בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, בראש השנה וביום כיפור הזמר החסידי מוטי שטיינמץ לא ניגש להתפלל כחזן, אלא מתפקד כמתפלל מן המניין באלפים שגודשים את בית המדרש של חסידות ויז'ניץ. "מאז ומעולם אני נמצא בימים הנוראים אצל הרבי (הרב ישראל הגר, ח"ב). זה זמן שאתה מבקש בו בשביל כל השנה, ושופטים איך התנהגת בשנה הקודמת, מה עשית, או מה לא עשית וכשאתה בא למשפט אתה לוקח את עורך הדין הכי טוב, מבחינתי זה הרבי מוויז'ניץ", הוא מסביר את ההחלטה להישאר קרוב לרבי.
אני פוגש אותו בלובי מלון תל־אביבי. דבר ראשון הוא מברר את רמת הכשרות במקום. כשנחה דעתו הוא מזמין כוס תה עם נענע. אבל כשהכוס מוגשת ובתוכה העלים הוא נראה לי לא מרוצה. "לא רציתי שיניחו לי את העלים בתוך התה, אלא בצד", הוא אומר לי ומסמן בידו: חכה. הוא מרים את הכוס, מסתכל טוב־טוב על העלים ושולף חרק קטנטן בגודל שכמעט אינו נראה. הוא מרחיק את הכוס. יותר הוא לא ייגע בה.
כמו באוכל, גם בשירה, הכול צריך להתאים להגדרות המחמירות שנטל על עצמו, כולל הפרדה מוחלטת בין נשים לגברים, מושג שכמעט אין להזכירו ב־2023. אבל שטיינמץ לא מתייפייף. מאז החל להופיע לפני קצת יותר מעשור, שום דבר לא השתנה אצלו. ועם כל זה, ואולי דווקא בגלל זה, הוא מצליח כל שנה להגדיל את קהל מעריציו, שמזמן פרץ את גבולות הציבור החרדי. דרך הרשת הוא הגיע לרבים ברחבי העולם, כולל צ'ילה, דנמרק ומרוקו. וגם בארץ שטיינמץ לא נח לרגע ומגיע אפילו לחתונות של זוגות חילוניים, שרוצים דווקא אותו. לצורך כך, הם דואגים להפרדה מוחלטת בשעת החופה.
"כואב לי על המצב כיום, על הפירוד, שלא מבינים אחד את השני ולא מכילים אחד את השני. כשאני רואה מצור על בני־ברק, כמו שהיה בהפגנת הנשים בקיץ, זה כואב לי"
לאחרונה הוא השתתף בספרו החדש של הסופר טוביה טננבוים, "חרדי וטוב לו". טננבוים חי במשך שנה בקהילה חרדית בישראל בניסיון לספר את הסיפור החרדי מבפנים. אחד מהפרקים מוקדש לשורה של פגישות שעשה עם הכוכב החרדי. וכך הוא כותב עליו: "מוטי שטיינמץ, בן שלושים בגוף של בן שבע־עשרה, התברך בקול מיוחד ובאינטליגנציה רגשית גבוהה. מוטי שר במנעד נשי גבוה. יש לו יכולת נדירה לטייל בספֵרות אחרות, בעולמות אחרים, בעצם יכולתו לחבר את קולו לליבו. והוא לוקח איתו לשם את המאזינים, ואני בכללם. למרות שפגשתי זמרים מוכשרים בחיי, בזמר כמו מוטי עוד לא נתקלתי".
אתה, השמרן, הסכמת להכניס אליך הביתה את טוביה הפרובוקטור?
מוטי מחייך. הוא נבוך מלדבר על הספר הזה, שאולי בקו הכללי מוציא את החרדים בסדר, אבל השפה שלו, איך לומר, היא לא שפה שחרדי מן השורה יוכל לחיות איתה. "רובי בנט, המנהל שלי, אמר לי שפנה אליו סופר מצליח שרוצה לעשות ספר מנקודה חיובית על הציבור החרדי. התלבטתי על זה קצת ובסוף אמרתי 'אם אני יכול לעשות יחסי ציבור טובים לציבור שממנו אני מגיע, אז למה לא?' הוא בא עם שאלות לא שגרתיות, שאף אחד לא שאל אותי לפני כן, דברים שגרמו לי לחשוב, שאלות על אלוקים ועל אמונה, וברוך השם במבחן התוצאה אני חושב שבפרק עליי הצלחתי להביא את המסר שאני רוצה להעביר. וזה לא ספר שלי, כן?"
שטיינמץ (31) נשוי ואב לשתי בנות, שתופסות זמן נכבד בסדר היום שלו. "אני אבא במשרה מלאה", הוא מצהיר. "חוץ מהזמן שאני בחו"ל להופעות, ההורות מאוד מעסיקה אותי. אבל אני גם עובד במשרה מלאה, גם כשאני לא על הבמה".
