אי אפשר לפספס את ההיסוס של אלון בתחילת השיחה: כעיתונאי, עורך וכותב בגלובס ובשביעי, הוא רגיל להיות בצד המראיין. עם זאת, אלון יודע שלפעמים בשביל לומר משהו לעולם, צריך לצאת מאזור הנוחות.
כשאנחנו מתחילים לדבר על זוגיות, אלון מציין ביושר שקשה לו עם הקונספט של דייטים. "זה אמור להיות בילוי, אבל אני לא יודע לקראת מה אני בא. ובגדול חוסר הידיעה מייצר לא מעט תסכול. יש ערבים שהם נחמדים גם אם לא יצא מהם אחר כך כלום ובסך הכול אני לא סובל מאוד, אבל כשעובר עוד ערב כזה, ועוד אחד ועוד, וזה לא עובד, זה נהיה קשה. היה לי דייט לא מזמן שהתלבטתי אם לצאת אליו ובסוף אמרתי לעצמי 'יאללה מקסימום ילך עוד ערב'. סיימתי את הערב בהבנה ש'המקסימום' הזה היה על הפנים. היה סבבה עם הבחורה אבל עצם היציאה הציפה לי כל כך הרבה דברים וייצרה תחושה לא נעימה".
אלון מוסיף שהחוקיות של עולם הדייטים מגבילה אותו. "אני לא מצליח להסתדר עם הפורמט, הרשמיות שיש במפגש כזה לא עוברת חלק בגרון שלי. היו שנים שנמנעתי מללכת לבתי קפה, כי איך אני אמור להתנהג? אני אמור להזמין בהתאם למה שהיא הזמינה? אני צריך להציע לשלם? היא אמרה לי לא, להתווכח? אני לא לגמרי סגור על איך מתנהלים. בשנים האחרונות הבנתי יותר שאין לי ממש ברירה".
הוא רואה גם נקודות של אור בדרך. "אני לא רוצה להישמע פסימי, יש דייטים מוצלחים וקשרים שממשיכים לאורך זמן. יש דייטים שאני נהנה מהם, שמצחיק לי, שיש ערב עמוק ואני רוצה לגלות את האדם שמולי. אבל גם זה מתכנס לשאלה מה הלאה. ועד עכשיו גם אם זה נמשך עוד – בסוף זה נגמר".
הוא גר בדירת יחיד ומתמרן בין עבודה, חברים ומגרשי הספורט (בכל זאת, אוהד שרוף של מכבי). ומבחינתו התסכול נמצא בתמונה הרחבה.
"מגיל 16 הייתה לי תוכנית, היה לי ברור שמתישהו בין גיל 21 ל־24 אני אתחתן ומשם החיים יסתדרו. אני מבין היום שלא הייתה לי תוכנית ב' – מה יקרה אם לא, והדבר הזה מאוד בעייתי. לדוגמה, דירת שותפים, אפשר לאהוב את זה או לא, בכל מקרה בסוף זה זמני. התודעה שהכול ארעי גורמת לי להשקיע פחות בהווה – מה שמגביל את העצמאות שלי. למשל אני לא מבשל יותר מדי. ברור לי שיום אחד אדע לבשל וכשאתחתן זה לא יהיה רק התפקיד של אשתי, אני בתחושה שיום אחד זה פשוט ייפתר מעצמו. או כשיש לי בבית סתימה, אין לי כלי עבודה כדי לפתוח אותה ואני הולך להביא כלים מההורים. זה כאילו שהעולם לא ממש שלי, שאני חי באיזה זמניות ומחכה שמשהו יקרה – אני לא משתקע פה והנה אני בן 28 ועדיין חי חיים זמניים. כבר שנים שאני בשלב מעבר, גם עכשיו כשאני עובד במקום מכובד וגר לבד ומנסה לבנות חיים לא זמניים, בראש שלי עדיין הכול זמני. כמה עוד אפשר לחיות חיים זמניים?"
כדי להתמודד עם המורכבות של התקופה אלון בעיקר מנסה לשנות תודעה. "אני מנסה לראות את הרווקות כתקופה בפני עצמה ולא כתקופת מעבר. אני בתוך תהליך של התמקמות בבית לבד, ללא שותפים. ככה שסוף־סוף יש מרחב שבו אני עצמאי לעשות מה שאני רוצה, לא היה לי את זה עד היום בכלל. אבל הזמניות שטבועה בי כל הזמן אומרת שהלוואי שזה ייגמר בעוד חודשיים. אני משקיע פה במשהו שאני מת שייגמר".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
