"זיהינו כריש בקרבתי מתחת למים, והלב שלי פשוט צנח, קפאתי מפניקה"

עננים שחורים ריחפו מעל ביתו של אנדי דונלדסון בפרת' שבאוסטרליה לפני ארבע שנים. הקריירה שלו כרואה חשבון אומנם התקדמה מהר מהצפוי – הוא זכה לקידום מקצועי והרוויח הרבה כסף – אבל בסופו של כל יום עבודה הוא הוצף בתחושות קשות והרגיש שהוא מאבד קשר עם עצמו.

"הסתובבתי עם תחושת פספוס על מה שלא הצלחתי להשיג כשחיין מקצועי, וזה הוביל לדיכאון. הקידום גם הוביל ליותר אחריות ויותר לחץ, עבדתי הרבה שעות, לא עסקתי בספורט או דאגתי לעצמי והחיים הפכו ללא מאוזנים", נזכר דונלדסון. "לא ביקשתי עזרה או סיפרתי לאף אחד מה עובר עליי ועברתי כמה חודשים קשים, שבמהלכם אחד העמיתים שלי לעבודה הגיש תלונה על התנהגות אגרסיבית שלי כלפיו. זה דרדר את המצב שלי אפילו יותר, כי מעולם לא התנהגתי בצורה כזו לאף אחד. באותה תקופה שני חברים שלי התאבדו אחרי תקופות של קושי נפשי ואז הבנתי שאני כנראה לא נמצא במקום הנכון ושאני צריך הפסקה כדי להבין מה אני באמת רוצה לעשות".

"המצב המועדף עליי היה כשנכנסתי לסוג של זרימה כמעט מדיטטיבית. היו רגעים קשוחים יותר שסבלתי בהם ממחלת ים או סתם הרגשתי רע, ובמקרים כאלה התרכזתי ברבע השעה הבאה ולא במחשבה שיש לי עכשיו עוד שעות ארוכות לפניי"

בחודש שעבר השלים דונלדסון את אתגר "שבעת האוקיינוסים", האתגר הקשה ביותר בעולם השחייה במים פתוחים, בזמן המהיר בהיסטוריה. במסגרתו, הוא חצה בשחייה את המסלולים הימיים הקשים ביותר בעולם. דונלדסון הוא האדם ה־24 שאי פעם סיים את האתגר, כשהוא היחיד שעשה זאת בפחות משנה (334 יום, בעוד המחזיק בשיא לפניו עשה זאת ביותר משנתיים) עם שיא עולמי של כלל המשחים, שעצרו את השעונים על 63 שעות ושתי דקות.

"אחרי שעזבתי את העבודה יצאתי לטייל בעולם. עבדתי בניקרגואה בתור מדריך בסיורים להרי געש, טיילתי באירופה וביקרתי גם בישראל. במרץ 2022 הצלחתי לחזור הביתה אחרי כל הכאוס במהלך הקורונה, ושם התחלתי לשחות בים הפתוחעם חבר ותיק. זה היה עיסוק נהדר בשבילי בתקופת הסגרים, בלי שום כוונה לחזור לעיסוק ספורטיבי מעבר אליו. עם הזמן גיליתי שוב את התשוקה והאהבה לשחייה והתחושה הייתה נהדרת".

מה הוביל להחלטה לצאת לאתגר?

"השחייה בים הזכירה לי כמה התגעגעתי לעסוק בספורט והשפיעה על המצב המנטלי־נפשי שלי באופן חיובי מאוד. ואז השתתפתי במרתון שחייה מקומי, באורך 20 קילומטר, שבמהלכו גייסתי עשרת אלפים דולר להעלאת המודעות לבריאות הנפש, ואחרי שניצחתי הרגשתי שאתגר שבעת האוקיינוסים יהיה נכון עבורי בתור השלב הבא. אתגר שיאפשר לי לגייס סכום גדול יותר לאותו עניין וגם יציב בפניי מטרה גדולה כמו שאני אוהב".

איך האנשים סביבך הגיבו להחלטה?

"אני בטוח שיש אנשים, בטח כאלה שעבדו איתי, שחשבו שהשתגעתי ושאני מוותר על קריירה מבטיחה. אבל הקרובים אליי תמכו ועודדו לאורך כל הדרך. תמיד יהיה מישהו שלא יאהב החלטה שתקבל ואין ספק שהפרגון שקיבלתי הפך את הדברים לקלים יותר".

האתגר הקשוח שדונלדסון בחר בו כלל שחייה בתעלה הצפונית בין אירלנד לסקוטלנד במצר קוק, בין האי הצפוני לדרומי של ניו־זילנד בתעלת מולוקאי, בין האי אואהו לאי מולוקאי בהוואי, בתעלת למאנש שבין צרפת לאנגליה, בתעלת קטלינה שבין האי סנטה קטלינה לדרום קליפורניה, במצר צוגרו שבין האי הונשו לאי הוקאידו ביפן ובמצר גיברלטר שבין אירופה לאפריקה. זמן השחייה בכל אחד מהמשחים נע בין ארבע וחצי שעות לכמעט 16 שעות ברציפות.

