01זיכרון ילדות תרבותי. 1974, ערב קיץ, חוצות היוצר ירושלים. אני נופל ונפצע קלות בברך ומיד מזהה חרך לסחיטה רגשית. אמא ברונקה ואבא בנצי מנסים להרגיע ושואלים מה אני רוצה שיקנו לי. בלי שמץ של היסוס אני עונה: פוגי בפיתה של כוורת, וזה היה התקליט הראשון שלי. הייתי מקשיב לו שבע פעמים ביום ומאז אני מומחה בעל שם עולמי לבלדה על ארי ודרצ'י.
02ספר שקראת פעמיים. מלידה אני סובל מלקות ראייה קשה, דבר המקשה עליי מאוד לקרוא טקסטים ארוכים. הספר היחיד שקראתי פעמיים היה "ביום שבו ירו בראש הממשלה" מאת עוזי וייל. הספר יצא בשנת 1991. מדובר בלקט סיפורים קצרים על אהבה, יצירה מפוארת נטולת כל הקשר פוליטי, חברתי או מדיני.
03יוצר שאהוב עליך במיוחד. ברי סחרוף. הוא קשוח ועדין, מחוספס ואלגנטי, גאון ועניו, מרגש ולא רגשני, ברור וחידה.
04מי מצחיק אותך. תמיר בר היה אחד הטאלנטים הראשונים של כאן. הוא נבט בחטיבת הדיגיטל והיה אחראי על שכיות חמדה ויראליות שחרכו את המרשתת. פיסות וידאו מחוננות, מטופשות ומצחיקות באופן קיצוני. חלק מהאתוס של הקמת תאגיד השידור הישראלי היה פריצת גבולות היצירה וכתיבת שירה חדשה של תוכן. הסרט הקצר בכיכובו "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", הוא פרץ של יצירתיות וגאונות של מיני אופרת היפ הופ שומטת לסת שהותירה חותם לנצח. את תמיר בר איבד התאגיד לשידורי קשת, מעת לעת הוא מבליח בארץ נהדרת, הלוואי שישוב.
05שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "תרגיל בהתעוררות", של שלומי שבן וחוה אלברשטיין. אולי השיר הישראלי הטוב בכל הזמנים. מילים חדות ומנומקות, לחן וירטואוזי וביצוע שנוגע בא־לוהות. אי שם בסוף 2015 כשבתאגיד השידור עבדו כ־14 אנשים, דרשתי מכל אחת ואחד ניתוח של 200 מילים על השיר, נתקבלו שני ניתוחים בני 35 מילים. היה זה המרד הראשון בכאן וההארה שעולמי הפנימי מעניין רק אותי.
06מהו המאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. פלפל חריף. אני מכור, אין דרך אחרת לתאר את מערכת היחסים עם השריפה המענגת. אני מוסיף אותו לאוכל מתאילנד, מרוקו, מקסיקו, הודו – ואפילו גפילטע אני אוכל עם סחוג. בצעירותי נהגתי אף להתחרות בכל מי שניאות, באכילת פלפלים חריפים ללא תוספת. מנהג מטופש חסר סיבה או תכלית, אבל תמיד ניצחתי.
07עם מה אתה נרדם. שקט מוחלט, רק הקולות אשר דרים להם בתוך ראשי, ואור בודד דולק בבית מחוץ לחדר השינה.
