לפעמים כשאוראל צברי קם בבוקר, הוא מתקשה להבין איך הכול קרה לו: בתוך שש שנים הוא הפך לכוכב רשת, כיכב בפסטיגל, קיבל תפקיד בשבאבניקים ובשנות ה־90, לוהק להצגה בקאמרי וזכה בכרטיס כניסה לקאסט של ארץ נהדרת. הוא הפך מאדם אנונימי לשחקן, קומיקאי ואושיית טלוויזיה שמתפוצצת ברשתות. "כן", הוא מודה, "לפעמים אני מסתכל על זה ולא מאמין. זה מקום שמאוד רציתי להיות בו בחיים, ולא היה לי ברור מההתחלה שאהיה שם".
את הכישרון שלו להצחיק גילה כבר בגיל שבע. "אחד החיקויים הראשונים שעשיתי היה של אריק שרון, שהיה אז ראש הממשלה. אבל התחלתי מחיקויים של המורים שלי, הדודים שלי, או סתם כוכבים מהטלוויזיה של אז כמו רפי גינת. תמיד הייתי עושה הצגות במפגשים המשפחתיים ומצחיק את המשפחה ומאוד אהבתי את זה. כשהייתי בן עשר בערך עברנו לגור בחו"ל, ואני זוכר שאחד הדברים שהחזיקו אותי בקשר עם מה שקורה בארץ היה הבידור. בני הדודים מישראל היו שולחים לי קלטות של ארץ נהדרת, ומכיוון שלא היו לי שם כל כך הרבה חברים, הייתי צופה בזה בלופים".
כשחזר לארץ אחרי שלוש שנים הבין שההומור יכול לשרת אותו. "אני חושב שזה היה הקלף שלי להיכנס לחברה. לבוא לחבר'ה ולעשות להם חיקוי של מרגול. גם בבני עקיבא הייתי 'ההוא שעושה חיקויים'".
"באודישנים לשבאבניקים הייתה לי תחושת נחיתות מול כל השחקנים המקצועיים. אחד הדברים שעבדו לטובתי עם הדמות של טפירו היא שבאתי מבית דתי והכרתי את המונחים שהוא השתמש בהם"
צברי (29) יליד שכונת מרמורק ברחובות, הוא בנם הבכור של יקיר, מורה לשל"ח, ומרים, גננת, שעלתה מצרפת בגיל 18. הוא התחנך בבתי ספר דתיים, למד בישיבה תיכונית ואפילו נבחר להיות רב פורים: "אני כתבתי וביימתי את ההכתרה. הייתי המצחיקן של השכבה, ושם הבנתי שאני מאוד רוצה להמשיך עם זה, אבל ההורים אף פעם לא ראו בזה מקצוע. מבחינתם זה היה לא יותר מתחביב".
את ההזדמנות הראשונה שלו בתעשייה, צברי לקח כמעט במחטף, כשהגיע לאודישנים של העונה השמינית של כוכב נולד. "באתי לשם נער, עם חלום מאוד פשוט – לא להיות בכוכב נולד ולא להיות זמר אלא פשוט לחקות את מרגול. אני זוכר ששיקרתי להורים שלי, אמרתי להם שאני נוסע לנטיעות של בני עקיבא ובמקום זה נסעתי לאודישנים בבנייני האומה. יואב צפיר יצא לממתינים ואמר לנו 'תודה חברים, תצאו להפסקה, עוד שעתיים נחזור'. רצתי אליו באמוק ואמרתי לו 'יואב, יש מצב שאתה מעלה אותי לעשות חיקוי של מרגול?' הוא התלהב ורצה להעלות אותי לבמה, אבל הייתי רק בן 17 וחצי, והייתי חייב אישור הורים. התקשרתי לאמא שלי, אמרתי לה שאני לא באמת בנטיעות של בני עקיבא. היא כמובן התעצבנה ואמרה 'אתה שיקרת לי', אבל בסוף היא הגיעה, וזאת הייתה החוויה הראשונית שלי, אחד הרגעים שבהם הבנתי כמה אני נהנה לעמוד על במה".
כשהגיע הזמן לשירות צבאי, הוא התגייס ליחידת 8200. "אבל לא הייתי בחכמים", הוא צוחק. "בכל שנה יש כנס בוגרי 8200, וכשאתה מגיע לכנס יש שם עמדות של חברות הייטק שבאות לגייס עובדים. ואז אתה מגיע ואומרים לך 'מה, איפה היית בשירות?', אז אני אומר להם שהייתי במחלקה הערבית וישר שומע כזה 'אוי'".