"אתגר כזה מצריך התמודדות מסוגים שונים, במשך תקופה שחיתי 50 קילומטר בכל שבוע, כולל בימים גשומים. גם שחיתי בחושך ועשיתי בריכות קרח, כדי להתרגל לשחייה בטמפרטורה כזו. הדבר הכי חשוב במסע כזה הוא הפן המנטלי, אבל במקרה הזה הדרך היחידה להתמודד הייתה פשוט לצאת לדרך – וזה מה שעשיתי".

לא יוצאים לבד לאתגר מהסוג הזה, ובכל תחנה שאליה הגיע, בנה דונלדסון קבוצת תמיכה שפעלה לצידו. "יש הרבה הכנות טכניות למסע. לדוגמה במשחה הראשון בתעלת למאנש – מדובר בערוץ עמוס במיוחד מבחינת תנועה ימית, וצריך לקבל אישור מיוחד לצאת לדרך עם גורם מוסמך שיש לו רישיון לקחת אותך למסע כזה. בכל מקום שיתפתי פעולה עם צוות מקומי, לו יש את הידע בנוגע למים ולאזור. בזמן כל משחה הייתה סירה במרחק כמה מטרים ממני והקפטן היה אחראי על הניווט. בנוסף הם סיפקו לי מידע חיוני, עדכונים חיים איפה אני נמצא וכמה זמן נותר, עודדו אותי וסיפקו לי בקבוקי נוזלים, שהיו קשורים בחוט ונזרקו אליי. הם העבירו לי הודעות על שלט לבן גדול, כשלפעמים מדובר היה במידע טכני רלוונטי ולפעמים דרישת שלום מאמא שלי שאיחלה לי הצלחה, או חברים מרחבי העולם. הידיעה שאנשים עוקבים אחריי ונמצאים איתי נתנה לי הרבה מוטיבציה".

"האנדורפינים שמשתחררים אחרי פעילות ספורטיבית טובים מאוד נגד דיכאון, במיוחד אחרי שחייה – כי השהייה במים קרים בטבע גם מרעננת את הגוף. היא גם נותנת לך מרחב להיות עם עצמך ועם המחשבות שלך, בתקופה שבה אנחנו מחוברים מדי למסכים סביבנו"

שלושה מתוך שבעת המשחים באתגר התקיימו בלילה, בחושך מוחלט. "הסיבה היא שיש אוקיינוסים שעדיף לשחות בהם בלילה כי המים רגועים יותר וקל יותר לנווט כשחיין", הוא מסביר, "זה לא שינה את העובדה שמפחיד מאוד לא לראות שום דבר סביבך, וחוויתי רגעים מלחיצים מאוד. במשחה בהוואי, בשלב מסוים ליוותה אותי קבוצה של דולפינים. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה: הלב שלי פעם במהירות ועשיתי הכול כדי להירגע. אבל זו הייתה רק ההכנה, כי מאוחר יותר אל תוך הלילה זיהינו כריש בקרבתי מתחת למים והלב שלי פשוט צנח, קפאתי מפאניקה. למזלי לקיאק שליווה אותי, בנוסף לסירת הגיבוי, היו שני "מגיני כרישים" – מערכת שיוצרת במים שדה חשמלי תלת־ממדי רב עוצמה, שמרחיק כרישים מהאזור. כמה דקות אחרי שהיא הופעלה הכריש נעלם".

היו רגעים שחשבת לעצמך "מה לעזאזל אני עושה פה?"

"בהחלט. היו הרבה רגעים שבחנתי את ההחלטות שקיבלתי בחיי ואין ספק שהמפגש עם הכריש היה אחד מהם. טבעי ואנושי לחוות תחושת ספק ובכל פעם שחוויתי רגע כזה, ניסיתי לחזור לסיבה שאני עושה את זה, לאתגר שבחרתי, לכסף שרציתי לגייס ולרצון שהמשפחה שלי תהיה גאה בי".

מה עובר בראש כששוחים כל כך הרבה שעות?

"זה תלוי ברגע ובמשחה אבל המצב המועדף עליי היה כשנכנסתי לסוג של זרימה כמעט מדיטטיבית, שבה פשוט נהניתי ממה שעשיתי, וזה עזר שהכול יעבור הרבה יותר מהר. היו רגעים קשוחים יותר שסבלתי בהם ממחלת ים או סתם הרגשתי רע, ובמקרים כאלה התרכזתי ברבע השעה הבאה ולא במחשבה שיש לי עכשיו עוד שעות ארוכות לפניי".

