תכולת הספרייה: אני מאוד קשורה לספרייה שלי, כי מצד אחד היא משקפת את מי שאני בפועל, עם ספרים שאני קוראת באופן שוטף, אך גם את מי שהייתי רוצה להיות – עם ספרים שנמצאים בה והנוכחות שלהם גורמת לי להאמין שיום אחד אהיה בן אדם טוב יותר וחכם יותר. היא מורכבת מספרים משלל סגנונות: ספרי קודש, ספרי חסידות, פרוזה ישראלית, שירה ישראלית, ספרי ילדים וספרי מוזיקה. יש בה הרבה ספרים שאספתי וירשתי עם השנים מאנשים שונים, ולמרות שיש ביניהם כאלה שלא פתחתי שנים, אני שומרת עליהם במסירות והנוכחות שלהם מרגיעה אותי.
מדף קרוב ללב: המדף שקרוב לליבי משתנה לפי ימות השבוע ותקופות השנה. ביום־יום, המדף שהכי קרוב אלי הוא מדף הסידורים והתהילים. יש לי חולשה לעימודים שונים ולתוספות מעניינות. זה גורם לי למצוא נתיבים חדשים בתפילה, ואפילו צורת האותיות יכולה לרענן לי את המחשבה ואת הכוונה. בשבתות, המדף הפעיל הוא של ספרי פרשת השבוע ובעיקר סדרת "פרפראות לתורה", שירשתי מסבא של חברה שהיה אדם קרוב אלי. בתקופה הזו של השנה, לקראת המופע "אוחילה", אני קוראת המון סיפורי חסידים. גם כדי לקבל השראה, אך בעיקר כי זה מרגיע אותי מאוד בתוך כל הלחץ.
שיטת מיון: מי אמר שבכלל נעשה מיון? אני כל כך אסוציאטיבית שאפילו אני לא עוקבת תמיד אחרי ההקשרים של המדפים. סביב פסח אני מסתבכת עם זה ובכל פעם מחליטה על חלוקה אחרת, עד שאני מתייאשת והמצב חוזר לסורו. מה שיפה זה שאיכשהו אני מאמינה שכן יש היגיון פנימי בחוסר ההגדרה הזה, למרות שאין לי מילים להסביר מה הוא בדיוק.
על ארבעה ספרים
פונטנלה
מאיר שלו / עם עובד, 2003
אחד הספרים שהכי התחברתי אליהם בחיי. זה הספר ה"מאיר שלוי" הראשון שקראתי, והדמויות השונות, קשרי המשפחה ביניהן, התיאור של חיי המושב והעלילה הספק־דמיונית ספק־מציאותית גרמו לי להתאהב בספר הזה ולקרוא אותו שוב ושוב. עדי כדי כך הוא השפיע עלי שיש לי שני עותקים ממנו: אחד להשאלה, והשני עותק אישי שלי שסימנתי בו משפטים שאהבתי במיוחד.
אור הגנוז
מרטין בובר / שוקן, 1946
כמעט בכל פעם שעובר עלי משהו או שיש לי מה להגיד על החדשות והאקטואליה, אבא שלי שולף סיפור חסידי מתאים שעונה לי באחת גם על הצורך השכלי וגם על הצורך הרגשי. המענה הזה לשני העולמות הוא בעיניי סוד הקסם של הסיפור החסידי. זוהי אחת האסופות הכי מקיפות ונאמנות למקור. כשאני צריכה לפעמים לעלות טפח מעל המציאות או למצוא מקור לסיפור חסידי ששמעתי, אני נעזרת בה. אחד הדברים המעניינים שגיליתי הוא שקריאת סיפור חסידי לפני השינה גורמת לחלומות טובים יותר.
פתגמים ומכתמים
חנניה רייכמן / יוסף שרברק, 1955
ספר זה, לצד אחיו התאום "דבש ועוקץ", הם מהספרים שאני הכי גאה בהם בספרייה שלי. מעשה שהיה כך היה: בילדותי ביליתי הרבה שבתות אצל סבא וסבתא שלי בקיבוץ. הספרייה שלהם הייתה גדולה, אך כמעט לא היה בה ספר שיכולתי לקרוא, וכך מצאתי את עצמי קוראת הרבה חוברות זיכרון, אך גם את הספרים האלו. סבא שלי, שהיה אדם אוהב שפה ומילה, הרבה לצטט מפתגמיו של חנניה רייכמן. אחד המשפטים שעד היום מסתובב אצלנו במשפחה נוגע למצב שאורח יושב הרבה זמן: "לא צרה אם האורח, לפעמים לבוא שוכח; אך צרה היא בהחלט, אם שוכח הוא לצאת". כשמצאתי את הספרים האלה כעבור שנים בחנות יד שנייה מיהרתי לקנות. בכל פעם שאני רואה אותם אני מקבלת ד"ש מסבא אורי ז"ל.
א אידישע קאפ
גדי פולק / תפארת, 2016
ספר מחכים ומרתק שמעביר את הזמן בהנאה בשבתות, בחגים ובכלל. בספר יש ציורים מפורטים ולצידן חידות, שכדי לענות עליהן צריך לשים לב לפרטים ולהפעיל היגיון, ידע הלכתי ויצירתיות. הוא מתאים למגוון גילים, מביא את החן של השכל היהודי ומחדד את המבט. המזל הגדול שלי הוא שאני כל כך שכחנית, שכל כמה חודשים אני פותרת את החידות מחדש.
