פופ־אייס אלכוהולי
מצב האומה בשנה האחרונה היה בעיקר מדוכדך ולח ואין דרך יותר טובה להתמודד עם הטמפרטורות הלוהטות מאשר המון־המון שיכר קפוא. הפופ־אייס האלכוהולי, או שלוקים למבוגרים אם תרצו, הוא המצאה גאונית שמאפשרת לחזור לילדות, רק בגרסת הקוקטייל. שני מותגים שולטים בשוק, בשניהם אחוז האלכוהול לא גבוה ועומד על חמישה אחוזים. אצל "24 אייס" ההולנדי הלכו על טעמי הקלסיקות שנעים בין פינה קולדה פינת מאי תאי, וכמובן אי אפשר בלי הגי'ן וטוניק שרשמו קאמבק מפואר. אצל Cooloo האמריקאים תוכלו להתרענן עם מוחיטו, למונצ'לו, דקירי תות או וודקה אנרג'י. המרקם הוא שרבטי־ברדי ולא ממש קופא עד הסוף והכמות נדיבה יותר מזו של שלוק ממוצע. רק אל תשכחו להרחיק אותו מילדים סקרנים.
קורנפלקס חלב
טעם הקורנפלקס, או נכון יותר, הטעם של החלב שנשאר בקערה אחרי שסיימתם לאכול את פתיתי התירס הזהובים, לקח על עצמו השנה אתגר לא פשוט: לנסות להחליף את הפיסטוק ככוכב הטרנדים האולטימטיבי, זה שגם חובביו יודו שהוא כבר מזמן נמצא בהיפר־אינפלציה על המדפים בסופר. מדובר בטעם פרי מוחהּ הכשרוני של השפית כריסטינה טוסי (יותר ממומלץ לצפות בפרק על אודותיה בסדרה Chef's Table בנטפליקס), האישה שאחראית גם על המצאת הקראק פאי.
אחרי שפתחה גלידרייה בניו־יורק עם טעם אחד בלבד ותורים אינסופיים, הגיע הזמן לחיקוי הלבנטיני עם שלל מתכונים ברשת, ומוצרים כמו בלינצ'ס או רוגלעך עם המילוי הנחשק. השיא כמובן נרשם עם יציאתו של שלגון ה"קראנץ' קורנפלקס", שנולד לאחר שזכה במרבית הקולות בקבוצת הפייסבוק המצליחה "רעבים ברעבך", במהלך שיווקי מבריק. בניגוד לאחיו הגדול והירקרק מהשנה שעברה, הפעם נסטלה העדיפה להימנע מתופעות של ניצול והפקעת מחירים והודיעה כי תשמור על אספקה סדירה – ובכל זאת נהיה קשה עד כמעט בלתי אפשרי להשיג כזה בחנויות.
יין טבעי
אם יצא לכם כבר ללגום יין טבעי, כנראה לא תשכחו את החוויה, כי היא לא דומה לשום דבר שטעמתם בעבר וגם קשה להתכונן אליה.
יין טבעי הוא כזה שבמלאכת ייצורו נמנעו ככל האפשר מהתערבות בתהליכים הטבעיים. כלומר שהענבים שממנו הוא הופק הם אורגניים או ביו־דינמיים, שהתסיסה שלהם נעשתה באופן ספונטני משמרי בר ושהם לא עברו סינון. התוצאה המתקבלת היא של יין פרא, שבאה לידי ביטוי בטעמים חזקים וריח עז – יש יאמרו אף מסריח – בעת פתיחת הבקבוק (איכשהו אצל גבינות זה מתקבל יותר בסלחנות). לרוב גם התוויות יהיו מעוצבות בקו הרבה יותר צבעוני ומסעיר, כדי לשקף את החריגה מהמוסכמות והיציאה מהתלם.
תוכלו למצוא אותו בעיקר ביקבים קטנים ועצמאיים, אבל ישנם גם יקבים מסחריים שפיתחו סדרות של יין טבעי, דוגמת טפרברג ודלתון. הוא חזק בעיקר אצל הקהל הצעיר והמעודכן, במסגרת המגמה של חזרה אל הטבע ואל תהליכי ייצור פשוטים, שהרי בעבר כל היינות היו טבעיים. מאחר שהכנתו דורשת הרבה יותר עבודה וגם העמידות שלו נמוכה (יינות טבעיים רגישים לאור ולטמפרטורה), הוא נחשב לנדיר, מה שרק מעצים את הביקוש. המחיר כמובן בהתאם.