כמה יקר לממן אתגר כזה?

"כל משחה עלה בסביבות 7,000 דולר והמטרה שלי הייתה למצוא ספונסר שיעזור לכסות עלויות, בשעה שמהאנשים ביקשתי רק לתרום לקרן שהקמתי להעלאת המודעות לטיפול בבריאות הנפש. אף שלא מצאתי את הספונסר המיוחל, החלטתי בכל זאת לצאת לדרך אבל גם אחרי ששברתי שיא עולם באחד המשחים (במצר קוק, כשהוא שחה 22 קילומטרים ב־4:33:50 שעות) והמסע קיבל חשיפה, עדיין התקשיתי למצוא מימון חיצוני. למזלי היו לי חסכונות ואחרי שהוצאתי את כולם, ונשארו לי שני משחים אחרונים, ביקשתי וקיבלתי סיוע מהמשפחה".

המשחה הקשה ביותר שעבר על דונלדסון היה גם האחרון במסע, שהתקיים במצר צוגרו היפני. אורך המשחה הוא 19.5 קילומטרים בלבד, אך בשל התנאים הקשים לקח לו לא פחות מאשר 13:04 שעות כדי לסיים אותו, כפול מהקצב הממוצע של 5 קילומטרים לשעה שבו שחה במרבית המשחים.

"השחייה במצר הזה מהצד המזרחי למערבי מאוד מאתגרת. אחרי חצי השעה הראשונה הקאתי והיה לי קשה להירגע. גם מבחינה מנטלית ידעתי שזה המשחה שישלים את האתגר, הרבה היה מוטל על כף המאזניים מבחינת הזמן הכולל, והכול בידיעה שהשנה 13 שחיינים שניסו לחצות אותו נכשלו".

דונלדסון הגיע מותש ומיובש לקו הסיום ומיד פונה לבית חולים מקומי. "הרופאים לא דיברו אנגלית, תקשרתי איתם בעזרת גוגל טרנסלייט וכשכתבתי להם איזה משׂחה סיימתי, בהתחלה הם חשבו שמדובר בטעות בתרגום ולא האמינו לי", הוא צוחק, "בסופו של דבר הם נתנו לי עירוי של נוזלים ומהר מאוד צללתי לשינה ארוכה וטובה".

"יש אוקיינוסים שעדיף לשחות בהם בלילה כי המים רגועים יותר וקל יותר לנווט כשחיין זה לא שינה את העובדה שמפחיד מאוד לא לראות שום דבר סביבך, וחוויתי רגעים מלחיצים מאוד"

ההישג של דונלדסון, שנבחר לאיש השנה של 2022 מטעם הארגון הבינלאומי לשחייה במים פתוחים, זכה לתהודה עולמית ונתן דחיפה לקרן הצדקה שהקים, Black Dog Institute.

"החלק הטוב ביותר בחשיפה הזו מבחינתי הוא העובדה שגייסנו עד היום 40 אלף דולר, עוררנו את המודעות ואני מקווה שגם נתנו השראה ועזרה לאחרים", הוא אומר, "זו הייתה שנה גדולה ומאתגרת. אני שמח שהדברים התחברו היטב ושעמדתי במטרות שהצבתי לעצמי. אני מאוד גאה שזה קרה ובכל מי שעזר לזה לקרות, והאמת שיש לי גם תחושת הקלה שזה נגמר ושיש לי עכשיו זמן לנוח".

דונלדסון (32) נולד במערב קילברייד שבסקוטלנד. מאז שהוא זוכר את עצמו, ספורט היה חלק מחייו. "גדלתי במשפחה מאוד פעילה וספורטיבית והייתי ילד מאוד אקטיבי", הוא נזכר, "תמיד עשינו משהו, אם זה לרכוב על אופניים, לטפס על הרים, לשחות או לשחק גולף, ואם ירד גשם זה אף פעם לא עצר אותנו. תמיד רציתי ללמוד דברים, לראות את העולם, לטייל למקומות אחרים וכל זה הפך אותי למי שאני היום".

כבר בגיל שבע הוא החל לשחות באופן מסודר. "אחותי הגדולה ובת דודה שלי שחו באופן מקצועי ונתנו לי השראה להתחיל בעצמי. אהבתי את זה מהרגע הראשון, זה היה מקום נהדר להתפתח בו. למדתי הרבה ורכשתי כלים שלא מקבלים בבית ספר, כמו עבודה עם קבוצה והתמודדות עם אכזבות. פגשתי את רוב החברים שלי בשחייה ועד היום, 25 שנה אחרי, כמה מחבריי הטובים הם אלו שפגשתי בבריכה בתור ילד".

