"כולן דורשות מילים פשוטות שלא אומרות לי שום דבר", כתב ושר שלמה גרוניך (אחרי השורה המפורסמת "כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים"). ייתכן שספר זה מאת הרב עדין שטיינזלץ, שפורסם במקור באנגלית עוד בשנת 1996, הוא התשובה לגרוניך ולשיר שנכתב עוד בשנת 1983.
מטרתו המוצהרת של הספר היא להחזיר את המשמעות לאותן מילים פשוטות, אלו שאנחנו משתמשים בהן כל הזמן אך משמעותן אינה פשוטה כלל ועיקר. להפך, הן כוללות בתוכן כל־כך הרבה, עד שלעיתים אנו שוכחים, או כלל לא יודעים, מה באמת הן מביעות.
עוד לפני הקריאה בספר ניסיתי בעצמי לחשוב על מילה שאינה מופיעה בספר ומה משמעותה. לשם כך חשבתי על המילה "מילה". כצעד ראשון ניסיתי למצוא איפה היא מופיעה בתורה, ומשלא הצלחתי ובדקתי, ראיתי שיש רק אזכור בעל דמיון: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה", בספר בראשית. את עיקר הופעותיה נמצא דווקא בספרים מאוחרים, כגון איוב. נראה שראיית המילה כרכיב בעל עניין בפני עצמו היא עניין מאוחר יחסית. התורה מתחילה באמירה ולאחר מכן בדיבור, אולם אלו כוללים וארוכים יותר. עד כאן התרגיל הפרטי שלי.
סיום הוא נקודת התחלה
בספר מופיעות 13 מילים ובהן טבע, טוב, אמונה, מין, מוות, חברים, מסכות, אהבה, אלוקים. מהמילים במקור האנגלי הושמטה מילה אחת, "הוליווד", ולדעתי בצדק, מאחר שזו מילה שאין לה משמעות פרט לייצוג התרבותי הנוכחי שלה, שממילא משתנה (ולפני 200 שנה לא הייתה לה כל משמעות). רשימת מילים זו בלבד עלולה לעורר חלישות הדעת. אלו נושאים שפילוסופים דנים בהם כבר מאות שנים בחיבורים סבוכים ועבי כרס, ואילו כאן כל המילים הללו ועוד כמה נכנסות לתוך 186 עמודים בלבד.
נראה שאצל הרב שטיינזלץ המילים לא רק פשוטות אלא גם שקולות ומדודות, ובעיקר מצליחות להכיל רעיונות מרובים בצמצום מקום. מאפיין נוסף של כתיבתו – שמופיע בספרים רבים שלו – הוא שהרב אינו מכוון אותך בכוח למסקנה כלשהי או מציע את ההסבר כולו כמאכיל בכפית. הוא פורס בפני הקורא דיון שלם במילה ובעיקר מדגים את מהלך הדיון, כמו כדי ללמד את הקורא כיצד הוא צריך לערוך דיון כזה עם עצמו. משום כך, סיומו של פרק עשוי לשמש כנקודת התחלה עבור הקורא, שמתבקש להמשיך את הדיון עם עצמו כדי להבין טוב יותר מה הוא רוצה להגיד בכל פעם שהוא אומר מילה מסוימת.
אפשר לחשוב על כמה וכמה ספרים ששמם הוא בסגנון "על מה אני מדבר כאשר אני מדבר על X". רובם עושים זאת ככותרת, אבל בחלקם, ובספרים אחרים בסגנון, יש הסברים ארוכים על אופן השימוש במילים מסוימות, תוך ניתוח אישי של מה אותה מילה מסמלת עבור הכותב. הספר הזה הוא בעל כוונה הפוכה. למילים ישנה המשמעות שלהן, ואין צורך להמציא משמעויות חדשות. מטרתו היא לגרום לקורא לרדת לשורש המשמעות של מילים כדי שיידע לבחור את המילים הנכונות, להבין מה הן מביעות, ולקוות שהכוונות יהיו ברורות יותר, בעיקר אם שומעיו ערכו גם הם מסע דומה.
עם זאת, מילים יכולות להסתיר מאחוריהן משמעות עמומה, כפולה ולעיתים גם סתירה פנימית. לכן אין להתפלא שבמהלך הספר נמצא שהדיון במילה מסוימת משתנה. וכך, לאחר שהושמעה טענה שהקורא מקבל כהגיונית, תופיע עליה קושיה בפסקה הבאה.
