לפעמים כשאוראל צברי קם בבוקר, הוא מתקשה להבין איך הכול קרה לו: בתוך שש שנים הוא הפך לכוכב רשת, כיכב בפסטיגל, קיבל תפקיד בשבאבניקים ובשנות ה־90, לוהק להצגה בקאמרי וזכה בכרטיס כניסה לקאסט של ארץ נהדרת. הוא הפך מאדם אנונימי לשחקן, קומיקאי ואושיית טלוויזיה שמתפוצצת ברשתות. "כן", הוא מודה, "לפעמים אני מסתכל על זה ולא מאמין. זה מקום שמאוד רציתי להיות בו בחיים, ולא היה לי ברור מההתחלה שאהיה שם".
נדמה שצברי כמעט מחכה לרגע שאשאל על המשקל שלו ומודה שהוא כבר רגיל לזה.
מעיק עליך כששואלים על זה?
"היום אני יכול להסתכל על זה כיתרון: בסוף זה משהו שמייחד אותי. אין מה לעשות, כשמסתכלים עליי רואים את הדבר הזה, וזה כבר הפך להיות חלק ממי שאני. אני חושב שזה חלק מהסיבות להצלחה שלי ברוקדים עם כוכבים. הרי לא התעניינו בי רק כי אני רוקד יפה, אלא כי אני רוקד יפה בתור שמן. אנשים לא הבינו איך בן אדם כזה שמן מקפץ על הרחבה. אז כן, ידעתי לבוא ולקחת את המגרעת הזו ולהפוך אותה ליתרון. אבל האם אני אוהב את זה שאני שמן? לא רע לי בתור שמן, אבל אני מודע לכך שזה לא בריא ומנסה להילחם בזה. כולנו שואפים בסוף להיות הורים פעילים, שנוכל לרוץ אחרי הילדים שלנו וגם אני רוצה בזה, גם בתור אמן ושחקן. אני רוצה לזוז יותר על הבמה ולהיות קליל".
אתה מרגיש שהתפקידים שאתה מקבל הם כאלה שמיועדים לדמויות כבדות משקל?
"דווקא לא. אני יכול לספר לך שלגבי טפירו, הם לא חיפשו דווקא אדם שמן. הדמות לא נכתבה עבור אדם כזה. מי שהגיע איתי לשלבים הסופיים באודישנים היה אדם רזה מאוד. הם פשוט רצו קומיקאי שייתן משהו ואני הבאתי להם את זה. אגב, כשאני מסתכל על התמונות שלי מהילדות אני לא רואה שם ילד שמן בצורה חריגה, ולפעמים אני פותח את זה מול אמא שלי. אני כן מתבאס על הצורה שבה היא התייחסה לזה בילדות. כלומר, אם היא לא הייתה נותנת למשקל כל כך הרבה מקום ולא הייתה מעירה לי כל כך הרבה יכול להיות שזה היה חולף".
אמו גם הביעה ספקנות לגבי היכולת שלו להכיר אישה כשהוא עם מבנה גוף כזה, עניין שהופרך כאשר פגש את סיון תם, שלימים הפכה לאשתו. "היא עצמה הייתה ילדה מלאה בילדות, אז אני חושב שזה גרם לה לא לשפוט אותי על פי המראה החיצוני ופשוט לראות את הבן אדם שאני. הכרנו דרך חברה משותפת. היא פרסמה סרטון שלי עם חיקויים, קפצתי לה ב'אנשים שאתה עשוי להכיר' בפייסבוק והיא הוסיפה אותי. ראיתי ואמרתי יו, מי זו, והוספתי בחזרה. אמרתי לה, סליחה, איפה נרשמים לחוג של סיון תם כדי להפוך להיות מגניבים ויפים כמוה? וזהו, כבר באותו יום נפגשנו. אמרתי לה שאני הולך לים עם חברים, והיא אמרה לי, יא, גם אני הולכת לים עם בני דודים. בדרך כלל היא הולכת לחוף אחר אבל כששמעה שאני הולך לחוף הצוק היא החליטה שהיא גם הולכת לשם, והשאר היסטוריה. אנחנו ארבע שנים יחד ונשואים כבר שנה".
יש מחשבות על ילדים?
"לגמרי, חושבים ומדברים. אבל את יודעת, זה כבר חסדי השם מה שנקרא, מלמעלה. כשהשם יחליט לתת הוא ייתן. רוב החברים הכי טובים שלי, אם לא כולם, הם דוסים וכולם עם ילדים. ברור שזה עושה חשק. אנחנו מדברים על זה הרבה ומייחלים לילדים, וכשזה יקרה זה יקרה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