רול־אפ
שום דבר לא דמה לטרפת הרול־אפ שאחזה בילדי ישראל אך לפני כמה חודשים. המחירים הרקיעו שחקים במאות אחוזים, נוסעים מתמידים נתבקשו "לארגן" את האחיינים משל היו דילרים, אמזון התפקע מהזמנות וזוג מבריחים חובבים אף נעצרו בנתב"ג (!) אחרי שמילאו את המזוודות שלהם בלדר הפירות המתועש. הכול תודות לסרטון טיקטוק מטופש שיצא מכל פרופורציה ובו עוטפים ברולאפ כדור גלידה, מה שגורם לו לקפוא ולהפוך לקראנצ'י, כמובן רק אחרי שהעליתם תיעוד לרשתות החברתיות, אחרת לשם מה בכלל התכנסנו. מילא אם זה היה טעים, אבל מדובר בגומי שלא מפסיק להידבק לשיניים ונמאס אחרי ביס וחצי. הדבר היחיד הטוב בכל הסיפור הוא שכמו שהוא פרץ בסערה לחיינו כך התפייד באחת. הקשב הקולקטיבי עבר לטרנד הבא, משאיר את הסוחרים עם ארגזים על גבי ארגזים של סחורה. נו, לפחות התוקף שלהם הוא עד 2050.
קולינריה מודעת
משבר האקלים והשאיפה להיות אקולוגיים וירוקים רותמים יותר ויותר אנשים אל הקולינריה המודעת. כלומר לצרוך מזון שלא רק יהיה לי טעים כאן ועכשיו אלא כזה שלוקח בחשבון גם את המחר. אוכל שיהיה מזין וטרי מצד אחד ויזהם את הכדור כמה שפחות מצד שני. זה כולל את כל עולמות ה"פארם טו טייבל" – העדפת חומרי גלם מקומיים, כולל מידע על מקורם ואופן גידולם, הקטנת טביעת הפחמן שנגמרת מייצורם והפחתת השימוש בכלים חד־פעמיים. גם מסעדנים מושפעים מהטרנד, שרק הולך ומתרחב וצפוי להישאר איתנו עוד שנים רבות. הם למשל מציעים תפריט קטן או מצומצם שמשתנה מדי יום, כי אם אי אפשר להשיג הבוקר קישואים אז לא בכוח. לצד התפריט הרגיל, גם "תפריט הטעימות" הולך ותופס יותר נפח, מתוך רצון להעניק לסועד חוויה כוללת ועשירה אך כזו שלא תאלץ את הבעלים להחזיק באופן קבוע מלאי גדול ובכך להימנע מזריקת מזון מיותרת. "לס איז מור" מעולם לא היה נכון יותר.
מאצ'ה
נדמה שהיכן שלא מסתכלים אי אפשר להתחמק מהירוק־הירוק הזה. התה היפני שנטחן לאבקה הפך לדבר החדש בעולמות הפודי'ז בטעמי גלידות, משקאות באבל טי, כדורי מוצ'י או משקה לאטה. כמו בכל חומר גלם, גם את המאצ'ה תוכלו למצוא באיכויות שונות, שקשורות לתהליך הייצור. שימו לב שלמרות שהגרסה הפחות איכותית מיועדת עקרונית רק לבישול, מקומות רבים מגישים אותה לשתייה, והתוצאה היא משקה מר ולא מאוזן. המאצ'ה נחשב לסופר־פוד עם תכונות של נוגדי חמצון כך שצריכה קבועה שלו תהפוך אתכם לא רק למעודכנים אלא גם לבריאים.
קוד QR
בדיוק כמו הזום והמסכות, גם קוד ה־QR היה שם הרבה לפני שהקורונה פרצה לחיינו, אבל שודרג בזכותה ומאז הוא כאן כדי להישאר. השנה הוא קיבל ביסוס משמעותי כשעוד ועוד בתי עסק מציעים אותו כנורמה. הוא מאפשר צלילה היישר אל תוך התפריט גם בלי להיות נתון לחסדי המלצר אבל מצד שני מכריח אותנו לבלות עוד זמן במחיצת הנייד שלנו, ולהתעצבן כל אימת שהקליטה לא מאפשרת למנות לעלות כמו שצריך. מאותגרי הטכנולוגיה וסועדי גיל הזהב לרוב יירתעו ממנו כך שמקום שמכבד את עצמו כדאי שיחזיק גם אופציה מודפסת, ואילו המהדרין יאפשרו גם לשלם דרכו, מה שחוסך התעסקות אינסופית בסיום הארוחה, בדיוק ברגעים שבהם מיצית את האירוע.
