למי שמגיע מבחוץ, המילים של תהילה נראות סותרות את המקום שממנו היא מגיעה, אבל מרגע שמקשיבים למקצב ומביטים בעיניים הבורקות שלה הכול מתיישב. "אני באה מבית חרדי, כרגע אני עוסקת בהנחיית קבוצות למיניות בריאה. בחרתי בתחום מתוך החוויה שלי ברווקות, כבר בגיל 22. אני זוכרת שהייתה לי הארה על כך שאני רווקה ואין לי מושג מתי הרווקות הזו תיגמר, ומיניות זה משהו שאני רוצה ללמוד אותו ולדעת אותו בלי קשר לרווקות שלי. אולי לא אמרתי את זה אז ככה לפני עשר שנים, אבל זה היה הרעיון".
היום תהילה מנחה במסגרת "בקשר אלייך", בתוכנית לבנות מתבגרות שמועברת בעשרות מדינות בעולם. "התחלתי לקרוא וללמוד על זה וללכת לקבוצות. חשוב לי לדבר על מיניות, במיוחד עם רווקות, ובמיוחד חרדיות. הן מנותקות מהגוף, מהמקום האינטימי והאישי. יש בנות חרדיות מצליחות מאוד, אבל ההיכרות והקשר עם הגוף שלהן היא ממש בוסרית. יש הרבה בורות, מרחק ומבוכה, ואת הפער הזה צריך לצמצם. קודם כול אישה מול עצמה וגבר מול עצמו. אני מאמינה שלכל אחד צריך להיות ברור מי הוא לפני שבונים את מי אנחנו".
תהילה מתקשה לתייג את עצמה כחרדית קונבנציונלית. "תמיד הרגשתי שונה וחיפשתי את הדרך הייחודית שלי. נניח אם כל בחורה חרדית קלאסית הולכת לשידוכים, אני לא הייתי במקום הזה. בגיל 22 הלכתי פעם אחת לשדכנית, היא הוציאה מחברת משבצות של פעם והתחילה לשאול אותי שאלות. הרגשתי שהיא מנסה להכניס אותי למשבצת. כל השאלות מאוד מצמצמות והרגשתי שאני הרבה יותר גדולה מזה. שחור־לבן או צבעוני? עובד או לומד? השאלות האלה עושות לי גירודים. אי אפשר להכיל את זה שבן אדם הוא גם וגם וגם? בנקודה הזו הרגשתי שזה לא רלוונטי לי. יש בנות שיש להן ממש מערכת יחסים עם השדכנית".
תהילה יצאה עם בחורים שאנשים שהכירו אותה הציעו לה. "יצאתי עם כל אחד שהכירו לי עד שלאט־לאט ידעתי להגיד מה בדיוק אני רוצה. נכנסתי גם לאתרי היכרויות אבל גם שם זה לא היה זה, ועם הזמן הרגשתי שזה יוצר אצלי הרבה ציפייה ותסכול. נמאס לי לראות את אותם בחורים ואותן תמונות. הבנתי שאני לא חייבת להיות שם. זה לא המקור היחיד שממנו אני יכולה למצוא חתן. הקפאתי את המינוי ומדי פעם אני חוזרת. עושה סיבוב ובודקת, עושה סוג של השתדלות אבל לא משהו שמכניס אותי למקום שאנרגטית לא טוב לי להיות בו".
השאלה על חוויית הרווקות בבני־ברק מתבקשת. "רק בשנתיים האחרונות אני מרגישה שאין מקום בבני־ברק לרווקים ורווקות. יש שם הרבה רווקים ורווקות אבל כל אחד הוא בודד. אם בנחלאות או גבעת־שמואל יש ביצה וקבוצות, פה כל רווק ורווקה לבד מול עצמם. זה מאוד בודד. לא מספיק שאני רווקה, חברתית חסר לי המקום הרלוונטי להיות בו. בתקופה האחרונה אני עושה צעדים עם כמה חברות לחפש דירה בגבעת־שמואל. מדהים לראות את הפיגור של בנות חרדיות בשלב היציאה מהבית. אם בחברות אחרות יוצאים בגיל 18־20 מהבית ומובן מאליו שלא גרים עם ההורים וזה חלק ממסלול החיים, אז אצל רווקות חרדיות ההחלטה לצאת מבית ההורים מגיעה מאוחר מאוד. תרבותית זה מטורף, להיות אישה בת 35 ובמובנים מסוימים של עצמאות, כמו לשלם שכר דירה ולדאוג לחיים שלך בעצמך, להיות בפיגור כל כך גדול מול בנות בגילי".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