עוד יעברו כמה שנים עד שהעולם יגלה אותו, אבל צברי לא התייאש. אחרי הצבא הוא פנה ללימודי מזרח תיכון ומדיניות חוץ וכל הזמן המשיך לפלרטט עם הטלוויזיה. הוא קיבל פינה בתוכנית של אסף הראל בערוץ 10 דאז שבה הוא ביצע חיקויים. במקביל הוא התחיל לטפח חשבון ברשתות החברתיות שהכיל סרטוני חיקויים שלו מהרחוב ומאירועים שהוא נקלע אליהם. יום אחד, לפני ארבע שנים, חבר טוב סיפר לו שפותחים סוכנות לכוכבי רשת. הוא החליט לקפוץ למים וחבר לוולוגים של קווין רובין. סרטוני הרשת שפרסם איתו עלו על הרדאר של המלהקים וכך הוא קיבל תפקיד בפסטיגל.
"הגעתי לשם ממש אנונימי, אנשים לא ידעו מי זה אוראל צברי, למעט הילדים שראו את הוולוגים. פתאום אני מוצא את עצמי בשורה ראשונה עם כל האמנים הכי גדולים של המדינה – נועה קירל, מרגי, איתי לוי, עדן בן־זקן. קצת אחר כך הגיעה הקורונה וממש פחדתי שזה יעצור. אבל גם בקורונה הדברים המשיכו לקרות. היו לי שלוש תוכניות במקביל, הדברים פשוט התחילו להתגלגל".
גם הזימון לאודישנים של שבאבניקים?
"כן. תזכרי שאנחנו מדברים על תקופה שבה עוד לא נתנו את הצ'אנס לכוכבי רשת להיות שחקנים. בהתחלה לא רצו בכלל לראות אותי באודישן, כי לא למדתי משחק. כמובן גם הייתה לי תחושת נחיתות לעמוד שם מול כל השחקנים המקצועיים. אחד הדברים שעבדו לטובתי עם הדמות של טפירו היא שבאתי מבית דתי והכרתי את המונחים שהוא השתמש בהם. אלירן מלכה אמר לי 'תגיד, אתה בא מבית דתי?' וכשעניתי שכן הוא אמר – 'רואים'. אני מאמין שכל דבר בחיים נותן לך איזשהו סל כלים ואני מאוד שמח שיש לי את הרקע הזה, כי זה נתן לי המון ידע.
"אחר כך הגיעו עוד דברים", הוא ממשיך לספר, "כמו ההצעה לשחק בשנות ה־90 את ציון קורקוס, שזה תפקיד מתנה. אנשים עוצרים אותי ברחוב ומתחפשים אליו בפורים".
כשאני מסתכל על התמונות שלי מהילדות אני לא רואה שם ילד שמן בצורה חריגה. אבל אני מתבאס על הצורה שבה אמא שלי התייחסה לזה בילדות. אם היא לא הייתה נותנת למשקל כל כך הרבה מקום ולא הייתה מעירה לי כל כך הרבה יכול להיות שזה היה חולף"
ויום אחד הוא מקבל טלפון ממולי שגב, העורך של ארץ נהדרת. "מבחינתי זו הייתה הגשמת חלום. בפעם הראשונה כשנכנסתי לאולפן ועשיתי את אליאב זוהר שזכה בכוכב הבא, הייתי על ענן. ומה שיפה הוא שבאמת הצלחתי ליהנות. אני זוכר את עצמי בתור נער בתיכון הולך להיות קהל בארץ נהדרת רק כדי להיות קרוב לחלום הזה, וכשהייתי שם זו הייתה אופוריה אמיתית, אבל פנימית. השחקנים האחרים הסתכלו עליי ואמרו לי 'וואו, אתה בכזו שלוות נפש. בדרך כלל כשאנשים מגיעים לפה פעם ראשונה ורועדות להם הברכיים'. באמת נהניתי מהרגע".
אף שכבר ביצע שם כמה וכמה דמויות, צברי לא ממהר להכתיר את עצמו כחלק מהקאסט. "אני לא אוהב לקשור לעצמי כתרים. כל פעם קראו לי לעשות דמות ועוד דמות".
לאיזו דמות הכי התקשית להתכונן?
"רומן זדורוב. באותו יום עשיתי גם את עומר אדם וזה היה יום לחוץ כזה, היה לי קשה לעבור בין הדמויות. אבל אני נהנה מכל דמות שאני עושה".
איך מתכוננים לדמות?