איך אתה מגיב למעריצים ברחוב?
"הייתה תקופה שברחתי מזה, שרציתי את השקט שלי, ולכן הייתי או בבית או בהופעות. אבל היום אני משתדל פשוט לחיות רגיל. אני לא אימנע מלצאת לקניות לשבת רק כי אפגוש חבר'ה שירצו לדבר איתי. אני גר בבני־ברק, במקום שחלק גדול מהקהל שלי גר, ולאן שאני לא הולך אני פוגש אותם. אין שקט. בעבר רציתי לעבור למקום אחר, יותר שקט ורגוע, אבל הרבי שלי אמר: תישאר פה איתנו, בחממה. יכול להיות שזה עוד יקרה בעתיד. יש לי למשל רצון עז לגור בירושלים, אני מרגיש רוחניות שם, וגם מזג האוויר הרבה יותר טוב. ייתכן שיגיע שלב שהרבי יגיד לי 'אוקיי, זה הזמן שלך לעבור'".
חוץ מהאדמו"ר מוויז'ניץ שטיינמץ מתייעץ גם עם רבי דוד אבוחצירא מנהריה. "בפעם הראשונה בה הייתי אצל רבי דוד, רציתי לשאול אותו על אירועים בשבתות. כשנכנסתי אליו, עוד לפני שבכלל העליתי את השאלה, הוא אמר לי: בשבת אל תעבוד, זה לא טוב לך. הייתי בהלם. הרגשתי שהוא רואה אותי מבפנים, שיש לו רוח הקודש. מאז אני לא שר כלל בשבתות, גם לא בחיק המשפחה. רבי דוד נותן לי הרבה כוחות. הוא מבין בדיוק את המצב שלי בחיים ואת ההשלכות של הקריירה עליהם. בזכותו למשל אני ממנן את ההופעות שלי כמה שאפשר כדי לתת בכל אירוע את כל כולי".
בקיץ לפני ארבע שנים עלה שטיינמץ לכותרות במדינה כולה, בעקבות הופעה שלו בעפולה. כמו כל מופע אחר שלו, הוא ביקש הפרדה. אלא שמכיוון שהפעם לא היה מדובר בעיר חרדית, ארגוני נשים ניסו לפעול נגדו. בתגובה הוא הודיע שאם האירוע לא יהיה נפרד לחלוטין, המופע יבוטל. בסוף המופע התקיים בהפרדה, וסוקר בהרחבה. הוא הפך בעל כורחו לסמן המאבק על הסטטוס קוו במדינה. הפרשה השפיעה עליו בשני מישורים שונים: בציבור החרדי הוא נהיה סמל ודוגמה לעמידה על העקרונות, מה שהגביר את ההילה סביבו והגדיל את הקהל, וגם בציבור הכללי הוא הפך לדמות מוכרת, מה שפתח לו קהלים חדשים.
"בעולם של היום אני צריך להתאמץ להיות במקום השמרני והחסידי ולא להיגרר למקומות ולסגנונות אחרים. אני חושב שמהם יש מספיק, אבל מהסגנון החסידי השמרני, אין היום מספיק"
ארבע שנים לאחר אותה פרשייה, אתה מרגיש שהיא עשתה לך טוב?
"קודם כול, כן. אבל בוא נדבר על המהות, ולא על העטיפה: אין ספק שיש לי עקרונות ואני עומד עליהם. הקב"ה נתן לי כלי, שופר, ואני בסך הכול הפה שתוקע בשופר. הפרשייה ההיא עשתה לי שירות אדיר והפיצה את המוזיקה שלי לציבורים שבחיים לא חשבתי שאזכה לגעת בנפשם. הייתה לי הופעה כעת בנתניה, ובשורה השנייה ישבו ארבעה בחורים שלא הייתי מגדיר כחרדים בלשון המעטה, עם שרשראות וקעקועים, והם שרו איתי את כל המילים. וכן, זה גם שירת את התוכן, את העניין של ההפרדה. זה העביר את המסר, והוא מחלחל".
אחרי שנה של חיכוכים בין המגזרים וקיץ ששוב עסקו בו בנושא הדרת נשים אני שואל אותו מה דעתו על המתרחש בארץ. "כואב לי על המצב כיום, על הפירוד, שלא מבינים זה את זה ולא מכילים אלה את אלה. כשאני רואה מצור על בני־ברק, כמו שהיה בהפגנת הנשים בקיץ, זה כואב לי. אבל אין מה לעשות, אני רק מתפלל לקב"ה. אנחנו נמצאים בגלות הדעת. אנחנו לא מבינים מה נכון".
