"בטוקיו קניתי אוסף של שירי מוות. בבית גיליתי להפתעתי שהעורך הוא משורר ישראלי"

תכולת הספרייה: בספרייה שלי חלפו אלפי ספרים במהלך שני העשורים האחרונים שבהם שימשתי כמבקרת הספרים של פינת "בילוי היום" בגלי צה"ל. היו תקופות שבהן אי אפשר היה לזוז בבית בשל ערמות הספרים שהתקשיתי להיפרד מהם. למדתי שחייבים לחלק אותם בקצב שבו הם נכנסים, ותרמתי ספרים רבים לספריות שונות. בכאב לב החלטתי להשאיר בבית רק את האהובים עלי ביותר. שכנעתי את עצמי שאת הרומנים שמסרתי אוכל לשוב ולמצוא בספרייה הציבורית. השארתי ספרי ילדים ונוער לבנות שלי, ספרי הדרכה לכתיבה שאני זקוקה להם בעבודתי כעורכת ספרותית,וספרי שירה שאני קוראת מהם לתלמידים בקורסים שלי וגם מרוממים את רוחי. אני אוהבת ספרי פנטזיה ויש לי אוסף נאה ששמרתי עבור בתי הבכורה, שלשמחתי אוהבת את הז'אנר כמוני. לפני כמה שנים נתקפתי באובססיה לקומיקס, נסעתי לניו־יורק ורכשתי ספרים ככל שהצלחתי לסחוב במזוודה.

מדף קרוב ללב: המדף הכי סנטימנטלי עבורי כולל ספרי ילדים ישנים מאוד שקראתי בילדותי והבאתי מהספרייה בקיבוץ ברקאי. מדובר בספרים מצהיבים, חלקם בני חמישים שנה ויותר, שאני לא מסוגלת להיפרד מהם אף שהילדות שלי כבר לא מסוגלות לקרוא אותם. סיפורי אנדרסן המקוריים עצובים מדי, שלא לדבר על סיפורי גרים המפחידים. בכאב ובגעגועים אני שומרת בספרייה שלי את העולם הישן שלא ישוב.

שיטת מיון: כשעברנו דירה לפני כשנה הגיעה אישה נחמדה שסידרה לי את הבית, כולל הספרייה. ברגע של חוסר תשומת לב הנחתי לה לעשות כרצונה. פתאום נכנסתי לחדר והייתי בהלם כשראיתי שהיא סידרה לי את הספרים לפי צבעים וגדלים. זה נראה מאוד אסתטי, אבל הרגשתי שהראש שלי מתבלגן ואני מאבדת את היציבות הנפשית. זנחתי כל עבודה אחרת בבית ומיהרתי לסדר מחדש את הספרים לפי הסדר הרגיל שלי, שהוא סדר הקטגוריות שמשמשות אותי – פרוזה, פנטזיה, שירה, הדרכה לכתיבה וספרים ישנים אהובים. ברגע שהספרים סודרו הרגשתי הרבה יותר טוב.

"בחנות ספרים בטוקיו קניתי אוסף של שירי מוות. בבית גיליתי להפתעתי שהעורך הוא יואל הופמן"

על ארבעה ספרים

Japanese death poems

עורך: יואל הופמן / גרסה עברית: אומרי שיר על סף המוות / מסדה, 2001

כשגרתי בטוקיו לפני יותר מעשרים שנה ולמדתי זן־בודהיזם, נכנסתי יום אחד לחנות ספרים ענקית ברובע שיבויה. ראיתי על המדף אוסף של שירי מוות של משוררי זן. הרעיון הוא שכל משורר נותן ממש לפני מותו הייקו מיוחד, שנועד לתת אבחנה, תובנה או מילים אחרונות על החיים ומה שמעבר. הנושא כבש אותי. קניתי את הספר, ורק כשהגעתי הביתה הופתעתי לגלות שהעורך הוא יואל הופמן. לזכרו.

וינאטו ויד הנפץ

קארל מאי / תרגום: יהודה לנדק / יסוד, 1971

בילדותי בקיבוץ ברקאי אהבתי מאוד לקרוא סיפורי הרפתקאות ומדע בדיוני, תחום שאז היה בחיתוליו בתרגום לעברית. קראתי בשקיקה את אסימוב, ריידר הגרד, מיין ריד ועוד סופרים רבים שכבר מזמן הילדים לא קוראים. אחדים מספרי ההרפתקאות האהובים עלי היו ספריו של קארל מאי, שכבר אז היו די מיושנים. זוהי קלאסיקה של ממש, שמוכרת היטב לילידי שנות השישים, השבעים והשמונים. במנוחות הצהריים בבית הילדים הייתי מקריאה את הספר הזה לילדי הקבוצה שלי, וכולנו היינו נהנים ביחד מהרפתקאות של קאובויים ואינדיאנים במערב הפרוע.

הגיבור בעל אלף הפנים

ג'וזף קמפבל / תרגום: שלומית כנען / בבל, 2012

ספרו המכונן של קמפבל עוסק בהשוואת מיתולוגיות מתרבויות שונות ובזיקוק הנרטיב של הגיבור. זהו ספר שחוקר את הדמיון בין גיבורים מיתולוגיים מכל קצווי העולם, ומזקק את שלבי המסע שלהם לנוסחה מעניינת מאוד שקמפבל גיבש. הידע של קמפבל הוא בעיניי חובה לכותבים של ספרות פנטזיה ובכלל. בעבודתי כעורכת הוא מסייע לי להבנת המסע של הנפש האנושית כפי שהופיע משחר ההיסטוריה בתרבויות שונות.

המתנקש העיוור

מרגרט אטווד / תרגום: סמדר מילוא / כנרת, זמורה-ביתן, 2008

אטווד הקנדית היא הסופרת האהובה עלי. בשנים האחרונות היא זכתה למודעות רבה גם בארץ בזכות "סיפורה של שפחה", שהוא נהדר כמובן. אבל לטעמי "המתנקש העיוור" הוא אולי הרומן הכי מבריק שלה. בניגוד לסיפורה של שפחה אין פה אמירות פוליטיות. בספר הזה היא שוזרת סאגה משפחתית שמתרחשת בקנדה לאורך עשורים וכוללת מערכת יחסים מורכבת בין שתי אחיות בסיפור פנטזיה מופלא שמתרחש בממד או בעולם אחר. יצירת מופת שגם זיכתה אותה בפרס בוקר.