"בדרך כלל אני מחפש דברים שמצחיקים אותי באופן אישי או שאני נתפס על משהו ספציפי בקול של הבן אדם או על ביטוי מצחיק שהוא נוטה לומר. נראה לי שיש לי אוזן לדברים האלה. למשל, הכרתי את אבא של נועה קירל כשהתראינו בפסטיגל וזכרתי שיש לו קול עבה ונמוך, זה נשאר לי במערכת. כשלא מצליחים להגיע לקול המדויק עובדים על הפיזיות, מחקים את התנועות".
בשלב מתקדם של השיחה, נדמה שצברי כמעט מחכה לרגע שאשאל על המשקל שלו ומודה שהוא כבר רגיל לזה.
מעיק עליך כששואלים על זה?
"היום אני יכול להסתכל על זה כיתרון: בסוף זה משהו שמייחד אותי. אין מה לעשות, כשמסתכלים עליי רואים את הדבר הזה, וזה כבר הפך להיות חלק ממי שאני. אני חושב שזה חלק מהסיבות להצלחה שלי ברוקדים עם כוכבים. הרי לא התעניינו בי רק כי אני רוקד יפה, אלא כי אני רוקד יפה בתור שמן. אנשים לא הבינו איך בן אדם כזה שמן מקפץ על הרחבה. אז כן, ידעתי לבוא ולקחת את המגרעת הזו ולהפוך אותה ליתרון. אבל האם אני אוהב את זה שאני שמן? לא רע לי בתור שמן, אבל אני מודע לכך שזה לא בריא ומנסה להילחם בזה. כולנו שואפים בסוף להיות הורים פעילים, שנוכל לרוץ אחרי הילדים שלנו וגם אני רוצה בזה, גם בתור אמן ושחקן. אני רוצה לזוז יותר על הבמה ולהיות קליל".
אתה מרגיש שהתפקידים שאתה מקבל הם כאלה שמיועדים לדמויות כבדות משקל?
"דווקא לא. אני יכול לספר לך שלגבי טפירו, הם לא חיפשו דווקא אדם שמן. הדמות לא נכתבה עבור אדם כזה. מי שהגיע איתי לשלבים הסופיים באודישנים היה אדם רזה מאוד. הם פשוט רצו קומיקאי שייתן משהו ואני הבאתי להם את זה. אגב, כשאני מסתכל על התמונות שלי מהילדות אני לא רואה שם ילד שמן בצורה חריגה, ולפעמים אני פותח את זה מול אמא שלי. אני כן מתבאס על הצורה שבה היא התייחסה לזה בילדות. כלומר, אם היא לא הייתה נותנת למשקל כל כך הרבה מקום ולא הייתה מעירה לי כל כך הרבה יכול להיות שזה היה חולף".
אמו גם הביעה ספקנות לגבי היכולת שלו להכיר אישה כשהוא עם מבנה גוף כזה, עניין שהופרך כאשר פגש את סיון תם, שלימים הפכה לאשתו. "היא עצמה הייתה ילדה מלאה בילדות, אז אני חושב שזה גרם לה לא לשפוט אותי על פי המראה החיצוני ופשוט לראות את הבן אדם שאני. הכרנו דרך חברה משותפת. היא פרסמה סרטון שלי עם חיקויים, קפצתי לה ב'אנשים שאתה עשוי להכיר' בפייסבוק והיא הוסיפה אותי. ראיתי ואמרתי יו, מי זו, והוספתי בחזרה. אמרתי לה, סליחה, איפה נרשמים לחוג של סיון תם כדי להפוך להיות מגניבים ויפים כמוה? וזהו, כבר באותו יום נפגשנו. אמרתי לה שאני הולך לים עם חברים, והיא אמרה לי, יא, גם אני הולכת לים עם בני דודים. בדרך כלל היא הולכת לחוף אחר אבל כששמעה שאני הולך לחוף הצוק היא החליטה שהיא גם הולכת לשם, והשאר היסטוריה. אנחנו ארבע שנים יחד ונשואים כבר שנה".
יש מחשבות על ילדים?
"לגמרי, חושבים ומדברים. אבל את יודעת, זה כבר חסדי השם מה שנקרא, מלמעלה. כשהשם יחליט לתת הוא ייתן. רוב החברים הכי טובים שלי, אם לא כולם, הם דוסים וכולם עם ילדים. ברור שזה עושה חשק. אנחנו מדברים על זה הרבה ומייחלים לילדים, וכשזה יקרה זה יקרה".
היית רוצה לראות עוד אנשים מהציונות הדתית משתלבים בעשייה טלוויזיונית?