הרגש ששטיינמץ מעלה ביחס למצב במדינת ישראל לא נשאר מהשפה אל החוץ, אלא מחלחל גם לשירים שלו. הוא אומנם פרסם כמה וכמה שירים קצביים ויש לו מחרוזת ריקודים בהופעה, אך בכל זאת הוא מוכר בעיקר בזכות הדמעות שעולות בעיניו כשהוא שר בלדות. "אני חווה את הצרות של עם ישראל כל הזמן", הוא אומר, מנסה להסביר מאילו תהומות רגש הוא שר. "אנשים מספרים לי את הצרות שלהם ואני חי את הכאב שלהם. הקב"ה נתן לי שליחות עצומה ולפעמים אני מרגיש שכבר אין לי כוח, אז אני אומר לו: 'גם אני בן אדם, אני רוצה לצאת שנייה ולברוח, לא להיות רק מוטי של התהילה, שנשענים עליו'".
מתי מגיעים הרגעים האלה?
"בכל מיני מצבים. למשל, כשיש עומס ממופעים או לפני מופע גדול. יש אנשים שמחכים לי בקהל, שרוצים להתרגש ממני. ולפעמים זה מלחיץ. אבל אני נחוש להמשיך לעשות את מה שהקב"ה ייעד אותי אליו. לכל אחד יש ההתמודדויות שלו בחיים, גם לאנשים שנראים הכי נוצצים".
כיום המוזיקה החסידית התרחבה לסגנונות נוספים. שיר כמו "מחשבות טובות", למשל, הפך ללהיט ענק אפילו במועדונים, וזמרים דתיים מרגישים בבית בגלגלצ. אבל שטיינמץ עדיין מעדיף להישאר עם הסגנון החסידי שלו. "המקום החסידי הזה הוא הזהות שלי, ואפילו שמגיעות אליי הצעות לשירים יותר ישראליים, שהם יפים וטובים, זה בכל זאת לא אני. בעולם של היום אני צריך להתאמץ להיות במקום השמרני והחסידי ולא להיגרר למקומות ולסגנונות אחרים. אני חושב שמהם יש מספיק, אבל מהסגנון החסידי השמרני, אין היום מספיק".
"נפשי", הדואט שלך עם ישי ריבו שזכה להצלחה ענקית, הוא שיר חסידי?
"בוודאי. אפילו ששרתי אותו עם ישי ריבו שמגיע מעולם קצת שונה, הייתי יכול לקחת אותו לאלבום שלי. אבל בהתחלה באמת התלבטתי. השיר היה מוכן שנה עד שהוא יצא, כי זה היה לצאת מהמקום הרגיל שלי".
השיר הזה מושמע בגלגלצ. אתה חולם להופיע ברדיו יותר?
"אין ספק שאני רוצה להיות מושמע בכל העולם, אשקר אם אגיד אחרת. אני רוצה שהשירים שלי יהיו בכל פלטפורמה אפשרית, אבל אני לא אשנה משהו בשביל זה. פעם עשו בגלגלצ פרויקט של קאברים לשירים מוכרים, והציעו לי לחדש איזשהו שיר ישן עם אוריינטציה חסידית. סירבתי".
אתה מאזין למוזיקה כללית? אחרת איך אתה יכול להיות מעודכן?
"מי אומר שאני צריך להיות מעודכן?" הוא יורה בתגובה. "בשנתיים האחרונות חזרתי להאזין למוזיקה שגדלתי עליה בילדות, לזמרים החסידיים מיכאל שניצלער, יונתן שוורץ וסדרת האלבומים החסידית 'מתיקות'. הייתה תקופה שהקשבתי לערוצי המוזיקה החרדיים ולמוזיקה המעודכנת שלהם. היום אני מקשיב למוזיקה שעליה גדלתי, אני לא מחפש להיות עדכני".
אבל אתה רואה שדברים ישתנו. היום חסידים רוקדים לצלילי מוזיקת טראנס בחתונות שלהם.
"אתה רואה סרטונים ספציפיים מחתונות מסוימות, אבל לא כל החתונות החרדיות הן ככה. להפך. רוב החתונות החרדיות הן עם מוזיקה חסידית עדינה, ועם מקצבים אולי יותר עדכניים, אבל עם שירים בטעם יהודי. רק בקצה, בשוליים, יש חתונות עם טראנסים. וגם זה לא אומר כלום, יש כאלה שאוהבים גלידה בטעם וניל ויש שאוהבים גלידה בטעם שוקולד. סירבתי לשירים שנהיו להיטים גדולים, כי חשבתי שאני לא נמצא במקום הזה".
המקום הזה, מביא אותו גם לוויתורים על סכומי כסף גדולים, בשל רצונו לשמור על הקפדותיו. "אנחנו מוותרים כל הזמן על אירועים שאני לא יכול להופיע בהם, כל הזמן. גם על במות נחשבות, ועל אירועים פרטיים יוקרתיים. אם לא הייתי מקפיד, הייתי יכול לארח הרבה זמרים גדולים או להתארח אצלם, לעשות הופעה בסגנון אחר לחלוטין".
