אָדוֹן, סְלַח! מַדּוּעַ רָאִיתָ עַל כָּךְ/ לַהֲבִיאֵנִי לְזֶה הָעוֹלָם וּמִמֶּנּוּ לְהוֹצִיאֵנִי/ מִבְּלִי לְהַרְאוֹת לִי אֶת עֵינַי פַּעַם אַחַת/ בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי שֶׁנָּתַתָּ לִי (אשרי שנולדתי, חיים ברנדוין).
איש האקדמיה עטור הפרסים והעשייה החינוכית, פרופ' חיים ברנדוין, פרסם מאמרים רבים וגם משך בעט, בפרוזה ושירה, ובהן מבט בוחן ונוקב על מציאות האדם בעולם והקשר בין אדם לבוראו. בשיר "אשרי שנולדתי" מייחל המשורר לראות את עצמו דרך עיניו שלו, במראת חיים מהדהדת ומלמדת גם יחד.
בשיאו של יום, בלב רועד, שפתותינו רוטטות את המילים הגדולות "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם". מחבר הפיוט שאל את המילים מירמיהו, שכמו ברנדוין, מלין על יום לידתו: "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹיוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ… אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם" (כ, יד-יז). ערב חורבנה של ממלכת יהודה, הקושי להניא את העם משאננותו, קטטתו עם פשחור וכליאתו, גרמו לירמיהו לומר את המילים הקשות הללו: "לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי" (שם יח).
אך אנחנו איננו ירמיהו. טוב לו לעולם שנולדנו אליו, וטוב לנו ביום הרת עולם שבו נעמוד לפניו, "הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם". נבקש ממנו להביט בנו מזוויות מבט שונות, "אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים".
הפוטנציאל והמימוש
ירמיהו העניק לבעל הפיוט את המילים המרגשות "הרת עולם", ובעל המדרש ציין את התאריך וכרך בו את ראשית השנה:
תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה באלול נברא העולם… נמצאת אתה אומר ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשנייה נתייעץ עם מלאכי השרת, בשלישי כנס עפרו, ברביעי גבלו, בחמישי רקמו, בששי עשאו גולם, בשביעי נפח בו נשמה, בשמיני הכניסו לגן, בתשיעי נצטווה, בעשירי עבר, באחד עשר נידון, בשנים עשר יצא בדימוס. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס [זכאי], כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי? "בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא רבה כט, א).
ובכל זאת, במילים "הרת עולם" איננו מציינים רק את תאריך הולדתו של העולם ושל האדם, אלא מתכוונים למשמעות עמוקה וגדולה, כפי שלימדה אותנו המחלוקת בתלמוד הבבלי:
תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם… בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם… בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל (ראש השנה יא, א).
שני בני הפלוגתא הענקים הללו נחלקו בלא מעט נושאים, ובכל זאת בשורש מחלוקת זו טמונה הבנה עמוקה של משמעות לידתו של האדם והעולם. בהמשך, מוזכרים הסימוכין למחלוקת:
תניא, ר' אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי". איזהו חֹדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות? הוי אומר זה תשרי. ר' יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם? שנאמר "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ". איזהו חֹדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות? הוי אומר זה ניסן (שם).
לכאורה, שני הסימוכין הללו, לפחות מבחינה בוטנית, צודקים. אך לא בשיעור בצומח עסקינן. כשצוללים לעומק השוני בסימוכין מגלים את עיקרי ההבדלים: לשיטתו של ר' אליעזר, יום הרת עולם קשור לעצם ציוויו של הקב"ה – תדשא הארץ, והאילן מלא פירות. לעומתו ר' יהושע מציין את תוצאת הציווי, ותוצא הארץ והאילן מוציא פירות. לדידו של ר' אחיעזר, בהוצאת הדשא והפירות גלום הפוטנציאל (יוֹכְלָה) במעשה הבריאה, יום הולדת העולם והאדם הוא יום הפוטנציאל העתידי. אך ר' אליעזר מביט אל התגשמות הציווי האלוהי ואל התוצאה, אילן מלא פירות.
עננים מתוקים
למרות הסוגיה המפורסמת בתנורו של עכנאי ופסילת טהרותיו של ר' אליעזר, יום הרת עולם הוא בתשרי, כפי דעתו, והוא קשור בתפיסה העמוקה של רבי אליעזר את הקשר לשמיים:
ומהיכן הארץ שותה? רבי אליעזר אומר: ממימי אוקינוס, דכתיב "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ". אמר ליה רבי יהושע: וכי מימי אוקינוס לא מים מלוחים הן? אמר לו מתמתקים הן בעבים… רבי יהושע אומר: מן העליונים. שנאמר "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (בראשית רבה יג, י).
המים הללו, המתמתקים מן העליונים, משקים את הדשאים וגורמים למלא את האילן בפירות ביום הרת עולם.
תורת הסוד נחלצת לסייע לנו ביישוב מחלוקת תנאים זו:
ומה שאנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק על זה אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס… וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון. (ר' חיים ויטאל על פי האר"י, פרי עץ החיים שער השופר, ה')
ומן מחלוקת האילן אל האדם השלם, העומד בפני ריבונו של עולם ביום הרת עולם ובאמתחתו עיבור, הריון, פוטנציאל האדם על מחשבותיו, מאווייו ורצונותיו. אך גם עם לידה: תוצאותיו, פירותיו ומעשיו. ובליבנו תפילה: "עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ קָדוֹשׁ".