"אני בקשר מאוד טוב עם הרב שלי, שהיה מחנך שלי בכיתה י"א־י"ב, משתדל ללכת אליו כמעט כל שבוע כשאני יכול. וסתם לדוגמה, כשרצו לעשות עליי כתבה לפני כמה שנים בחדשות סביב יציאת שבאבניקים רצינו לצלם בישיבה והם לא רצו, כי הם פחות בעניין, פחות פתוחים לדבר הזה. ואני יכול להבין את זה. אני חושב שזה לא תמיד פוגש באמת את העולם הדתי, לצערנו. הסדרות או הסרטים לא תמיד פוגשים את הערכים של הכיפות הסרוגות וזה חבל. אז אני יכול גם להבין למה אנשים עם כיפה סרוגה לא ירצו להשתתף. לכן גם מאוד חשוב לי להיות איזשהו גשר. החברים הכי טובים שלי הם דתיים, והמשפחה שלי דתייה. ומצד שני, יש לי הרבה חברים בתל־אביב מהתעשייה, ואלו שני עולמות קצת שונים ומנוגדים. אני שומע את אלה ושומע את אלה. ואני מסכים איתם ומסכים גם איתם.
"פתחתי את הטלפון בסוף הצום וראיתי את התמונות. מאוד הזדעזעתי. אלו תמונות שאתה לא רוצה לראות ולא מאמין שהן קרו פה במדינת ישראל, במדינת היהודים. העליתי את זה לדיון אצלי ברשתות החברתיות כדי להבין. הבנתי שהתמונות לא בטוח משקפות את מה שבאמת קרה. חשוב לי תמיד לשמוע ולהבין לפני שאני מגבש דעה. שמעתי את הדעות לכאן ולכאן, אבל בסופו של דבר אף אחד לא הצליח לשכנע אותי שלגרש יהודים מתפילה זה המעשה הנכון. אני מרגיש שאנשים לא מדברים בהיגיון. וזו תולדה של נבחרי הציבור שלנו, שלא מנסים לחבק ולאהוב. אהבת ישראל זה הדבר שהכי חסר לנו פה. לדבר, לשמוע, להקשיב. כולם עושים 'דווקא' וזה כל כך העציב אותי. עשה לי רע בנפש. בסופו של דבר צריך לזכור שזו מדינה יהודית. שהמהות שלנו היא היהדות. אם לא נשכיל לכבד אחד את השני ונבין שהמסורת היא של כולנו, לא רק של צד אחד, המצב שלנו יהיה עצוב מאוד.בכיכר הבימה התקיימה תפילה קונסרבטיבית שבה היו גברים ונשים יחד ושרו. זה חימם לי את הלב. ואני חושב שבכיכר אחת יכולה להיות תפילה עם הפרדה ובכיכר אחרת תפילה קונסרבטיבית".
הייתה תקופה שנהגת לפרסם ברשת התקלות עם מפורסמים שאתה מחקה אותם מול העיניים בהפתעה. איך הם הגיבו?
"בדרך כלל סבבה. לא מזמן פגשתי את אבא של נועה קירל והוא צחק איתי על החיקוי שעשיתי לו. פעם פגשתי את אילנה דיין וחיקיתי אותה והיא הייתה בהלם. מרגול באודישנים לכוכב נולד, למשל, פחות אהבה את החיקוי. זה תְלוי בן אדם. אני אישית כן משתדל שהחיקוי שלי לא יהיה אגרוף בבטן. זה למשל משהו שלמדתי מהישיבה התיכונית בהכתרת רב פורים. היה מאוד חשוב לרבנים שלנו שלא נבזה את המורים, ואני חושב שלקחתי משהו משם לחיים שלי".
למעשה, לפי מה שאתה מתאר, הגשמת את כל חלומות הילדות שלך. מה נשאר?
"יש עוד חלומות. יש חלום להיות אבא. ויש חלום לנסות לעשות תפקידים בחו"ל, אולי בצרפת. לפרוץ את הדבר הזה, לפרוץ מישראל. חלום נוסף הוא הסטנד־אפ. כבר שנה וחצי שאני מתחת לרדאר, הולך להמון ערבֵי במה פתוחה ועושה בדיקת חומרים על קהלים. אני יוצא בשעה 23:00 בלילה אחרי הצגה בקאמרי לבית ציוני אמריקה למרתון סטנד־אפ. זה תהליך מאוד ארוך שאני עושה עם אמירם טובים, וכן, זה החלום הבא".