לצד העמידה האיתנה על הערכים שלו, הוא בוחן את ההתנהלות שלו כל הזמן. "בן אדם שרוצה להתקדם בחיים, צריך לדעת לבקר את עצמו, את ההתנהלות שלו. אדם שחף מביקורת עצמית הוא אדם שלא יכול להתקדם בחיים. אבל צריך לעשות את זה במינון הנכון, כדי שזה לא יוריד אותך. פעם כשהרגשתי שההופעה שלי לא הייתה מספיק טובה הייתי נשבר, היום אני מבקר את עצמי כדי לשפר, לא כדי להוריד את עצמי".
שטיינמץ מקבל הרבה תגובות על השירה ועל השירים שלו, אבל יותר מכול מרגשות אותו התגובות של אנשים שהשירה שלו עשתה אצלם משהו. בקטע וידאו קצר שהפך לוויראלי בקבוצות הוואטאספ המגזריות, שטיינמץ נראה שר את השיר "רחמנא" החב"די ומשתנק מבכי – ממש לא מצליח לשיר – והמקהלה ששרה לצידו נוטלת את המושכות. "אצלנו בוויז'ניץ, יום הושענא רבה שחותם את חג הסוכות הוא יום גדול מאוד. נערך בו טיש בסגנון הזה של שירים כמו 'רחמנא', 'מכניסי רחמים', שירי חב"ד ושירי רגש והתעוררות. כל היום הזה הוא יום של רגש. זה זמן מאוד גדול, זמן חיתום הדין. בוויז'ניץ נוהגים ללמוד בליל הושענא רבה את 'משנה תורה', ולפנות בוקר אני נוסע למירון עם סבא שלי, ומתפלל שם ותיקין. יש שם אורות. אבל אז, בשנה שעברה, קיבלתי הזמנה להופיע בלילה הזה, ליל הושענא רבה. הוזמנתי לשיר באותו ערב בירושלים, בטיש של גביר אמריקני. התחלנו לשיר והתפללתי לקב"ה שיסתכל ללב השבור שלנו, והדמעות צפו מאליהן. בכיתי לעצמי, כשחשבתי איפה הייתי בשנה שעברה, בוויז'ניץ ובמירון, איזה יום גדול חוויתי, ואיפה אני עכשיו. מישהו שם עמד ותיעד את זה, והסרטון התפרסם בכל מקום בעולם. רק אתמול פגשתי יהודי בן שישים שאמר לי 'בכל פעם שאני רואה את הסרטון אני בוכה איתך'. זה סרטון שטלטל אנשים. בכל מקום שבו הגעתי בשנה האחרונה דיברו איתי עליו. זה הדבר הכי משמעותי שהיה לי בשנה האחרונה".
ולא הביך אותך שזה פורסם? בכל זאת, רגע אישי מאוד.
"זה ביצוע שנגע בלב של אנשים, שעורר אותם. מצד אחד הוא באמת אישי ולא רציתי שיֵצא, אבל כשזה כבר הופץ, הבנתי שאני צריך לוותר על הנוחות שלי כדי לקיים את השליחות שלי. בימים הראשונים לאחר שהסרטון פורסם, היה לי קשה, אבל אמרתי לעצמי: אתה זוכה להזיז לאנשים את הלב, ואין לך זכות לחמוק מזה. נכון, לעיתים אנשים אומרים: מה עובר עליו? הכול בסדר? וזה לא הכי נעים ולא נוח, אבל אם זה משרת את המטרה, אני שם".
החלום של כוכב זמר חילוני הוא "לעשות קיסריה". מה החלום של כוכב חרדי?
שטיינמץ מהרהר רגע ארוך, ואז אומר: "החלום שלי הוא להמשיך להיות מי שאני. וספציפית, קיסריה ומופע בהפרדה לא הולכים ביחד. זה לא חלום שנמצא אצלי בראש".
יש לך חשש מהיום שכל זה ייגמר?
"לא. הקב"ה נתן לי שליחות, ואני משתדל לזרום עם השליחות שלו. לפעמים זה לא הכי נעים, יש צדדים זוהרים ויש פחות, אבל אני לא חושב שיש לי את הפריווילגיה לחמוק מהמשימה".
אתה נמצא עכשיו במקום בקריירה שאתה מרוצה ממנו?
"אני כל הזמן רוצה להתקדם, אבל לפני הכול אני אומר ברוך השם, תודה השם. אני מאוד מבסוט, מאוד שמח במקום שלי, אבל רוצה להוציא עוד שירים, להמשיך הלאה בדרך הזאת ולהגיע לעוד קהלים, אולי לעוד קהילות בעולם".