האם הטוב הוא מוסרי
אנסה להדגים מעט את מהלך הדיון של הרב שטיינזלץ באמצעות קיצור נמרץ של אחד הפרקים שעוסק במילה "טוב". הדיון נפתח בהצגת שלושה מובנים למילה טוב: נעים, מועיל ומוסרי. המובנים הללו זרים זה לזה, כלומר דבר מסוים יכול להיות מסוג אחד של טוב אך לא משני האחרים. משמעויות המועיל והנעים אינן נידונות, מאחר שלדעת המחבר אלו עניינים פשוטים יחסית ורובם נתונים להכרעת מומחים. אעיר כי איני בטוח בכך; מומחים ממילא חלוקים בדעתם בנושאים רבים, ועניינים אסתטיים הם אישיים למדי.
מכל מקום, עיקר הפרק עוסק בטוב המוסרי והקושי לדעת מה הוא, ובכך שלמרות הקושי אנו מכריעים בין טוב לרע פעמים רבות ביום. המחשבה הראשונה היא להיעזר בחוק, אולם למרבה הצער גם החוק אינו עוזר בהבחנה מה מוסרי, שכן מטרתו ליצור ולשמור על סדר חברתי. אפשר בקלות להיות אדם שומר חוק ועדיין לא להיות אדם מוסרי. גם הרגשתנו הפנימית, המורה לנו מה מוסרי ומה לא, יכולה לנבוע ממסרים חיצוניים, ממה שספגנו בלימודינו, בבית הורינו או במקומות אחרים. ובעוד שאפשר למצוא הסכמה יחסית על מה נחשב מוסרי בתרבות מסוימת, הרי שבמפגש עם תרבות אחרת מגלים שהמוסר הוא עניין יחסי, שעשוי להיות תלוי מקום, זמן ונסיבות.
לעיתים ישנה הרגשה כי קיימים חוקי מוסר אוניברסליים, אולם מה מקורם? ייתכן שאפשר למצוא תשובה לכך במסגרת הדת, אולם גם פילוסופים ואנשים חילוניים ניסו להתמודד עם האתגר, למשל קאנט. כללים אוניברסליים הם הכללות, ואינם יכולים להכיל את כלל הפרטים. כדי לגבש כללים כאלו יש להיפרד מהפסולת ולבנות סולם ערכים יציב ובר־קיימא ללא תלות במקום ובזמן, שיכול לכוון אותנו להתמודדות עם התנגשות בין ערכים שונים. מערכת מוסרית צריכה להיות רחבה ולהקיף מגוון התנהגויות, כמו גם ארוכת ימים ולא משתנה במהירות. למערכות מוסר יש גם ממד של גובה, שגב כלשהו, סוג של אלטרואיזם ויכולת להקריב מעצמנו למען רעיון כלשהו. הרב שטיינזלץ מסיים בשאלה: "האם קל להשיג טוב רב־ממדי שכזה? ככל הנראה לא, אבל בזכות בקשתו נוכל להיות אנשים טובים יותר".
הדיון בהחלט אינו ממצה את סוגיית הטוב והמוסרי ומשאיר לקורא עבודה משלו. לאחר שישנה הבנה כלשהי מהו אותו טוב מוסרי רב־ממדי, הקריאה של הרב שטיינזלץ היא לחפש אותו ולתור אחריו. זו אינה משימה קלה. רבים תרים אחר הטוב והמוסרי כבר שנים רבות, ואם היו מצליחים למצוא הרי שלא היה צריך לחפש עוד. אלא שתהליך החיפוש עצמו הוא שמרומם את האדם ויש לו ערך רב בפני עצמו, כמו גם בהפנמה ובזיקוק של מה בעצם מחפשים. פרקים אחרים בספר בנויים באופן דומה.
כמו בספרים אחרים של הרב שטיינזלץ, גם גדולתו העיקרית של ספר זה היא בלימוד ופיתוח דרכי החשיבה עצמן, בנוסף להדגמת תהליכים. הקורא ייהנה גם מתוכן הספר ומהלימוד שבעקבותיו, וגם מאפשרות הצצה נוספת למעבדה הפנימית של איש דגול זה, שאנו זוכים בספר חדש מיצירתו גם לאחר פטירתו.