ב־2016 עבר דונלדסון לאוסטרליה במטרה להפוך לשחיין מקצוען. "החלום היה אולימפיאדה. באוסטרליה יש סצנת שחייה מאוד מפותחת והחלטתי להצטרף אליה", הוא מסביר, "כמה שנים מאוחר יותר, כשראיתי שאני לא מצליח להגשים את החלום, הרגשתי שבגיל 25 הקדשתי מספיק זמן מהחיים שלי לשחייה ושהגיע הזמן להתמקד בקריירה של ראיית חשבון ובניית משפחה".

הדיכאון שהחל לסבול ממנו היה מוכר לו מבית. "סבא שלי, שהיה השראה גדולה עבורי, סבל מדיכאון לאורך שנים. הוא לחם במלחמת העולם השנייה ואני מניח שחזר כמו רבים אחרים עם פוסט טראומה. הבעיה שאז החביאו דברים כאלה, לא הייתה מודעות, לא דיברו על זה ולא הגישו לו את העזרה שהוא היה זקוק לה".

מה היתרון של שחייה בהתמודדות עם דיכאון?

"האנדורפינים שמשתחררים אחרי פעילות ספורטיבית טובים מאוד למצב הרוח, במיוחד אחרי שחייה, כי השהייה במים קרים בטבע גם מרעננת את הגוף. היא גם נותנת לך מרחב להיות עם עצמך ועם המחשבות שלך, בתקופה שבה אנחנו מחוברים מדי למסכים סביבנו. במים אתה מנותק מכל זה, אתה פשוט קיים. המסר שלי לאנשים הוא לחיות חיים יותר אקטיביים ולצאת מאזור הנוחות מדי פעם. זה עוזר מאוד בטווח הרחוק".

כמה תרמה למודעות הציבורית העובדה שספורטאי־על כמו מייקל פלפס, נאומי אוסקה וסיימון ביילס דיברו בפומבי על התמודדות נפשית שלהם?

"אין ספק שברגע שספורטאי־על החלו לשתף את ההתמודדות הפרטית שלהם זה הראה לאנשים שזה יכול לקרות לכל אחד. בעבר היו סטיגמות סביב קשיים נפשיים, אנשים תפסו אותך כחלש אם אתה סובל מדיכאון. לא דיברו על זה ואם כן, אז המסר היה פשוט להפוך לקשוח יותר אם בעיה כזו עולה. כשדמויות כאלה הראו שזה בסדר לשתף במצוקה, זה אפשר לאחרים להתמודד בצורה טובה ופתוחה יותר".

מה הדבר הכי משמעותי שתיקח מהחוויה שעברת?

"החיבור לקהילה. בני אנוש הם יצורים חברתיים ובשנה האחרונה האנשים המדהימים שפגשתי בכל מקום היו החלק המיוחד ביותר בכל מה שעברתי. קיבלתי המון תמיכה, יש לי המון חברים חדשים ואני חושב שבלעדיהם לא הייתי עומד בזה. זה מילא אותי בסיפוק וגורם לי להמשיך ולהציב בפניי עוד מטרות ואתגרים".

מה הלאה מבחינתך?

"אני רוצה להמשיך לקיים משחים במטרה לגייס כסף למטרות שאני מאמין בהן. אני מתעניין עכשיו במשחים ארוכים יותר, שאורכים כמה ימים, אני רוצה לשבור את שיא העולם בשחייה סביב מנהטן ולעשות דברים שלא עשו לפניי, כדי לחבר בין אנשים".

איך היה עבורך הביקור בישראל?

"כנוצרי היה לי מיוחד מאוד לבקר בירושלים, בכותל ובבית־לחם. האנשים היו מאוד ידידותיים, האוכל היה נהדר וארוחת ערב השבת שהוזמנתי אליה הייתה בלתי נשכחת. יש לי כמה חברים אצלכם שמאוד רוצים שאבוא לצלוח את הכינרת ואני מאמין שזה יקרה".

על מה אתה חולם?

"בשנה האחרונה חייתי את החלום שלי וזה יהיה נפלא להמשיך לפגוש אנשים נהדרים, להכיר מקומות חדשים בעולם ולעזור לאנשים. מבחינתי זו המטרה הנעלה ביותר הקיימת בחיים האלה. הקמתי עם חבר ארגון שמלמד מבוגרים לשחות, וזה תורם לבריאות שלהם. אני מקווה שאמצא ספונסר ושאוכל להתפרנס בכבוד מהשחייה שלי".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני בארבע ושמח למדי. זו הייתה שנה ענקית, השגתי דברים שבשלב מסוים לא האמנתי שאפשריים. אני מרגיש בר־מזל להיות בין אנשים טובים, ויש עוד הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחיים, להכיר בת זוג ולהרוויח בחזרה קצת כסף. אני לא צריך הרבה בשביל להיות מאושר, וחוויות ואנשים טובים בהחלט משפיעים".