוך התמידי שלו. "חזרתי עכשיו מלונדון מטיול עם השותפים שלי. היה מאתגר אבל היה כיף. אני אוהב לראות ספורט, חובב אדוק של מוזיקה קלאסית. אני אדם סקרן שאוהב הומור, זה מאוד חלק מהחיים שלי להיות בטוב. זה לא שאני לא רואה שיש רע בעולם אבל אני משתדל להסתכל על הדברים הטובים שיש".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
